בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה לאחר שיוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) לת"ת.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה לביצוע העבירה מצד המבקש.

בנוסף טען כי אין המדובר בנהג מסוכן לאור עברו התעבורתי.

לשיטתו דבריו של המבקש מול השוטרים שובשו והדברים שנרשמו אינם משקפים את הדברים שנאמרו.

ב"כ המדינה טענה כי יש ראיות לכאורה כי בוצעה עקיפה מסוכנת.

חומר הראיות ועברו של המבקש הוגש לעיוני תוך התנגדות של המדינה לבקשה.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.

די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -

"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.

שוטר מתאר כיצד לנגד עיניו יוצא המבקש לעקיפת רכב כאשר בנתיב מולו בכביש צר בו נתיב אחד לכל כיוון, מגיעים שלושה כלי רכב שנאלצים כולם לבלום בחוזקה.

המדובר בסקיצה ובתיאור ברור לחלוטין כאשר המבקש עצמו תומך לכאורה בגרסה זו בתגובתו ואף מסביר כיצד לו היה בולם, היה נוצר סיכון רב יותר מזה שגרם מלכתחילה.

תיק החקירה כולל ראיות ברורות לכאורה לביצוע עבירה מסוכנת בניגוד לתקנה 47(ד) לת"ת.

אשר על כן, תבחן להלן שאלת המסוכנות.

המבקש בעל רשיון נהיגה משנת 2004 וצבר לחובתו 7 הרשעות קודמות.

אין המדובר בכמות חריגה של עבירות אך הרשעתו האחרונה כוללת עבירה של חציית קו הפרדה רציץ.

המדובר בעבירה מסוג דומה ונראה כי תשלום הקנס רק ביום 2.4.13 לא הרתיע את המבקש מלחזור ולבצע עבירה מסוג דומה תוך סיכון לכאורה של שלושה כלי רכב אחרים.

בנסיבות המתוארות לעיל, מקימות נסיבות המקרה על רקע העבירה מיום 6.3.12 מסוכנות אשר אינה מצדיקה קיצור או ביטול של ההליך המנהלי.

מכל האמור לעיל לא שוכנעתי כי אין בהמשך נהיגתו של המבקש משום סכנה לציבור ולפיכך הנני דוחה את הבקשה שבפני.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.