1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד, עבירה בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

במסגרת ההסדר לעונש הושגה הסכמה חלקית לפיה המאשימה תטען, כי העונש ההולם בנסיבות הוא שמונה עשרה חודשי מאסר וכן מבוקש להשית על הנאשם מאסר מותנה ארוך. כמו כן, המאשימה הודיעה, כי לא תעתור להשתת קנס או פיצוי. ביחס למאסר המותנה בן 12 החודשים שהושת על הנאשם בת"פ 38194-08-10 יש לדידה להפעילו מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף לעונש המאסר שייגזר, כך שסך הכל יגזרו על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל. ההגנה טענה, כי העונש הראוי בנסיבות תיק זה הוא 12 חודשי מאסר בפועל אשר כוללים את הפעלת המאסר המותנה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע, במהלך שנת 2013 היה הנאשם נתון לסחיטת כספים מתמשכת, על ידי אחרים. נוכח הסחיטה האמורה החליט הנאשם לבצע שוד בנק, על מנת לקבל לידיו כספים אותם יוכל להעביר לידי אחרים. ביום 4/2/13 בשעה 11:30 נכנס הנאשם לסניף בנק לאומי בשכונת נווה זאב במטרה לשדוד את הבנק, כשהוא חובש כובע שחור לראשו ומרכיב משקפי שמש. באותה שעה עבדה מאחורי הדלפק בבנק, הפקידה, ל.פ., הנאשם ניגש אל הדלפק, פנה אל הפקידה, ואמר לה "אני באתי לשדוד את הבנק, אני חמוש, תביאי לי את כל האדומים, תיזהרי ללחוץ על הלחצן" וזאת בכוונה להפחיד את הפקידה ולהניע אותה לתת לו כסף. בעקבות דרישותיו הוציאה הפקידה חבילה של שטרות "מסומנים" ומסרה אותם לנאשם. כאשר הנאשם הבחין שלא מדובר בשטרות של 200 ₪, שוב פנה אל הפקידה ואמר לה "אני רוצה את כל האדומים". בעקבות האמור, מסרה הפקידה לנאשם 16 שטרות של 200 ₪ ועוד שטרות נוספים בסך 2,000 ₪ שהם סך הכל 5,200 ₪. הנאשם הורה לפקידה להכניס את הכסף למעטפה והיא עשתה כן ומסרה לו את המעטפה. הנאשם פנה שוב אל הפקידה ואמר לה "אל תעשי גב אחרי שאני הולך", ואז לקח את המעטפה, הכניס אותה לג'קט שלבש ויצא מהבנק.

2. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה, כי ההגעה להסדר החלקי המקל עם הנאשם, כפי שהוצג, היא בשל הנסיבות המייחדות תיק זה כעולה מהמזכר שהוצג בדיון. עם זאת, המאשימה עמדה על כך שבית המשפט יגזור את העונש לו עתרה למען ידע הנאשם בעתיד, כי אם הוא נקלע למצבי משבר, כדוגמת זה שמפרט המזכר, יש דרכים להתמודד עם המצב והן לא בדרך של ביצוע עבירות פליליות. כמו כן, לנאשם מאסר על תנאי תלוי ועומד שהושת לאחר שהורשע בביצוע עבירה דומה בעבר ובגינה גם שוחרר ממאסר רק שלושה חודשים קודם לאירוע נשוא תיק זה. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי עבירת השוד התפשטה בשנים האחרונות, האירועים מופנים כלפי פקידי דואר או פקידים שהגישה אליהם קלה והם מחזיקים בכסף רב. הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה הוא ביטחון הציבור וביטחון הפרט להרגיש בטוח בשגרת היומיום באשר הוא. לנאשם היתה האפשרות לפנות לגורמי אכיפת החוק ולקבל מענה למצוקתו, אך הנאשם בחר בפעם השנייה לפתור את בעיותיו באמצעות שוד בנק. ב"כ המאשימה סברה, כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את קורבן העבירה ואת רגעי האימה שחשה הפקידה, גם אם לא הופעלה אלימות כלפיה. אותה פקידה צריכה בסופו של יום לשוב לאותה עבודה, ולהיזכר באותו אירוע טראומטי.

3. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הדגיש, כי כתב האישום המתוקן הוא קל משמעותית, לעומת כתב האישום המקורי ועל כן צריך וראוי להסתפק בשנת מאסר, כולל הפעלת התנאי, בכך שמחצית מהתנאי יופעל במצטבר ומחציתו יופעל בחופף לעונש שיוטל. הסנגור הסביר, כי אין בדבריו כדי לפטור את הנאשם מאחריות למעשיו, אולם יש בהם להקל עימו. הסנגור הסביר שתקופת המאסר שהנאשם הספיק לרצות היתה קשה מאד עבורו, כאשר עבריינים אחרים ניצלו אותו ואימו נאלצה לשלם עבורם את כספי הקנטינה בהיקף של עשרות אלפי שקלים. גם לאחר שחרורו, הנאשם לא נפטר מאותם עבריינים והללו ממשיכים לדרוש ממנו כספים. הסנגור טען, כי הנאשם אב לילד והתגרש מאשתו על רקע העבירה הנוכחית. הנאשם שירת כקצין בצבא קבע במשך 9 שנים, סיים 4 שנות לימוד במכללת ספיר.

הנאשם הביע צער והתנצל על מעשיו. לטענתו, הוא פנה למשטרה בשעת מצוקתו, אך לא קיבל מענה. הנאשם ביקש לקבל הזדמנות נוספת לקיים חיים נורמטיביים ולהתחיל את חייו מחדש בעבודה חדשה שמצא.

4. אמו של הנאשם העידה, כי היא זקוקה לנאשם שכן היא בודדה ונכה והנאשם הוא היחיד שסייע לה. העדה סיפרה שבעת שהנאשם היה בכלא, התקשרו אליה ודרשו ממנה סכומי כסף. היא פחדה והעבירה מעל ל 30,000 ₪ לחשבונות של אסירים אחרים. האיומים לא פסקו גם לאחר שהנאשם שוחרר מהכלא.

5. לנאשם הרשעה קודמת מבית המשפט המחוזי באר שבע מיום 12/4/2011 בעבירת ניסיון שוד ושלוש עבירות של סחיטה באיומים, בגינן נידון ל 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל ו- 12 חודשים על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת שוד, סחיטה באיומים או ניסיון לעבור עבירות אלו. כמו כן, הושת קנס. מכאן שהנאשם ביצע את העבירה נשוא תיק זה בתוך תקופת המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו.

6. כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם "מבטא את עיקרון הגמול".

העבירה חמורה. הנאשם ניגש לבנק המצוי ברחוב ראשי בצהרי היום ודרש מהפקידה, תוך שהוא מטיל אימה ותוך שהוא מזהיר שהוא חמוש, סכומי כסף. הנאשם קיבל לידיו את הכסף כפי שביקש ויצא מהבנק. הנאשם לא החזיר את הכסף ששדד. הרקע לאירוע כפי שעלה גם מהמזכר הוא שהביא את התביעה להגיע להסדר מקל מאד עם הנאשם.

7. בראש שיקולי הענישה במקרה שבפנינו לצד שיקולי הרתעה עומד הערך החברתי החשוב שנפגע והוא ביטחון הציבור והפרט לנהל את שגרת החיים והמסחר ללא חשש ופחד שמא יאונה להם רע. עובדי הבנק והציבור הבא בשעריו זכאים לחוש ביטחון ועל מערכת אכיפת החוק לדאוג לכך וזאת בין היתר, בהשתת עונשים ראויים המשדרים מסר ברור ומרתיע כמו גם מרחיקים מהציבור את פגיעתם הרעה של עבריינים דוגמת הנאשם. מלבד הנזק הממוני לבנק, שבמקרה זה אינו חמור, עומדת הפגיעה באותה פקידה שוודאי האירוע נחרט באופן טראומטי בזיכרונה.

ראה ע"פ 8357/00 מדינת ישראל נ' חאלד אבו נאב (פורסם בנבו 30/1/01):

"...פגיעתן הרעה של עבירות אלה היא לא רק באינטרסים רכושיים. יש בהן פגיעה בפרטיות, בתחושת הביטחון האישי וברווחתם הנפשית של הקורבנות וזריעת חרדה בהם הן מפני מה שארע בעבר והן מפני אפשרות של הישנות מקרים כאלה בעתיד."

9. מתחם הענישה לאור הפגיעה "בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה", הפסיקה הנוהגת ונסיבות האירוע המיוחדות- "הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע העבירה" (סעיף 40ט (5) לחוק), הכל כפי שעלה מהמזכר שהוצג בפני, נע בין שמונה עשרה חודשי מאסר ל- 4 שנות מאסר.

מדיניות הענישה הנהוגה במקרים מעין אלה, כאמור, מחייבת ענישה קשה, אולם נסיבות המקרה דנן שונות. כפי שכבר פורט לעיל, הנאשם שב והסתבך בביצוע עבירות כאשר מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו והגם ששוחרר שלושה חודשים בלבד קודם לכן, ממאסר קודם. אין להתעלם מפוטנציאל פגיעתו הרעה של הנאשם בציבור, ואלמלא הנסיבות המיוחדות והסדר הטיעון היה נכון וראוי להרחיקו מהרחובות לתקופה ממושכת. על הנאשם לדעת שהישנות מקרים כאלה בעתיד לא תתקבל בסלחנות ויושת עליו מלוא העונש הראוי בנסיבות.

10. השיקול של הרתעת הנאשם בפרט והציבור בכלל גובר בנסיבות העניין על הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. עם זאת, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם בעת גזירת העונש. הנאשם בענייננו לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שבית המשפט נתן לו וחזר לסורו שוב וזאת הגם שהמזכר שהוצג הוא שהביא את התביעה להגיע להסדר טיעון, כאמור.

לזכות הנאשם אני לוקח בחשבון את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שחסכה זמן שיפוטי, זמן תביעה ומזמנם של העדים. הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. העבירה בה הורשע ונסיבות המקרה, הגם שאין להקל בהן ראש, אינן מהחמורות בסוג זה של העבירות שכן לא היו נפגעים, הנאשם לא השתמש בנשק וגם הסכום שנשדד נמוך יחסית.

כמו כן, הנאשם שירת בצבא שירות צבאי מלא ושירת בצבא קבע כקצין במשך תשע שנים. הנאשם למד משך 4 שנים. הנאשם צעיר והוא אב לילד קטן ומדברי אמו נראה שרק הוא סועד אותה. מדברי הסנגור עולה שהנאשם סבל מאד בעת מאסרו והדברים מתיישבים עם האמור במזכר שהוצג בפני.

11. כאמור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון. הסדר הטיעון מקל מאד עם הנאשם, אך בנסיבות העניין החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בשל הנימוקים שהוצגו בפני. על פי הסדר הטיעון, בסופו של יום, המחלוקת בין הצדדים, היא אם כדברי התביעה להשית על הנאשם מאסר לריצוי בפועל של שמונה עשר חודשים מיום מעצרו ולהפעיל את המאסר המותנה בן שנה חציו בחופף וחציו במסתבר כאשר התוצאה היא שהנאשם ירצה שנתיים מאסר בפועל או כדברי ההגנה להשית שישה חודשי מאסר ולהפעיל את המאסר המותנה בן שנה חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שהנאשם ירצה רק שנת מאסר.

בנסיבות המקרה ולאור מה שפורט לעיל, בעיני עמדת התביעה מקלה מאד וכבר לקחה בחשבון ושיקללה את הנסיבות המאד מיוחדות בתיק זה. קבלת עמדת ההגנה בתיק זה משמעותה המעשית היא השתת שנת מאסר לריצוי בפועל כולל הפעלת עונש המאסר המותנה, כאשר המאסר המותנה הוא בן שנה, העבירה נעברה בתוך תקופת התנאי ויתרה מכך רק שלושה חודשים לאחר שחרורו מהמאסר שריצה בגין ביצוע עבירה דומה. בנסיבות אלה אני קובע, כי יהא זה נכון לקבל את עמדת התביעה.

הסדר הטיעון לא כולל עונש של קנס ולא חייב את הנאשם בפיצוי.

ער אני לכלל לפיו רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מהסדר טיעון וזאת כאשר יש בהסדר הטיעון פגיעה קשה באינטרס הציבור.

הגם שהחלטתי לכבד את הסדר הטיעון אוסיף על המוסכם בין הצדדים, מבלי לחרוג מההסדר, שאין להשלים עם מצב בו הכסף שנשדד מהבנק לא יושב לבנק, וזאת גם אם מצבו הכלכלי של הנאשם קשה מאד, לדבריו.

12. לאור כל המקובץ ולאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום 7/4/13.
2. מופעל בזאת עונש המאסר המותנה בן 12 חודשים מת"פ (ב"ש) 38194-08-10, כאשר שישה חודשים מתוך עונש המאסר המותנה שהופעל ירוצו במצטבר למאסר שהושת בסעיף 12א לעיל ושישה חודשים ירוצו בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר מיום מעצרו.
3. 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר

עבירה לפי סעיף 192 או עבירה לפי פרק יא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, אך למעט עבירה בניגוד לסעיף 413 (החזקת נכס חשוד) או סעיף 432 (משיכת צ'ק ללא כיסוי).

ד. אני מחייב את הנאשם לפצות את בנק לאומי ברח' יוהנה ז'בוטנסקי 13, באר שבע בסך של 5,200 ₪.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.