1. התובע, יליד 20/11/62 נפגע בתאונת דרכים בתאריך 9/1/12.

2. בית המשפט מינה ארבעה מומחים לצורך קביעת נכויותיו של התובע, ובהם – פרופ' אבינועם רכס בתחום הנוירולוגיה ופרופ' אבנר אליצור בתחום הפסיכיאטריה, הם המומחים אשר פסילתם מבוקשת על ידי התובע במסגרת הבקשה אשר בפני.

3. התובע טוען, כי פרופ' רכס ופרופ' אליצור "הינם מומחים רפואיים אשר מזוהים באופן מובהק עם נתבעים ובין היתר עורכים עבורם חוות דעת" (סע' 3 לבקשה) ועל כן מבוקש לפסול את מינויים ולמנות מומחים אחרים תחתיהם.

4. הנתבעת מתנגדת למבוקש, ומבהירה, למעלה מן הצורך, כי הן הנתבעת בעצמה והן באי כוחה אינם מסתייעים בשירותיהם של שני המומחים האמורים.

דיון והכרעה

5. הנמקתו של המבקש לפסילת המומחים לאו הנמקה היא, ובוודאי שאין בה כדי להביא לביטול מינוייהם של המומחים .

מדובר במומחים מכובדים וידועים בתחומיהם, אשר בתי המשפט השונים מרבים למנותם לעיתים מזומנות מאד, ואשר למיטב ידיעתי כותבים חוות דעת עבור בתי המשפט, עבור תובעים ועבור נתבעים, ואינני מקבלת את התרשמותו של ב"כ התובע, על פיה מדובר במומחים "המזוהים" דווקא עם נתבעים.

6. מעבר לצורך אציין, כי דווקא בשל מומחיותם של מומחים אלו, סביר להניח שבעלי דין – לרבות נתבעים – מסתייעים בשירותיהם, מה עוד שמדובר במנהלי מחלקות ומנהלי אגפים בבתי חולים ציבוריים.

7. בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי:

"משמונה המומחה חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו

נאמנה" (רע"א 11147/03 אריאל ביטון נ' כפיר אלעזרה, פורסם בנבו)

הדברים מקבלים משנה תוקף למקרא קביעות בית המשפט (סגן הנשיאה, כב' השופט א. ריבלין) ברע"א 2732/06 תקווה ובת שבע לויה נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו), שם נסב הדיון סביב מינויו של מומחה, אשר שימש בעבר כמומחה רפואי מטעם הנתבעת. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול המינוי, בחוזרו על ההלכה, לפיה "משמונה מומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה".

דברים דומים נאמרו גם בר"ע 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (פורסם בנבו), שם הוגשה בקשה לבטל את מינויו של מומחה שהיה בעבר "בקשרי עבודה" עם המשיבה. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול המינוי, בקובעו:

"אכן, נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית

המשפט, מוטלות עליו חובות שונות ובהן החובה לנהוג באוביקטיביות

וללא משוא פנים, תוך הקפדה שהדבר גם ייראה...".

8. ב"כ התובע מפנה את בית המשפט לדברי בית המשפט ברע"א 7843/00 חדווה בר ישי נ' איתן בע"מ, שם נקבע:

"...אכן, כאשר עומד בית המשפט למנות מומחה רצוי למנות מלכתחילה

מומחה בהסכמה, אם ניתן הדבר לעשותו וזאת כדי למנוע התדיינות והרגשת

אי נוחות של צד זה או אחר...בכל מקרה, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו

על מנת לוודא שהמומחים המתמנים על ידו ידועים כמומחים בתחומם,

כשמומחיותם, מקצועיותם וניטרליותם אינן שנויות במחלוקת...".

אין ספק בצדקת האמור, ובית משפט זה מעולם לא סירב למנות מומחה מוסכם. אלא מאי?

נטיית הלב לערוך דיון בנוכחות הצדדים בכל בקשה למינוי מומחים תיתכן בעולם אוטופי, אשר גורם הזמן בו חסר משמעות. בפועל הדבר אינו אפשרי.

בפועל, כשמדובר במאות תביעות המוגשות, אין אפשרות לקבוע דיון בכל אחת מהן בשאלת מינוי המומחה, ונוכח נסיונו ומקצועיותו של בית המשפט, בעלי הדין אף אינם מבקשים לקיים דיון בנושא מינוי המומחה.

אוסיף ואציין, כי לעיתים מודיע מומחה שמונה, כי אין באפשרותו לקבל עליו את המינוי. במקרים בודדים אלו אני נוהגת לפנות לצדדים בבקשה להודיע על זהותו של מומחה מוסכם אחר, והנסיון מלמד, כי הצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמות בדבר זהות המומחה, והם מבקשים מבית המשפטי למנות מומחה.

9. עוד אציין, כי אני נוהגת למנות אך ורק מומחים ידועים, מקצועיים ובעלי תפקידים רמים במערכת הבריאות, ולגבי המומחים נשוא הדיון – מדובר במומחים ותיקים ומצויינים, אשר אין כל סיבה לפוסלם, והם הוכיחו בעבר מספר רב של פעמים את נסיונם, מקצועיותם והאוביקטיביות שלהם, וזכו לאמוני המלא, ומשכך אינני רואה כל סיבה לבטל את מינויים.

10. נוכח האמור, נדחית בזאת הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.