צדדי ג' 1. מוחמד גדיר

2. סופר טסט חיפה (2003) בע"מ

פתח דבר

1. בפני תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסכום של 27,150 ₪. וזה סיפור התביעה בקליפת אגוז: התובע השתוקק לרכוש רכב שטח (ג'יפ) 4/4, מיד שניה, מסוג דודג' נייטרו, שיאפשר לו ליהנות מספורט נהיגת שטח והחוויות הכלולות בכך. ביום 28.12.12, רכש התובע מהנתבע 3, רכב המתיימר להיות רכב שטח 4/4, שעלה לכביש בחודש 1/08, ונסע כ- 57,000 ק"מ. עובר לרכישה, הסתמך התובע על המפורט ברישיון הרכב (בו צוין כי מדובר ברכב שטח 4/4 שנת 2008), על בדיקת הרכב אצל הנתבעת 2, שהינה מכון בדיקה מורשה, מטעם הנתבעת 1, ועל מצגי הנתבע 3, הוא הבעלים הקודם של הרכב, לפיהם מדובר ברכב שטח עם הנעה 4/4.
2. בפועל, התברר לתובע, כי עקב מצגי שווא מטעים מצד הנתבעים, ביחד וכל אחד לחוד, רכש מהנתבע 3 רכב שונה לחלוטין מהרכב שהתכוון וכה חלם לרכוש, כמפורט ברישיון הרכב ובזיכרון הדברים. הרכב המדובר, הוא רכב עם הנעה אחורית 4/2 בלבד, שאינו מאפשר נסיעה בשטח, משנת 2007 ולא משנת 2008, כאשר מד הקילומטראג' מראה שהרכב נסע 57,000 מייל (כ- 95,000 ק"מ) ולא 57,000 ק"מ. מכאן התביעה, בה עותר התובע לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב המצגים הכוזבים של הנתבעים.
3. אקדים ואומר, כי ביום 29.12.13, החליט כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר, להתיר לנתבעים להיות מיוצגים בידי עורכי דין, נוכח היות התובע עורך דין. עוד ייאמר, כי הנתבעת 1 (מדינת ישראל) שלחה הודעה לצדדים שלישיים, כנגד הנתבע 3 (מוכר הרכב) וכנגד הנתבעת 2 (מכון הבדיקה).
4. התקיימו לפני שני דיונים (ביום 17.7.14 וביום 16.9.14), במהלכם נשמעו עדויות הצדדים. יוער, כי הנתבע 3 לא התייצב בבית המשפט לחקירה. בתום הדיון מיום 16.9.14 התבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה הגיעה עת ההכרעה.
5. הואיל ומדובר בתביעה קטנה, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

הצדדים

1. התובע הינו עורך דין, ומי שרכש מהנתבע 3, את הרכב נשוא התביעה.
2. הנתבעת 1, מדינת ישראל, היא מי שהוציאה רישיון לרכב נשוא התביעה, בו נכללו פרטים לא נכונים.
3. הנתבעת 2 מנהלת מכון לבדיקת רכבים, הנמצא במפרץ חיפה (להלן גם: "מכון הבדיקה"). הנתבעת 2 התבקשה על ידי התובע לבדוק את הרכב נשוא התביעה.
4. הנתבע 3 הינו מכונאי במקצועו ובעיסוקו, ומי שמכר לתובע את הרכב נשוא התביעה (להלן גם: "מר גדיר").

תמצית טענות התובע

1. לטענת התובע, במסגרת חיפושים שערך, לרכישת רכב 4/4 המתאים לנסיעות שטח, נתקל במודעה באתר "יד 2". במודעה, הועמד למכירה, רכב מסוג דודג' ניטרו ארה"ב, במצב מצוין, שנת 2008, הנעה 4/4, אשר נסע עד כה 60,000 ק"מ (להלן: "הרכב").
2. בתאריך 24.12.13 נפגש התובע עם הנתבע 3, ראה את הרכב, בדק את רישיון הרכב, התרשם משעון הקילומטראג' ומרישיון הרכב, כי הרכב אכן עבר רק כ-60,000 ק"מ, ולכן החליט להתקדם בהליך המכירה. התובע הודיע לנתבע 3 כי ברצונו לקחת את הרכב לבדיקה במכון בדיקה מורשה. מאחר והנתבע 3 מתגורר בצפון הארץ, קבע התובע להיפגש עם הנתבע 3, ביום 28.12.12, במכון בדיקה באזור חיפה.
3. התובע פנה אל הנתבעת 2, לאחר שמצא את פרטיה באינטרנט, באמצעות אתר דפי זהב. לאחר שהתובע השתכנע ממצגי הנתבעת 2, כי מדובר במכון בדיקה מורשה שמתמחה, בין היתר, בבדיקות קניה לרכבי שטח 4/4, התקשר התובע אל הנתבע 3 וקבע עמו פגישה במכון הנתבעת 2, ליום שישי, 28.12.12, בשעה 10:00.
4. במכון הבדיקה, התבקש הנתבע 3 למסור לבוחן מטעם הנתבעת 2 פרטים של הרכב לרבות קילומטראג'. הנתבע 3 מסר, כי הרכב נסע 60,000 ק"מ, וכך נרשם על ידי הנתבעת 2 במסמכיה ובטפסי הבדיקה.
5. לדברי התובע, במהלך הבדיקה, בזמן שהרכב היה מוגבה על ה"ליפט", הראה הנתבע 3 לתובע כי מדובר לכאורה ברכב שטח עם סרן אחורי ואף התחייב בפני התובע כי מדובר ברכב 4/4.
6. התובע מטעים ומדגיש, כי מאחר והנתבע 3 הציג עצמו כמכונאי רכב, ביחד עם העובדה כי ברישיון הרכב נרשם במפורש כי מדובר ברכב עם הנעה מסוג 4/4, וכך גם צוין על כל ארבעת גלגלי הרכב, הוא השתכנע, הן ממצגי הנתבע 3, הן מהמצג המופיע ברישיון הרכב והן מעצם העובדה כי ממצאי בדיקת הרכב במכון הנתבעת 2 לא ציינו אחרת והבוחן מטעם הנתבעת 2 לא אמר לתובע אחרת, כי אכן מדובר ברכב שטח עם הנעה 4/4, משנת ייצור 2008, אשר נסע עד למועד הבדיקה רק כ- 60,000 ק"מ.
7. לפיכך, מיד לאחר הבדיקה חתמו התובע והנתבע 3 על זיכרון דברים לרכישת הרכב. התובע שילם לנתבע 3 תמורת הרכב סך של 68,000 ₪. לטענת התובע, הנתבע 3 ביקש לקבל עבור הרכב סך של 70,000 ₪. אולם, מאחר ותוקף רישיון הרכב היה אמור לפוג ביום 31.1.13, הסכים הנתבע 3 להפחית את עלות חידוש רישיון הרכב (בסך של 2,000 ₪) מתמורת המכר.
8. התובע מוסיף וטוען, כי מחירון "יצחק לוי" לרכב מסוג דודג' ניטרו 4/4, שנת 2008, עמד באותה עת על סך של 71,000 ₪. לטענת התובע מנתון זה ברור, כי שילם לנתבע 3 מחיר מחירון מלא עבור רכישת הרכב.
9. התובע טוען, כי כעבור מספר ימים מן הרכישה גילה, לדאבונו הרב, כי הוטעה על ידי כל אחד מהנתבעים, במסגרת המשא ומתן לרכישת הרכב, ורכש רכב בעל נתונים שונים בתכלית מהרכב שהתכוון לרכוש, ושונה בתכלית מהמצגים שהוצגו בפניו, במחיר מופקע ומופרז.
10. לטענת התובע, מבדיקה שערך, בדיעבד, במשרד השמאים "לוי יצחק" עולה כי לא קיים בארץ מחירון לרכב מסוג דודג' ניטרו עם הנעה 2/4. מחוות דעת השמאי משה אקרמן, מיום 27.2.13, עולה כי ערכו האמיתי של הרכב נכון ליום הרכישה עמד על 44,200 ₪.
11. לבסוף, טוען התובע, כי עקב המצגים המטעים של כל אחד מהנתבעים, נגרם לו נזק בסכום של 27,150 ₪, כפי המפורט להלן:

סך של 25,800 ₪: ההפרש בין תמורת הרכב (70,000 ₪) לבין ערכו האמיתי של הרכב ביום המכירה (44,200 ₪).

סך של 1,200 ₪: תשלום לשמאי אקרמן בגין הכנת חוות דעת.

סך של 150 ₪: תשלום לחברת CARFAX.

תמצית טענות מדינת ישראל

1. המדינה טוענת, כי אין לה כל אחריות לנזק הנטען בתביעה. לטענת המדינה, התובע הסתמך על הנתבע 3 כמכונאי במקצועו, שהציג לו מצג שווא וכן על מכון הבדיקה שבחר מרצונו (ושהתרשל בתפקידו), ולא בדק בעצמו, ככל אדם סביר, את נתוני הרכב עובר לרכישה.

1. המדינה סבורה, כי המקרה שבפנינו הוא מקרה קלאסי הנופל בגדרו של סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), הקובע כי כאשר "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק", אזי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין העוולה לנזק, והמזיק (המדינה) – פטור.
2. לטענת המדינה, הרישום ברישיון הרכב הינו רישום דקלרטיבי בלבד וממילא אין להסתמך עליו. לא זו אף זו: בענייננו התובע לא סמך על הרישום ברישיון הרכב אלא לקח את הרכב לבדיקה במכון בדיקה המתמחה בכך, וזאת עוד קודם לרכישת הרכב. גם אם תאמר, כי קיימת אחריות למדינה, הרי שבדיקת מכון הבדיקה וכן ההטעיה בחוסר תום לב מצד הנתבע 3, מנתקות בהכרח את הקשר הסיבתי בין האחריות למקרה לבין מדינת ישראל, שכן אינה אחראית, באופן ישיר, לנזקים הנטענים.
3. המדינה מוסיפה ומחדדת, כי התובע בחר באופן אקראי במכון בדיקה ולא עמד על בדיקת הרכב במוסך של היבואן, מוסך קרייזלר, כפי שעשה מספר ימים לאחר שרכש את הרכב. לטענת המדינה, היה על התובע לפנות לחברת CARFAX לבדיקת ה"היסטוריה של הרכב", שכן ידע היטב כי הוא מתכוון לרכוש רכב שהובא לארץ ביבוא אישי.
4. לטענת המדינה, התובע לא הראה כי עמד על ביטול עסקת המכר עם הנתבע 3, משנוכח, לאחר מספר ימים, כי עשה עסקה לא טובה מבחינתו. המדינה טוענת, כי העובדה שהנתבע 3 סירב להשיב לתובע את כספו, מחמת העובדה שכספי התמורה אינם נמצאים בחזקתו, אינה מובילה, כשלעצמה, למסקנה כי התובע יכול להיפרע את נזקיו מהנתבעים האחרים.
5. באשר לנזק, טוענת המדינה, כי נזקו הנטען של התובע כלל לא התגבש, שכן התובע טרם מכר את הרכב, ומשכך נראה כי התביעה מוקדמת. לבסוף, טוענת המדינה, כי יש להפחית מסכום התביעה את הפיצוי הנתבע, בגין ירידת השווי של הרכב בשיעור 20%, מאחר שמדובר ברכב משומש מיבוא אישי. לטענת המדינה, התובע ידע היטב כי הוא רוכש רכב מ"יבוא אישי" הואיל ונתון זה רשום ומופיע ברישיון הרכב במפורש.

תמצית טענות מכון הבדיקה

1. מכון הבדיקה טוען, כי מה שגרם לטעות ו/או להטעיה של התובע, הם הפרטים הלא נכונים שנרשמו ברישיון הרכב אותו הוציאה מדינת ישראל, והתנהגות הנתבע 3, אשר, כנראה, כיזב לתובע וסיפר לו כי זהו רכב שטח 4/4, העונה לציפיותיו של התובע. מכון הבדיקה טוען, כי אין להקל ראש בטעות שעשתה מדינת ישראל, עת נרשם ברישיון הרכב כי מדובר ברכב 4/4. לדברי המכון, האזרח מסתמך, לעתים קרובות, על רישומים במסמכים רשמיים של מדינת ישראל, ובוודאי על רישומים ברישיון הרכב, שממנו לומד קונה או מוכר על תכונות הרכב.
2. אשר לבדיקת הרכב עצמה: מכון הבדיקה טוען, כי הוא מבצע בדיקה ברכב בהתאם לרשימה סגורה של נקודות, שנקבעו על ידי מדינת ישראל, משרד התחבורה, בטופס מיוחד בו משתמשים כל מכוני הבדיקה לרכב.
3. מכון הבדיקה מדגיש, כי מדובר בבדיקה מכנית, בדבר מצבו הטכני של הרכב ומערכותיו בלבד. מכון הבדיקה מוסיף ומבהיר, כי מדובר בבדיקה אוטומטית וכי אין מחובתו לייעץ לגבי הרכב עצמו ו/או הנסיבות של קנייתו ו/או לבדוק דברים אחרים שאינם נדרשים בטופס הבדיקה. לטענת מכון הבדיקה אין הוא משווה בעת הבדיקה את הפרטים המופיעים ברישיון הרכב, למצב הרכב עצמו. מכון הבדיקה טוען, כי לא בדק את מה שנאמר ברישיון הרכב ואף לא את ההסכם שנעשה בין התובע לבין הנתבע 3.
4. לטענת מכון הבדיקה, אין עדות לכך שהוא נשכר כדי לבדוק את סוג הרכב או את הקילומטראג' שלו. להיפך, ההסכם שנחתם בין התובע לבין מכון הבדיקה (נספח א' לכתב התביעה) קובע, כי מדובר בבדיקה מכנית של הנושאים הכלולים בטופס הבדיקה, ולא של דברים אחרים, והתובע אישר זאת בחתימתו בשולי ההסכם. כל טענה של התובע, כי ביקש לבדוק את ההנעה של הגלגלים ברכב, היא בניגוד מפורש להסכם בכתב שעליו חתם.

תמצית טענות מר גדיר

1. מר גדיר טוען, כי נפל קורבן למרמה כמו התובע, וכי ככל שבית המשפט היה מתיר לו לשלוח הודעת צד ג' למי שמכר לו את הרכב, היה עושה כן. מר גדיר טוען עוד, כי לא השתמש ברכב מספיק כדי גילוי המחדל הנוגע להנעה. לטענת מר גדיר, רוב הזמן חנה הרכב מתחת לביתו.
2. לטענת מר גדיר, הוא ידע לראשונה על הפגמים הנטענים ברכב, עת טען להם התובע. מר גדיר טוען, כי בדיוק כפי שנסמך התובע על האמור ברישיון הרכב, כך נסמך גם הוא. מר גדיר טוען, כי מדינת ישראל היא האחראית היחידה למחדל שאירע, שהרי אלמלא לא הייתה מתרשלת ברישומיה הרי שכל דא לא היה נגרם.

דיון ומסקנות

1. דין התביעה ודין ההודעה לצדדים שלישיים להתקבל בחלקן.

התביעה העיקרית: שאלת האחריות

אחריות מדינת ישראל ומכון הבדיקה

1. אני סבורה, כי מדינת ישראל ומכון הבדיקה, אחראים, ביחד ולחוד, ל- 90% מנזקי התובע וכי יש לזקוף אשם תורם לחובת התובע, ביחסיו עם המדינה ומכון הבדיקה (לא עם המוכר, הנתבע 3), בשיעור 10%, לגבי מספר הקילומטרים שהרכב נסע, לפני הרכישה.
2. יש להטיל אחריות על מדינת ישראל ל- 90% מנזקי התובע, בגין המצג המטעה הכלול ברישיון הרכב, לגבי מועד עליית הרכב לכביש (שנת 2008 במקום שנת 2007) ולגבי היות הרכב רכב בעל הנעה 4/4 (במקום עם הנעה 4/2).
3. ראשית, עד הנתבעת 1, מר סמי עובדיה, מי שהינו מפקח מוסכים, מכוני רישוי ומכוני בדיקה לפני קניה ומכירה של רכב, במשרד התחבורה, העיד ברורות ומפורשות, כי הייתה טעות ברישיון הרכב. וזה הקטע הרלבנטי בעדותו (עמוד 13 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.14):

"ש. משרד הרישוי חייב להסתמך הקארפקס?

ת. אני מבין את השאלה שלו, הקארפקס מגיע למחלקת התקינה. אני לא מהמחלקה הזו. מחלקת התקינה עוברת ונותנת מסמכים לאגף הרישוי ושם מדפיסים את רישיון הרכב על פי מה שרשום בקארפקס.

אין מחלוקת שהייתה פה טעות ברישיון, כי אתה שינית ושינו את זה. אני לא משם ולא בדקתי ספציפית. כן משרד התחבורה היה צריך להוציא רישיון מעודכן.

ש. של מי הטעות?

ת. יכול להיות שהטעות של פקידה או של בוחן, היה נתק בתקשורת בין אותו אחד שבדק לבין אותו אחד שהדפיס את הרישיון".

הודאתו המפורשת של עד הנתבעת 1, בטעות שנעשתה על ידי מי מעובדי הנתבעת 1, כובלת את הנתבעת 1, ומחייבת להטיל עליה אחריות לנזקים שהוסבו לתובע עקב כך. ולראיה: בעקבות הגשת התביעה, תיקנה הנתבעת 1 את הרישום ברישיון הרכב בעניין סוג הרכב, וכיום מצוין במפורש ברישיון הרכב שמדובר ברכב 4/2. טרם תוקן ברישיון הרכב תאריך עליית הרכב לכביש.

1. שנית, מחומר הראיות שהונח לפתחי, ובכלל זה עדותו הברורה, העקבית והסדורה של התובע, אותה מצאתי כמהימנה, עולה כי התובע, אכן הסתמך בפועל על הפרטים המצוינים ברישיון הרכב בעניין סוג הרכב (הנעה 4/4) ובעניין שנת עליית הרכב לכביש (2008). עוד עולה מעדות התובע, אשר לא נסתרה, כי התובע פעל כאדם סביר בנסיבות העניין, כדי לבחון אם הפרטים המנויים ברישיון הרכב נכונים, כאשר בדק את הרכב עובר לרכישתו במכון בדיקה מורשה, המוכר על ידי הנתבעת 1, ואף אימת את נכונות הפרטים המופיעים ברישיון הרכב מול הבעלים הקודם של הרכב, הנתבע 3, שהינו מכונאי רכב מוסמך. לא הוכח לי ולא שוכנעתי, כי חלה חובה נוספת על תובע מן הישוב, המעוניין לרכוש רכב משומש שיובא ביבוא אישי, לבדוק את ה- CARFAX של הרכב, לפני הרכישה. הנתבעת 1 לא הציגה לעיוני הנחיות מתאימות לרוכש רכב משומש ביבוא אישי, המחייבות בדיקת CARFAX. אני מאמינה לתובע שהינו אדם מן היישוב, כי לא ידע מה זה CARFAX עובר לרכישת הרכב, ולמד על המושג רק בדיעבד, כאשר פנה לשמאי מטעמו לצורך הערכת השווי האמיתי של הרכב. בדיון מיום 16.9.14, עמוד 21, שורות 1 עד 6, העיד התובע, באופן נחרץ, כי אילו ידע שמדובר ברכב עם הנעה 4/2 ולא 4/4, היינו כי לא מדובר ברכב שטח, לא היה רוכש את הרכב:

"ש. אם היו אומרים לך שלמרות שרשום 4/4 ברישיון, זה למעשה 2/4 האם אתה קונה את הרכב?

ת. חד משמעית לא.

ש. אם היית מלכתחילה בוחר במכון של קרייזלר ולא בסופר טסט, האם אתה קונה את הרכב? ת. לא, כל מכון שהיה מגלה לי את האמת על הרכב ואומר לי שמדובר ברכב שאינו ג'יפ 4/4 , הייתי מבטל את הקנייה".

1. שלישית, אני מקבלת את עמדת התובע בסיכומיו, לפיה רישום הפרטים הטכניים המתארים את הרכב ברישיון הרכב, איננו בעל אופי דקלרטיבי. לטעמי, ניתן לסייג ולהגביל את ההלכה, לפיה הרישום ברישיון הרכב הינו דקלרטיבי, לעניין הבעלות ברכב בלבד. טעם הדבר הוא, כי רישום הבעלות ברישיון הרכב מתבצע על יסוד מידע שמספקים הקונים או המוכרים לעובדי הנתבעת 1, בעוד רישום הפרטים הטכניים, נעשה, בסוגי רכבים מסוימים, לאחר בדיקה של בוחן מטעם הנתבעת 1. חשוב לציין, כי במהלך חקירתו הנגדית הציג התובע את מסמכים של הנתבעת 1, לגבי תהליך יבוא אישי של רכבים לישראל, מהם עולה, כי בוחני הנתבעת 1 חייבים לבחון את ה- CARFAX של הרכב.
2. הנה כי כן, אני קובעת, כי הנתבעת 1 אחראית, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, ל-90% מנזקי התובע.
3. אני סבורה, כי יש להטיל אחריות גם על מכון הבדיקה ל-90% מנזקי התובע, בגין התרשלות בביצוע בדיקת הרכב. ראשית, אינני מקבלת את עדות הבעלים של מכון הבדיקה, מר קרייצמן מרק (עמוד 23 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.14, שורות 27 - 29) לפיה, מסר לתובע ולנתבע 3, בעל-פה, כי הרכב הינו 4/2 ולא רכב שטח 4/4. מדובר בגרסה כבושה ובעייתית. לא ברור, מדוע מידע כה מהותי וחשוב בעניין שינוי במבנה הרכב, לא נרשם בטופס הבדיקה, בזמן אמת. לא נהיר גם, כיצד מר קרייצמן, יכול לזכור כי מסר בעל-פה מידע זה, לתובע ולנתבע 3, כאשר מאז מועד הבדיקה (28.12.12) ועד למועד מתן העדות (16.9.14), חלפו כשנתיים ימים, ונבדקו תחת ידו מאות רכבים. שנית, בדיקת הקנייה לרכב בוצעה על ידי מר קרייצמן, שהינו הנדסאי ו/או מכונאי רכב ולא בודק רכב מוסמך. יחד עם זאת, מי שחתום על טופס הבדיקה ומי שהסביר לתובע על תוצאות הבדיקה, הוא מר שנדור ולא מר קרייצמן. מעדותו של מר קרייצמן אני למדה, כי מר שנדור, הינו עובד שכיר במכון הבדיקה והוא בוחן רכב מוסמך. לא ברור לי כיצד מר קרייצמן הוא זה שבדק את הרכב, כאשר אין הוא בוחן רכב מוסמך במקצועו ואינו מורשה לבצע את הבדיקה. לא ברור לי גם מדוע מר שנדור, אשר לא הובא למתן עדות בבית המשפט, הוא זה שהסביר לתובע את תוצאות הבדיקה. נתוני עובדה אלה, מאיינים, כשלעצמם, את האפשרות לייסד ממצאים של עובדה לטובת מכון הבדיקה. שלישית, אחריות מכון הבדיקה נובעת לפחות מכך, שראה ברישיון הרכב כי כתוב רכב 4/4 ובכל זאת לא ציין בטופס הבדיקה כי קיימת בעיה בדיפרנציאל, שזה הרכיב המבחין בין 4/4 ל-4/2 (ראה סעיף 12 בחוברת הבדיקה, מוצג נ/1, המתקרא: "העברת כוח"). אציין, כי מעדותו של מר סמי עובדיה מטעם הנתבעת 1 עולה, כי כאשר ישנו שינוי במבנה הרכב, חלה חובה על בודק הרכב לציין זאת בטופס הבדיקה.
4. העובדה כי בענייננו מדובר ברכב 4/2 ולא ברכב 4/4 מהווה שינוי במבנה הרכב, אשר היה חייב להיות מצוין בטופס הבדיקה. וזהו הקטע הרלבנטי בעדותו של מר עובדיה (עמודים 14-18 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.14):

"...גם במקרה שברישיון הרכב כתוב 4/4 והרכב עצמו הוא 4/2 זה נחשב שינוי מבנה וזה חייב להיות מצוין בטופס הבדיקה. אם זה לא תואם לרישיון הרכב זה שינוי מבנה וחייבים לציין כי מה שרשום ברישיון האוטו לא תואם. איש מקצוע שעבר את כל ההכשרה ומשרד התחבורה מצא שהוא עומד בדרישות הנפיק לו תעודה של בודק מוסמך. בסעיפים שכתוב בחוברת יש ביניהם גם את הסעיף של מערכת העברת כוח, זה מופיע בסעיף מספר סידורי 12 בדיפרנציאל, מדובר בחלק ברכב של העברת הכוח מהמכלול של כל המערכת להעברת הכוח. מצוין בפירוש שמערכת 4/4 אינה פועלת, זה בסעיפי ליקויים נכון, זו חוברת שהבודק מחויב לבדוק לפיה. היה חובה על הבודק לציין את זה בבדיקה שהמערכת איננה לא פועלת ולרשום שינוי מבנה שמדובר על 4/2 ולא 4/4 כפי שמצוין ברישיון. בטופס הסיכום היה חייב להירשם על ידי בודק הרכב, כי בודק קניה מוסמך היה צריך לאתר את שינוי המבנה בשניות, כי יש הבדל במבנה הרכב כמו שציין השמאי שהסתבך שם קצת, אמר שיש הנעה קדמית והנעה אחורית. ברכב 4/4 אפשר לשלב את 4 הגלגלים יחדיו, ברגע שיש את המבנה הבודק רואה את המבנה ואם יש שינוי במבנה הבודק חייב לראות ולציין שמדובר ברכב 4/2. בדף הסיכום שבודק הקניה נותן בסוף ללקוח מצוין בסוף למטה שעם כל הליקויים שנמצאו על ידי הבודק על הלקוח אם הוא רוצה ללכת למוסך מורשה ולקבל חוות דעת על הממצאים שנתגלו ועל המחירים וחוות דעת ממוסכניק. אם הבחור היה הולך ובודק הוא היה אומר לו שלא יסכים לקנות את האוטו, אבל מתברר שהלקוח לא הגיע לשלב הזה.

...

ש. איפה כתוב בחוברת על שינוי מבנה?

ת. החוברת מכוונת את הבודק איך לבדוק. בחוברת מפורטים סעיפי הבדיקה. במספר סידורי 12 בחוברת כתוב מערכת דיפרנציאלית, כתוב שצריך לבדוק מערכת 4/4, ברגע שאינה פועלת על הבודק לציין שינוי מערכת.

ש. אני מציג לך את טופס הבדיקה שלכם של סיום הבדיקה, תאשר לי שזה טופס שלכם?

ת. זה טופס בדיקה (העד קורא ומעיין במסמך, כל אחד כותב משהו אחר), אני לא אומר שהוא ציין שעשה נסיעת מבחן למרות שהוא מחויב, אני משיב שזה הטופס אבל הוא לא מלא. חסר פה שעליו לעשות נסיעת מבחן ועליו לחתום עליה. יש לנו טופס בסיסי ואפשרנו למכונים להוסיף דברים הגיוניים לעצמו, אבל הבסיס צריך להיות קיים. יש דף סיכום אחיד.

ש. מה חסר?

ת. אין פה נסיעת מבחן, כמעט הכול יש פה.

ש. עכשיו תגיד לי בטופס הזה איפה אפשר לכתוב בעיה בדיפרנציאלי?

ת. אני אומר לך שיש סעיף 14 הערות כלליות ושם הוא רשם. מהסיבה שלא ניתן לכלול את כל הליקויים באוטו, אפשרנו בהערות הכלליות לציין את הדברים הנוספים שלא רשומים.

ש. אם הוא אמר לו בעל פה על המצב שהאוטו הוא 4/2?

ת. בחוברת מצוין במפורש שמה שמקובל זה רק מה שרשום בטופס הסיכום האחיד הסופי ולא כל דבר אחר שבמילים או ברמזים ובזה ניתן, אלא מה שרשום בטופס זה מחייב את מכון הבדיקה".

רביעית, בסיום בדיקת הרכב מוטלת על מכון הבדיקה החובה לעשות לרכב נסיעת מבחן.

בענייננו, מכון הבדיקה לא ערך לרכב נסיעת מבחן, לאחר סיום הבדיקה, בלא שנתן הסבר כלשהו למחדל זה. ברי, כי אם הייתה נעשית נסיעת מבחן, היה מיד מתגלה כי אין מדובר ברכב 4/4 אלא ברכב בעל הנעה אחורית.

1. העולה מן המקובץ הוא, כי הנתבעת 2 אחראית, ביחד ולחוד, עם הנתבעת 1 ל- 90% מנזקי התובע. הנני קובעת בזה, כי הנתבעת 2 התרשלה כלפי התובע הן בהליך הבדיקה עצמו והן בהצגת תוצאות הבדיקה, בכך שלא רשמה בטופס הבדיקה, הוא המסמך המחייב, כי קיימת בעיה בדיפרנציאל הרכב.
2. ראיתי לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור 10%, ביחסיו עם המדינה ומכון הבדיקה (לא עם המוכר, הנתבע 3) לגבי מספר הקילומטרים שהרכב נסע, עובר למועד הרכישה. התובע, שהינו עורך דין, העיד בפני, כי בדק את מד הקילומטראג' וגם את לוח השעונים ברכב. ברי, כי התובע ידע כי מדובר ברכב אמריקאי, והיה עליו להבחין, כי על לוח השעונים ובמיוחד במד המהירות, כתובה המהירות במיילים לא בקילומטרים.

אחריות המוכר: מר גדיר

1. אני סבורה, כי יש להטיל על מר גדיר אחריות מלאה לנזקי התובע, בשיעור 100%, בגין הטעיה במשא ומתן לקראת רכישת הרכב ו/או בגין הפרת הסכם ההתקשרות עם התובע. לא ראיתי לתת אמון בגרסת מר גדיר, כי לא ידע שמדובר ברכב שאינו 4/4. טענת מר גדיר, לפיה גם הוא נפל, קורבן, לכאורה, להטעיה על ידי מי שממנו רכש את הרכב, איננה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת, משום שמר גדיר הוא מכונאי רכב מקצועי, שעובד בפועל כמכונאי במוסך. מחומר הראיות עולה בבירור, כי מר גדיר הטעה את התובע וגרם לו לרכוש רכב שנחזה להיות רכב שטח 4/4 שנת 2008 עם 57,000 ק"מ, כאשר ידע בפועל ו/או היה עליו לדעת, שמדובר ברכב שונה לחלוטין, משנת 2007, שאינו רכב שטח עם הנעה 2/4 ושעשה 57,000 מייל. כידוע, האחריות החוזית היא מוחלטת (כפוף לחריגים שאינם לכאן, כגון סיכול). לכן, הנתבע 3 לא יכול להישמע בטענה כי לא ידע שמדובר ברכב שאינו 4/4. זאת ועוד, מחומר הראיות אני למדה כי מר גדיר החזיק ברכב במשך שנה שלמה עד שמכר אותו לתובע. אין זה סביר ואין זה מתקבל על הדעת, כי במשך תקופה בת שנה תמימה לא ידע מר גדיר כי אין מדובר ברכב 4/4 אלא ברכב 4/2. ניתן לסכם ולומר כי מר גדיר טמן ראשו בחול והסתיר פרטים מהותיים מן התובע. התנהגותו של מר גדיר עולה כדי הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן הינה מנוגדת להוראת סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, אשר כותרתה "העלמת אי התאמה", הקובעת כי: "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". חיזוק לאמור ניתן למצוא בעדות השמאי אקרמן מטעם התובע, אשר העיד נחרצות כך (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.14):

"נשאלתי אם אפשר לראות את ההבדל בין 4/4 ל-4/2, אני משיב שבן אדם רגיל שלא מבין במכונאות, לא יראה את זה, אבל מכונאי או מי שכן מבין ייראה את ההבדל".

התביעה העיקרית: שאלת הנזק

1. התובע הגיש חוות דעת שמאי רכב מטעמו, מר משה אקרמן, מיום 27.2.13, בה נקבע, כי ערכו האמיתי של הרכב, נכון ליום הרכישה, עמד על 44,200 ₪. אין מחלוקת, כי הנתבעים ו/או מי מהם, לא הגישו חוות דעת שמאית נגדית, בשאלת שוויו האמיתי של הרכב במועד הרכישה.
2. השמאי אקרמן נחקר על חוות דעתו בדיון מיום 17.7.14. לאחר חקירת השמאי, ראיתי שלא לקבל את חוות דעתו במלואה. מצאתי להעמיד את רכיב ירידת הערך (המפורט בסעיף 19(א) לכתב התביעה, על סך של 20,000 ₪ (במקום על סכום של 25,800 ₪), נכון ליום הרכישה, 28.12.12, מכמה סיבות: האחת, השמאי ציין בחוות הדעת, כי ביצע הפחתה בשווי הרכב, בשיעור 15%, בגין כך שמערכת ההנעה שלו היא 4/2 ולא 4/4. השמאי הבהיר בעדותו (עמודים 9 ו- 10 לפרוטוקול), כי ההפחתה של אחוז כזה או אחר, היא עניין של הערכה ("זה לא מתמטיקה"). השנייה, השמאי העיד, בהגינותו כי רבה, כי הפחתה בגין יבוא אישי, יכולה לנוע בין 5% ל- 30%. בחוות הדעת, העמיד השמאי את שיעור ההפחתה על 20%, בציינו בעדותו: "יש מרווח שוק זה יכול להיות גם 10%". השלישית, חוות הדעת של השמאי אקרמן הינה תיאורטית. הרכב נמצא בבעלות התובע וטרם נמכר.
3. מצאתי לקבל במלואם את רכיבי התביעה המנויים בסעיפים 19(ב) ו-(ג) לכתב התביעה. ראשי תביעה אלה הוכחו כדבעי (ראו נספחים ח' וט'2 לכתב התביעה).
4. הנה כי כן, אני קובעת, כי נזקו המלא של התובע, כולל שלושה רכיבים:

א. סך של 20,000 ₪, בגין תשלום ביתר עבור ערך הרכב, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 28.12.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 1,200 ₪, בגין תשלום שכר טרחת השמאי אקרמן, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 5.3.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. סך של 150 ₪, בגין תשלום לחברת CARFAX, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.1.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

1. אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין עגמת נפש. רכיב תביעה זה הוסף רק בסיכומי טענות התובע בכתב, ואין הוא נזכר, כל ועיקר, בכתב התביעה.
2. בהתאם לכל האמור והמפורט דלעיל, על הנתבעים 1 ו-2 (מדינת ישראל ומכון הבדיקה), ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, 90% מן הנזק הכספי, כמבואר בסעיף 48 לפסק הדין. כמו כן, על הנתבע 3, ביחד ולחוד, עם הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, 100% מן הנזק הכספי, כמבואר בסעיף 48 לפסק הדין.

התביעה העיקרית: הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין

1. התביעה העיקרית התקבלה ברובה, כנגד כל אחד משלושת הנתבעים. בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט ושתי ישיבות הוכחות, והוא חרג בהיקפו מתיק תביעה קטנה סטנדרטי. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. במידה וסכומים אלה לא ישולמו במועד, יתווספו אליהם ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצדדים שלישיים

1. אני סבורה, כי דין ההודעה לצדדים שלישיים להתקבל בחלקה. על יסוד חומר הראיות שהונח בפני, והמסקנות המפורטות מעלה, אני קובעת כי המדינה זכאית לקבל מכל אחד מהצדדים השלישיים (מר גדיר ומכון הבדיקה) שיפוי בשיעור 70% מהסכום אותו חויבה לשלם לתובע, כאמור בסעיף 50 לפסק הדין לרבות, החיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאמור בסעיף 51. החלטתי כי למדינה מגיע שיפוי חלקי בלבד, ולא מלא, משום שהשתכנעתי, כי נפלה טעות בשני פרטים טכניים הכלולים ברישיון הרכב: בעניין סוג הרכב (4/2 במקום 4/4) ובעניין מועד עליית הרכב לכביש (שנת 2007 במקום שנת 2008).
2. לא מצאתי לעשות צו נוסף להוצאות בהליך ההודעה לצדדים שלישיים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים באמצעות פקיד מסירות.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.