תיק ע"א 35641.04.13

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

המערער: בנק מזרחי טפחות בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. זגא ג'ילברטה

2. גואל טולדנו

ערעור מיום 21.04.13 על פסק-דין מיום 21.02.13 של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו

(כבוד השופט מרדכי בן חיים) ב-ת"א 10944-08-09

פרוטוקול

ישיבת יום 03.02.2014

נוכחים: באי-כוח המערער - עורכי-הדין יצחק גולדשטיין וערן הלר

בא-כוח המשיבה 1 - עו"ד רמי ביאזי + המשיבה 1 בעצמה

בא-כוח המשיב 2 - עו"ד בצלאל הוֹכמן + המשיב 2 בעצמו

<#1#>

המשיבה 1: זה הכסף שהמנוח ביקש שנקנה בו דירה לבן. אבל, כשהוא נפטר, לא כסף ולא בטיח. זה לא הכסף שלו בכלל, זה הכסף שלי. אני נתתי בו אמונה, היה בבנק מזרחי על שמו.

אני עבדתי סייעת בגני ילדים בעירייה. הוא עזב לבד את הבית. מתי שפרשתי מהעבודה ב-2001.

עו"ד הלר: אני חוזר על טענותיי בהודעת הערעור וּבעיקרי הטיעון. אין לנו מה להוסיף. הדברים ברורים. למשיבה 1 היו 60 יום להגיש תביעה. בסעיף ה.2.2 לפסק-הדין, בעמ' 10, בית-המשפט קמא קובע, כי המשיבה 1 אינה זכאית לקבל את הכסף מכוח דיני הירושה. משכך הוא משאיר לה את האפשרות לתבוע ברשלנות.

חלפה שנה מאז מתן פסק-הדין, המשיבה 1 לא הגישה שום תביעת רשלנות. היא מנסה לנהל אותה במסגרת הליך ערעור זה.

נכון להיום, אין שום עילה משפטית להחזיק את הכספים של הבנק, וּלאור כל השגיאות המפורטות בעיקרי הטיעון, אנו חוזרים וּמבקשים, כי בית-המשפט יצהיר שהבנק רשאי לקחת את כספו בחזרה.

עו"ד ביאזי: הבנק הפר צווים של בית-משפט פעמיים: פעם כשהיה צו עיקול והוא לא קיים אותו ושחרר את הכסף. זה תוקן בציות להוראת בנק ישראל. בנק ישראל כפה עליהם לעשות את זה. אחרי שנה וחצי של הליכים שלי מולם ומול בנק ישראל.

אחרי שהכסף נכנס לבנק פניתי אליהם עם צו הירושה.

אם יש כסף בחשבון ויש לי צו ירושה, למה אני צריך להגיש תביעה?! יש לי צו ירושה! על-פי דין!

בנק ישראל נתן את ההוראה הזאת. הופתעתי ושמחתי, והכסף הגיע לחשבון. ואז פניתי עם צו הירושה, והבנק לא קיים אותו. ולא רק זאת, אלא אמר לי שבגלל שיש צו עיקול קודם לפני שהמנוח מת, עליי לבטל את צו העיקול. ביטלתי את צו העיקול, ופניתי שוב, אם ביטול צו העיקול ועם צו הירושה. אי אפשר לקחת את הלקוחה שלי ולהפוך אותה לקורבן. יש פה מישהו, צד ג', שהודה בהליכים שהוא לקח את הכסף הזה. זו אישה זקנה, שאין לה כסף, היא צריכה שכ"ט עו"ד, היא צריכה אגרות, ויש לה צו ירושה ביד. מה ערך של צווים של בית-משפט?!

דבר שני - לעניין התנהגות של הבנק. האחריות היא שלו ב-100%. אם הבנק לא היה משחרר את הכסף... אם יש לי צו ירושה ויש לי כסף בבנק, למה אני צריך להגיש תביעה?!

הבנק עצמו, הוא בהתנהגותו גרם לזה. בזה שמשך שנה וחצי הוא בכוונה התעלם מכל הפניות שלי אליו, כי הוא ידע שהוא הפר את החוק, הוא ידע שהוא לא נהג על-פי החוק.

אנחנו מ-2008 התחלנו את ההליכים האלה. אי-אפשר להתעלם מהסיטואציה, שאני מחזיק צו ביד, צו ירושה, ויש כסף בחשבון. הבנק גם אחראי לכסף הזה. אני אגיע לבית-משפט עליון, וזאת מפני שהבנק יפסיד, יערער, יפסיד, יערער, עד שהוא ינצח. זאת השיטה. יש אישה שאין לה כסף, ויש בנק, שינהל הליכים עד הסוף. התוצאה של הדבר הזה זה לקיחת הזכויות.

ב-2001 היה 117 אלף שקל. היום זה כ-200 אלף שקל. זה כסף שנצבר במשך חיים שלמים.

הרי החוק אומר שכספים שהצטברו במהלך חיים משותפים הם משותפים.

למשיבה 1 יש ילד, שהוא לא כל-כך בריא, והמנוח אמר: "אני אוציא אותו מהבית". אז הגענו להסכמה שאנחנו נקפיא את ההליכים המשפטיים, לא נוותר על הזכויות שלנו. המשיב 2 לקח את החלק שלו, הבנק לוקח את החלק שלו, לך אתה תנהל בעוד 5, 6, 7 שנים, כי הבנק לא יעצור עד שיגיע לעליון.

אי אפשר להתעלם מההתנהגות של הבנק, כי היא עצמה מעידה או על רשלנות, או על זדון. כשבנק מתעלם מפניותיך פעם אחר פעם, טוען טענות שקריות. העדה האחת מטעמם העידה שלא היה צו עיקול, בניגוד למכתב שהבנק שלח אליי שיש צו עיקול ולכן לא יכול לשחרר את הכסף, וזה מראה שיש רשלנות, או זדון.

כתוצאה מכך הפסדתי את הכסף שהייתי אמור לקבל....

הכסף כבר הלך. את מי אני אתבע?!

אולי אדוני ייתן לי את הזמן, שהכסף הזה יישאר בחשבון, ואני אגיש תביעה. אני לא תובע משהו ערטילאי, אני תובע את מה שנמצא בחשבון.

עו"ד הלר: הלקוח שלנו לא יסכים לפשרה כי אין שום סיבה לפשרה. אין שום עילה משפטית.

אני רוצה להוסיף: טוענת המשיבה 1 שלאחר שהופקד הכסף כפי הוראת בנק ישראל, היא פנתה עם צו הירושה והבנק הפר את הצו. אני מפנה למוצג י', הוראת בנק ישראל: "כפי שנאמר לך טלפונית, כל פנייה לשחרור כספים אלה על ידי מרשתך עליך להפנותה לבית המשפט המוסמך...". הוראה זו ניתנה בשנת 2009. היה לה צו ירושה אבל הכספים הללו לא היו חלק מהעיזבון, כי אלה כספים שהופקדו בבנק בהוראת בנק ישראל. זה הופקד עד לבירור הזכויות בכספים, ובנק ישראל הפנה אותה לבית המשפט. מיותר לציין שהיא לא נקטה בשום פעולה משפטית מאז ועד היום. מציג לבית‑המשפט את מוצג י'.

הואיל והבנק נוכח כי המשיבה 1 אינה פועלת בהתאם להנחיות וחוזרת על בקשתה לקבל את הכספים, נאלץ הבנק לפתוח בהליך משפטי, על-חשבונו, על-מנת שבית-המשפט יכריע בדבר הזכויות בכספים.

לשאלת בית-המשפט מה המשמעות של המצאת ביטול צו העיקול, אני משיב שהמשמעות היא שהעיקול בוטל.

על הכסף ניתן צו מניעה לאחר שהבנק פתח בהליכים המשפטיים הנוכחיים, באוגוסט 2009.

בדבר הטענה שהעובדה שהרשינו למנוח למשוך את הכסף מעידה על רשלנות, אני משיב שלא הייתה תביעה של המשיבה 1 ולא נדונה טענת הרשלנות ולא נשמעו ראיות בהקשר זה.

הסעד שאני מבקש הוא: שכל הכספים שהפקדנו בחשבון המנוח בהוראת בנק ישראל, על פירותיהם, יוחזרו לבנק. למעשה, זה כל הכספים בחשבון היום. כן נבקש הוצאות על 5 שנים של הליכים.

עו"ד הוֹכמן: המשיב 2 לא לקח שום כסף באופן אישי. הוא מוציא לפועל של צוואת המנוח.

הסעד שמבוקש נגדי הוא סעד חלופי.

אם השופט שואל אותי האם המשיב 2 מתנגד לסעד העיקרי לו עותר הבנק, אני אומר שגם בכתב‑ההגנה שלנו וגם בסעיף 1 לעיקרי הטיעון, אני כותב כי המשיב 2 מסכים לסעד המבוקש בסעיף 48.1 לכתב-התביעה המתוקן.

המעמד של המשיב 2 הוא בסך הכל פקיד שעבד איתו והסכים להיות מוציא לפועל של הצוואה.

היה פסק-דין של כב' השופטת מילר, וכל הטענות, הרבה מהטענות שטוענת המשיבה 1, למשל על 45 שנות נישואין, השופטת מילר דחתה אותן מכל וכל מכיוון שהייתה מערכת יחסים עכורה למשך הרבה מאוד שנים. פסק-הדין הפך להיות חלוט, כי ערעור עליו בבית-המשפט המחוזי נדחה.

דבר שני: אם המשיבה 1 רצתה להגיש תביעה, בית-המשפט קיבל טענתנו שעיקול נועד להבטיח כסף, אך הוא לא חי שנושא את עצמו, ובית-המשפט קיבל טענתנו זו.

בית-המשפט איפשר למשיבה 1 להגיש תביעה והיא לא עשתה כן.

מה כן היא הגישה? תביעה למזונות בבית-המשפט לענייני משפחה, בתור יורשת, נגד העיזבון, אנחנו לא היינו צד, ואדוני יכול לראות את הדבר המדהים הזה, מפנה לנספח 5 למוצג מס' 4 למוצגים מטעמנו. ואז מגישים לבית-משפט לענייני משפחה הסכם, למתן פסק-דין, ואדוני יראה מי חתום שם: פעם חתומה המשיבה 1 בתור היורשת-התובעת, ופעם בא-כוחה חתום, בתור מי שמייצג את העיזבון.

ואז, כשבית-המשפט לענייני משפחה לא הסכים לאשר מן דבר מוזר כזה, אז גם ביקשו לפסול את השופטת ואת ההחלטה לגבי הפסילה צירפנו כמוצג.

אז מי שטוען פה כל-כך הרבה על צדק ויושר וכהנה וכהנה, אז כדאי שיבדוק בציציות של עצמו.

כל הכספים הם לא של המשיב 2 אלא כספים של יורשים. היורשים הם כל אלה שמופיעים בצוואה, כל מיני אנשים שעזרו למנוח בשעה שהוא נזרק מבּיתו, ויש גם איזה סכום של כסף לרכישת ספרים לעילוי נשמתו.

גם אם היא הייתה מגישה תביעה לגבי הכספים, הסיפור הוא סיפור בדים. הכספים היו של המנוח. כאשר עושים איזון בין בני-זוג, אז זה לא שאני מקבל חצי ממה שיש לאישתי. גם בודקים מה יש לי. בית-המשפט כשהוא עושה מאזן, יכול להיות שיצא שהיא תצטרך לשלם למנוח ולא המנוח לה. ולכן הקפיאו את התביעות. לא היה פה שום איזה ויתור או משהו כזה.

עו"ד ביאזי: לא בכדִי חברִי מסכים עם הבנק, כי הוא מתעלם מתביעת הבנק לחייב את המשיב 2 לשלם לבנק סכומים. אדוני יכול לקבל במסגרת הערעור את הסעד החלופי.

ברגע שבית-המשפט קיבל את העתירה הראשונה, הוא לא דן בעתירות הנוספות, כי אם הוא לא היה מקבל את העתירה הראשונה, היה יכול לדלג לעתירות האחרות..... הבנק לא רק ביקש פסק-דין הצהרתי אלא גם שהמשיב 2 יחזיר את הכסף.

אם בית-המשפט יחליט בכל-זאת לקבל את הערעור אבקש שיעבור לעתירות החלופיות של הבנק.

עו"ד הוֹכמן: בנושא הכסף כבר יש פסק-דין. בית-המשפט לענייני משפחה התייחס לנושא הזה ויש פסק-דין חלוט. בית-המשפט קמא מפנה לאותו פסק-דין.

עו"ד הלר: בפסק-הדין של בית-המשפט קמא לא נדונה תביעת הרשלנות. אני טוען שצריך לבטל את כל פסק-הדין, לרבות ההוצאות שנפסקו.

הפסקה בדיון.

עו"ד ביאזי: אחרי שהתייעצתי מחוץ לאולם המשפטים, אני מסכים שהערעור יתקבל, במובן זה שהבנק המערער יקבל את הסעד האופרטיבי העיקרי לו הוא עתר בבית-משפט השלום.

אני שומר למשיבה 1 את כל זכויותיה מכוח הדין, וּבכלל זאת המשיבה 1 טוענת שהקביעות העוּבדתיוֹת בעניינה בפסק-הדין מוּשׂא הערעור, עומדות בעינם.

אני מבקש שלא לבטל את ההוצאות שהוטלו על המערער.

עו"ד הוֹכמן: כפי שציינתי לעיל, המשיב 2 אינו מתנגד סעד האופרטיבי העיקרי לו עתר הבנק בסעיף 48.1 לכתב-התביעה המתוקן, שם.

עו"ד הלר: אני כמובן מסכים שבית-המשפט יקבל את הערעור וייתן את הסעד שהבנק עתר לו בסעיף 48.1 הנ"ל. גם אני שומר לבנק המערער את כל זכויותיו. חלק מהערעור מתייחס גם לקביעוֹת הרשלנות של בית-משפט השלום (ראו: עמ' 6-7 ו-10 לפסק-הדין). כן אני מבקש לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל עלינו בבית-משפט השלום. כן אנו מבקשים הוצאות בערעור כאן.

_________ __________ ____________

עו"ד ערן הלר עו"ד רמי ביאזי עו"ד בצלאל הוֹכמן

ב"כ המערערת ב"כ המשיבה 1 ב"כ המשיב 2

<#2#>

פסק-דין

1. במועד שמיעת הערעור הודיעו בעלי-הדין לבית-המשפט כדלקמן:

" עו"ד ביאזי: אחרי שהתייעצתי מחוץ לאולם המשפטים, אני מסכים שהערעור יתקבל, במובן זה שהבנק המערער יקבל את הסעד האופרטיבי העיקרי לו הוא עתר בבית-משפט השלום.

אני שומר למשיבה 1 את כל זכויותיה מכוח הדין, וּבכלל זאת המשיבה 1 טוענת שהקביעות העוּבדתיוֹת בעניינה בפסק-הדין מוּשׂא הערעור, עומדות בעינם.

אני מבקש שלא לבטל את ההוצאות שהוטלו על המערער.

עו"ד הוֹכמן: כפי שציינתי לעיל, המשיב 2 אינו מתנגד לסעד האופרטיבי העיקרי לו עתר הבנק בסעיף 48.1 לכתב-התביעה המתוקן, שם.

עו"ד הלר: אני כמובן מסכים שבית-המשפט יקבל את הערעור וייתן את הסעד שהבנק עתר לו בסעיף 48.1 הנ"ל. גם אני שומר לבנק המערער את כל זכויותיו. חלק מהערעור מתייחס גם לקביעוֹת הרשלנות של בית-משפט השלום (ראו: עמ' 6-7 ו-10 לפסק-הדין). כן אני מבקש לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל עלינו בבית-משפט השלום. כן אנו מבקשים הוצאות בערעור כאן."

2. מכוח הסכמת הצדדים, ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להודעות דלעיל, המהווֹת חלק בלתי-נפרד של פסק-דין זה גופו. אני מקבל את הערעור במובן זה, שאני מבטל את הסעדים שנקבעו בפסק-הדין מוּשׂא הערעור. ניתן בזאת סעד הצהרתי בהתאם לנוסח שהתבקש בסעיף 48.1 לכתב-התביעה המתוקן (20.9.2010). בית‑המשפט מצהיר, כי הבנק-המערער זכאי להשׁיב לעצמו את הכספים שהפקיד בחשבון 449503 בסניף גן העיר בתל-אביב, על פירותיהם.

3. עם קבלת הערעור לעניין הסעדים, ברור, כי קביעותיו העוּבדתיות והמשפטיוֹת של בית-משפט השלום, אינן מהווֹת תשתית לסעד שניתן היום, בהסכמה, בבית-משפט זה.

4. עוד אני מבטל את החיובים בנושא הוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד, שנקבעו בבית-משפט השלום. ככל ששולמו סכומים מכוח פסק-הדין מוּשׂא הערעור על‑ידי המערער למשיבים, הרי יוחזרו אלה בצירוף ריבית והפרשׁי הצמדה, ממועד התשלום ועד מועד ההחזר.

5. בשׂים-לב להסכמת הצדדים בשלב הערעור, אינני עושה צו בדבר הוצאות בערעור.

<#3#>

ניתן והוּדע בפומבי היום, ג' באדר התשע"ד, 03/02/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר-לאופר