<#3#>

החלטה

1. בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של שוד – עבירה בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין.

2. מכתב האישום עולה, בתמצית, כי ביום 4/2/13 סמוך לשעה 11:00 נכנס המשיב לסניף בנק "לאומי" בבאר שבע, במטרה לשדוד את הבנק, כשהוא חובש כובע "קסקט" על ראשו, ומרכיב משקפי שמש. נטען, כי המשיב ניגש לפקידת הבנק, ואמר לה: "אני באתי לשדוד את הבנק, אני חמוש, תביאי לי את כל האדומים, תיזהרי ללחוץ על הלחצן, אם את לוחצת אני יורה בך", והכניס את ידו לכיס הג'קט שלבש על מנת ליצור רושם אצל הפקידה כי הוא אכן חמוש באקדח. הפקידה הוציאה ממגירות הבנק חבילת שטרות ומסרה אותם למשיב. משהבחין המשיב, שלא מדובר בשטרות של 200 ₪, שב ופנה אל הפקידה ואמר לה: "אני רוצה את כל האדומים". הפקידה מסרה למשיב סך של 5,200 ₪ והכניסה אותם במעטפה כדרישתו. המשיב פנה אל הפקידה ואמר לה: "אל תעשי גב אחרי שאני הולך" ונמלט מהמקום.

3. לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר, ועל כן הורתי, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ על קבלת תסקיר מעצר אשר ייבחן היתכנותה של חלופה שיש בה כדי להשיג את מטרות המעצר. עוד הורתי, בהתאם לבקשת הסנגור, על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בשאלת אחריותו וכשירותו של המשיב לעמוד לדין על רקע עברו הפסיכיאטרי.

4. תסקיר כאמור התקבל, ממנו עולה, כי המשיב בן 31, גרוש, אב לילד, עובר למעצרו עבד כארבעה חודשים במפעל כאלקטרונאי. המשיב עלה ארצה מרוסיה בשנת 1997 כשהיה בן 15, סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ומשסיים שירותו הסדיר, השתלב בעבודה בבסיס בו שירת ועבד שם במשך 9 שנים. עוד עולה מהתסקיר, כי ביום 1/1/13 השתחרר המשיב מהכלא, לאחר שריצה עונש מאסר 30 חודשים.

השירות התרשם, כי המשיב מתקשה לשלוט בדחפיו ונוטה לפעול באימפולסיביות. עוד התרשם השירות, מפער בין יכולותיו הגבוהות לבין אופן ניהול חייו בתקופה שקדמה למעצרו הנובע מהתנהגותו האימפולסיבית בשילוב עם קשייו האישיותיים. כמו כן, מתקשה להציב גבולות חיצוניים ולקבל גבולות פנימיים ונעדר הכלים המתאימים להתמודד עם קשייו. עוד התרשם השירות מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות.

החלופה שנבחנה- בדמות מעצר בית בבית סבו וסבתו בפיקוחה של אמו- אירינה זילברג, בת 55, אלמנה, עובדת בבית אריזה ליד אופקים, ומאחר והמפעל פועל באופן עונתי, כרגע אינה עובדת. השירות התרשם מתחושות של כעס, אכזבה וחוסר אונים אל מול מעצרו הנוכחי של המשיב זאת לאחר סיועה הרב ותמיכה בו לאורך מאסרו, ממנו השתחרר רק לאחרונה. עוד הוצעה כמפקחת משנית, דודתו- מוסיה קלדושין, בת 63, גרושה, עובדת בניקיון בשעות הבוקר.

לסיכום, שירות המבחן סבר, כי אין בחלופה שהוצעה כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב ובשים לב למאפייני אישיותו, יתקשה לשהות לאורך זמן בתנאים מגבילים ולקבל את סמכות המפקחות עליו. על כן, לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב.

5. מחוות הדעת הפסיכיאטרית (מיום 2/6/13), שגובשה בעניינו של המשיב, עולה, כי המשיב כשיר לעמוד לדין.

6. ב"כ המבקשת עתר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. נטען, כי המשיב ביצע לכאורה את השוד מתוך מניע של בצע כסף, דבר המעיד על מסוכנותו לציבור. עוד הפנה ב"כ המבקשת לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה, כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בגין עבירות של ניסיון שוד וסחיטה באיומים- בגינן נידון ביום 12/4/11 (ת"פ 38194-08-10 מחוזי באר שבע), לעונש מאסר בן 30 חודשים ומאסר מותנה בן 12 חודשים- מעצים את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. יתרה מכך, המשיב שוחרר ממאסר ביום 1/1/13, וכעבור זמן קצר ביצע לכאורה את העבירה דכאן. ביחס לחלופה שהוצעה, נטען, כי אין המדובר בחלופה אשר תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ואף שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופה זו.

7. ב"כ המשיב מנגד, עתר לשחרר את המשיב לחלופה שנבחנה על אף המלצת שירות המבחן השלילית. נטען, כי ניתן לעבות את החלופה באמצעות הוספת שני מפקחים נוספים, בדמות דודו ודודתו של המשיב אשר ייבחנו על ידי שירות המבחן, וכן באמצעות אזוק אלקטרוני אשר יוכל להציב גבולות חיצוניים להתנהגות המשיב.

דיון והכרעה

8. בעניינינו, מעשיו של המשיב חמורים מאוד המעידים על תעוזה רבה. המשיב נכנס בצהריי היום לתוך סניף הבנק, כשהוא חובש כובע ומרכיב משקפי שמש במטרה לסכל זיהויו, ניגש לפקידת הבנק ואמר לה: "אני באתי לשדוד את הבנק, אני חמוש, תביאי לי את כל האדומים, תיזהרי ללחוץ על הלחצן, אם את לוחצת אני יורה בך", והכניס את ידו לתוך כיס מעילו זאת על מנת ליצור אצל הפקידה את הרושם, כי הוא חמוש באקדח. יתרה מכך, משהבחין המשיב, כי השטרות שמסרה לו הפקידה אינם שטרות של 200 ₪, כדרישתו, שב ודרש ממנה "את כל השטרות האדומים".

בית המשפט העליון עמד לא אחת בדבר חומרתה של עבירה השוד. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"פ 6752/10: "עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והן לובשות צורות שונות. מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר; הצד השוה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, אשר ניגש לסניף הבנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף; והנה, זממו עלה בידו, מבלי שיצטרך "ללכלך את ידיו" בנשיאת נשק או באיומים קולניים. ואולם, כמובן תיאור זה אינו מלא; שכן נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות. על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מאסר בפועל".

9. המשיב בן 31, גרוש ואב לילד, עובר למעצרו עבד כאלקטרונאי במפעל. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב מתקשה לשלוט בדחפיו, נוטה לפעול באימפולסיביות, מתקשה בהצבת גבולות חיצוניים וקבלת גבולות פנימיים. עוד התרשם השירות מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק.

10. למשיב עבר פלילי, הכולל הרשעה בגין עבירות ניסיון שוד (עבירה מיום 31/5/10), וסחיטה באיומים- שלוש עבירות (ת"פ 38194-08-10 מחוזי באר שבע), במסגרתה נידון ל- 30 חודשי מאסר, ומאסר מותנה בן 12 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות שוד, סחיטה באיומים או ניסיון לעבור עבירות אלו. המשיב שוחרר ממאסרו ביום 1/1/13 לאחר שריצה מלוא עונשו.

המשיב שוחרר כאמור ממאסר בן 30 חודשים ביום 1/1/13, והנה, בחלוף חודש ימים בלבד מיום שחרורו, ובעוד עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים תלוי ועומד כנגדו, ביצע לכאורה המשיב את מעשה השוד בתיק דנן. דומני, כי בנסיבות אלו אין מקום להכביר במילים בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור, והעדר מורא מן החוק והעדר האמון שניתן ליתן בו.

כמו כן, עיינתי בגזר הדין שניתן בעניינו של המשיב (נשוא ת"פ 38194-08-10), ממנו עולה, כי המשיב נכנס בשעות הבוקר לסניף בנק הדואר באופקים, כשהוא חובש כובע ומרכיב משקפי שמש, ניגש לפקידה ודרש ממנה את הכסף המצוי בכספת תוך שאיים עליה, כי יש בידו שקית ממולכדת וכי סניף הדואר ממולכדת, ועליה להיענות לדרישותיו. לא ניתן להתעלם מדפוס פעולתו של המשיב ומהדמיון הרב בין המקרים, אשר יש באלו כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

10. חלופת המעצר שנבחנה, הינה בדמות מעצר בית בפיקוחן של אם המשיב ודודתו. מקובלת עלי התרשמות שירות המבחן, כי אין ביכולתה של חלופה זו כדי לאיין את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב. מה גם, הלכה היא, כי שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נשוא כתב האישום ולאחריהם, ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראה: בש"פ 2737/10). בנסיבות העניין, סבורני, כי אין חלופה אשר תסכון כנגד מסוכנותו של המשיב.

אשר על כן, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

זכות ערר כחוק<#4#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ג, 10/07/2013 במעמד הנוכחים.