1. לפני בקשת הנתבעים (הורות על סילוק התביעה על הסף, בהתאם לאמור בתקנות 100 ו/או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), מחמת היעדר עילה נגד הנתבע 2, והגשת התביעה בניגוד להוראות שבחיקוק.

רקע עובדתי כללי:

2. המבקש 1 הוא תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק") והמבקש 2 משמש סגן מנהל בסניף הבנק בנצרת.

המשיבה 1 הינה חברה של סחר בברזל (להלן: "החברה"). המשיבה 2 הינה בעלת מניות בחברה ומנהלת חשבון עו"ש פרטי בבנק, שמספרו 11995. המשיב 3 הינו נציג מורשה החתימה של החברה.

3. התביעה נשענת על שני אדנים – האחד, גריעת שיקים מרשימת השיקים שהביאו להגבלת חשבונה של החברה המתנהל בבנק והשני, עילה נזיקית בגינה נתבע סך של 50,000 ₪.

4. מנספחי התביעה, עולה כי ביום 3.4.2013 או בסמוך לכך, עמד חשבונה העסקי של החברה בהמתנה להגבלה עד ליום 20.4.13. זאת, לטענת המשיבים, עקב סברתו המוטעית של המבקש 2 כי החברה חדלה מלהתקיים.

5. בכדי למנוע חילול שיקים הנמשכים מהחשבון ולמנוע הגבלתו, הורה המשיב 3 למבקש 2 לבצע משיכות מחשבונות שבבעלות נציגי ו/או בעלי מניות של החברה, ביניהם המשיבה 2 ואף לשעבד את הפיקדונות הצבורים לטובת החברה בבנק.

6. זמן מה לאחר מכן, נודע למשיבה 2 כי כרטיס האשראי בחשבונה הפרטי בוטל, זאת, לטענת המשיבים, ללא כל הודעה מוקדמת.

7. ביום 17.4.13 הומצאה לחברה רשימת שיקים שלא כובדו בחשבונה בבנק, סה"כ 15 שיקים, 8 שיקים מתוכם סורבו במהלך הימים 3-4 לאפריל 2013, מועד תחילת הגבלת החשבון. לטענת המשיבים, עד היום לא הומצאה להם כל התראה בדבר הגבלת חשבונה של החברה.

8. מכאן, נטען בכתב התביעה, שהבנק והמבקש 2, אשר גרם במעשיו להגבלת חשבונה של החברה, לחילול שיקים בחשבונה ולביטול כרטיס האשראי של המשיבה 2, והביאו על המשיבים נזקים רבים, חייבים לפצותם בגין מלוא נזקיהם.

עיקר נימוקי הבקשה:

9. התביעה הינה טורדנית וקנטרנית ודינה להידחות על הסף.

10. התובעים נקטו בהליך שאינו קבוע בחוק שיקים ללא כיסוי עת הגישו תביעה רגילה שלא לוותה בתצהיר, בהתעלם ממצוות סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981, ומאידך, הגישו בקשה לעיכוב כניסת ההגבלה לתוקף, הנתמכת בתצהירים שאינם חתומים ואינם מאומתים כדין. לפיכך, דינה של התביעה להידחות.

11. לחילופין, יש להורות על מחיקת עילת הנזיקין ולדרוש מהתובעים לצרף תצהיר חתום ומאומת כדין.

12. התביעה הוגשה בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות אישית נגד הנתבע מס' 2, מפאת היותו עובד של בנק ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדו. הנתבע 2 הינו שלוחו של הבנק ופעל במסגרת תפקידו, ומעשיו המתוארים בתביעה נעשו במהלך הרגיל של עבודתו כסגן מנהל סניף, ואין כל טענה כי פעל משיקולים אישיים הזרים או חיצוניים לתפקידו, או טענה בדבר עובדה המקימה עילת תביעה נגדו.

עיקר התגובה לבקשה:

13. הנתבעים מנסים להיבנות מטענות של פגמים צורניים בהגשת התביעה.

14. התובעים הגישו תצהיריהם בד בבד עם הגשת התביעה והבקשה למתן צו מניעה זמני, המהווים כולם מקשה אחת.

15. מדובר במסכת אירועים אחת המקימה לתובעים שני סעדים שונים שראוי לדון בהם במאוחד.

16. אין בחוק שיקים ללא כיסוי כל הגבלה או איסור בדבר צירוף עילת תביעה נוספת לכתב הטענות והוספתה אינה פוגמת בתביעה. הוספת העילה הנזיקית ו/או החוזית היא שתרמה את תרומתה להגבלת חשבון התובעת.

17. הבקשה מוגשת בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ובסדרי הדין, במטרה להכביד על התובעים ולהתישם.

דיון והכרעה:

18. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי ביהמ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

ראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי, פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח', פד"י נד (4) 464, 478.

19. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

כל עוד קיימת אפשרות ולו גם קלושה, שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.

20. בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. על כן, בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב המקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש.

מן הכלל אל הפרט.

21. עיון בכתב התביעה וטענות הצדדים מעלה, כי בפי המשיבים טענה לפיה ביקשו להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון החברה בבנק, באופן זמני, על בסיס הפקדת כספים צפויה וסכומים שהופקדו לזכות החברה והמצויים במשמורת הבנק עוד קודם לכן.

לדידם, התחייבויות החברה אשר היו טעונות כיסוי במועד ההגבלה הסתכמו בלא יותר מ- 10,000 ₪, בעוד שלזכותה פיקדונות בסך 380,000 ₪.

אין ספק, כי טענות אלו צריכות להתברר בדרך של הבאת ראיות, ולא ניתן בשלב הנוכחי לקבוע כי התביעה, על פניה, אינה מגלה עילת תביעה אפשרית.

22. טענתם העיקרית של המבקשים, בבקשה זו שלפני, היא כי כתב התביעה הוגש בניגוד להוראות החוק וסדרי הדין.

עיון בכתב הטענות שהגישו המשיבים, מלמד, כי אף שכותרתו "כתב תביעה", קיימת התייחסות ברורה להליך המיוחד בו יש לנקוט לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, החל מסעיף 18 לכתב הטענות ואילך (תחת תת הכותרת "המישור הנורמטיבי").

כך בסעיף 19 לכתב הטענות הגדירו המשיבים את הסעד המבוקש על ידם, בלשון זו: "ומכאן, יש לגרוע את השיקים מאותו מועד והלאה לפי סעיף 10(א)(1) לחוק שיקים ללא כיסוי".

אם כן, לכאורה, חרף כותרת כתב הטענות שהוכתר במילים "כתב תביעה", מהותו של ההליך הוא ערעור לפי בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי.

23. עם זאת, עיון בגוף כתב התביעה מלמד כי ההליך לא הוגש על פי הוראות תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"א- 1981 (להלן: "התקנות").

תקנות 2(א) ו- 4 לתקנות קובעות:

2. בקשת ערעור (תיקון: תשס''ג)
(א) הערעור יוגש בכתב לפי טופס 1 שבתוספת (להלן - הבקשה).
(ב) בכל ענין הנוגע לבקשה שלא נזכר בתקנות אלה יחול פרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד-1984.
(ג) הבקשה תכלול פירוט של כל העובדות, הטענות והנימוקים שעליהם מסתמך המבקש.

4. צירופים לבקשה (תיקון: תשמ''ב)
לבקשה יצורפו -
(1) תצהיר מפורט לאימות כל העובדות המשמשות יסוד לבקשה;
(2) העתק של מסמך או של כל ראיה אחרת שעליהם מסתמך המבקש;
(3) העתק מפניתו של המבקש או של שותף אחר לחשבון אל המשיב בבקשה לבטל את הבאת השיק נושא הבקשה במנין השיקים שסורבו, ותשובת המשיב לפניה;
(4) העתק מהודעה לפי טופס 2 שבתוספת - אם השיק נושא הבקשה נמשך על חשבון משותף.

(ההדגשות שלי – ס"י).

24. אם כן, היה על המשיבים להגיש את ההליך בהתאם לטופס 1 שבתוספת ולפרט בו את פרטי השיקים שאת גריעתם הם מבקשים, לרבות מספר השיק, סכום השיק, מספר הסניף וכיו"ב, וכן לצרף את המסמכים כדרישת התקנות.

רשימת השיקים שסורבו, ושסירובם הביא להטלת ההגבלה על החברה הינו מסמך מהותי, בלעדיו אין, עליו מסתמך לקוח הפונה לבית המשפט בהליך לפי סעיף 10 לחוק, שכן בהליך שמתקיים על פי סעיף 10 לחוק, מתייחס בית המשפט באופן מיוחד ונפרד לכל אחד מהשיקים המפורטים ברשימת השיקים שסורבו, ומחליט לגבי כל אחד מהם האם יש לגרוע אותו מרשימת השיקים שסורבו, אם לאו.

בענייננו, לא מצאתי רשימה שכזו – לא בגוף הבקשה עצמה ולא בבקשה לצו מניעה זמני שהגישו המשיבים בד בבד עם תביעתם. המשיבים כלל לא פירטו את השיקים שסורבו, כאשר על פי התקנות היה עליהם לצרף את המסמך עליו הסתמכו, אשר מפרט את השיקים שסורבו בבנק.

25. כן, גם היה על המשיבים לצרף לבקשתם תצהיר לאימות העובדות הנטענות בערעור, והעתק מפנייתם לבנק בבקשה לגרוע את השיקים ממניין השיקים שסורבו בחשבון החברה, כמו גם העתק של מסמך או של כל ראיה אחרת שעליהם מסתמכת בקשתם. גם מסמכים אלו לא הוגשו על ידי המשיבים כנדרש על פי הוראות החוק והתקנות.

למעשה, לתביעה, שאמורה להיות ערעור, לא צורף כל מסמך.

הלכה היא שכאשר המחוקק מתווה דרך מסוימת להתדיינות, תתנהל ההתדיינות בהכרח בדרך שנקבעה (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין, מיום 8.3.09).

בענייננו, דרך המלך שהתווה המחוקק היא על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי בלבד ולא בכל דרך עקיפה אחרת. לכן, מי שסבור שחשבונו הוגבל שלא על פי הוראות החוק זכאי לשטוח טענותיו בבית המשפט, אך עליו לעשות זאת בהליך שנקבע לצורך זה באופן מיוחד, ועל פי סדרי הדין שנקבעו בתקנות.

לאמור, אין לנקוט הליך דיוני שונה מזה שקבע המחוקק. הגם שההליך הקבוע בסעיף 10 לחוק הינו "תובענה" במובן זה שהוא מהווה דיון מקורי ולא ערעורי, אין העותר, או במקרה זה הלקוח, חופשי ליזום הליך שאין מקורו בחוק עצמו, כשהחוק והתקנות שהותקנו בעקבותיו, קבעו את אופן וצורת ההליך, כמו העילות והסעדים האפשריים (ר' יובל אזני, שיקים ללא כיסוי, כרך ב' המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, התשס"א- 2001, עמ' 45-46).

משהמשיבים בחרו שלא לילך במסלול ייחודי זה כמצוות המחוקק ולא פעלו על פי סדרי הדין המיוחדים להליך זה, צודקים המבקשים בטענתם.

26. טענה נוספת וחלופית בפי המבקשים הינה כי יש להורות על מחיקת העילה הנזיקית מכתב הטענות.

אכן, בכתב טענותיהם הוסיפו המשיבים עילת תביעה נוספת לפיצוי בגין נזקיהם בעקבות הגבלת חשבון החברה והחשש לקריסתה הכלכלית עקב כך, בהתבסס על עוולות מפקודת הנזיקין.

המחוקק מנה מפורשות בסעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי שורה של עילות, שבגינן יכול מי שהוכרז כלקוח מוגבל לעתור לבית משפט השלום לשם גריעת שיקים ממניין השיקים שסורבו, ואשר מצדיקות התערבותו של בית המשפט.

סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע:

"(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:

(1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;

(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;

(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו.נ

(ב) לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו -

(1) פגם שנפל בהתראה;

(2) אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה".ב

27. הערעור על פי סעיף 10 לחוק, הגם שהוא בגדר תובענה, אינו מאפשר ללקוח למצות את מלוא הסעדים המבוקשים, ובכלל זה סעדים כספיים, מאחר והערעור מוגבל לדלת אמות העילה האמורה בסעיף 10 לחוק, המקנה ללקוח סעד מוגדר מראש (יובל אזני, שיקים ללא כיסוי, כרך ב', המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, התשס"א- 2001, עמ' 68).

עינינו רואות, כי עילה נזיקית כגון רשלנות בגינה מבקשים המשיבים סעד של פיצויים, אינה נכנסת בגדרו של סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, שמכיל רשימה סגורה של עילות ועל כן, אין מקום לצרפה בהליך ייחודי זה.

28. עם זאת, אומר ואבהיר, כי ערעור על פי סעיף 10 לחוק אינו מקים למשיבים כלקוח מחסום דיוני כנגד הבנק בתביעה מאוחרת. מכאן, שתובענתו האזרחית של הלקוח לא תהא בגדר תובענה נוספת לעניין מעשה בית-דין, ואם וכאשר יוכיחו המשיבים את תביעתם כאן, פתוחה בפניהם הדרך לנקוט בהליך נפרד של תביעה לפיצויים בגין הנזקים שהסבו להם המבקשים. (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, תשס"א- 2001, עמ' 91; יובל אזני, שיקים ללא כיסוי, כרך ב', המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, התשס"א- 2001, עמ' 68).

29. ובאשר לבקשה לדחיית התביעה נגד הנתבע 2 על הסף, מאחר ומדובר בפקיד הבנק שלא פעל באופן אישי אלא כשלוחו של הבנק, אומר, כי משהגעתי למסקנה שאין מקום לכרוך את הסעד הכספי-נזיקי בערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, "נוכחותו" של הנתבע 2 כבעל דין אינה נחוצה יותר בהליך כאן. יתכן וצירופו יתבקש בבוא העת להגיש את התביעה הנזיקית.

על כן, הנני מורה על מחיקת התביעה נגד הנתבע 2 על הסף.

30. סוף דבר, הנני מורה על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2; ומחיקת הסעד הכספי והעילה הנזיקית.

באשר לסעד של גריעת שיקים מרשימת השיקים שסורבו, הנני מורה, כי המשיבים יגישו ערעור מתוקן, כמצוות התקנות, וזאת תוך 20 ימים מיום קבלת החלטה זו.

בנסיבות, הנני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות משפט למבקש בגין הליך זה בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו.

במידה ולא יוגש ערעור מתוקן כאמור, ובמועד שנקבע, כי אז תימחק התביעה, ללא התראה נוספת.

לעיוני ביום 25.10.13.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.