רקע

הנתבעת הינה חברה שבבעלותה חנויות לחפצי ריהוט ואביזרים לבית בתל אביב ובירושלים.

בחודש פברואר 2013 יזמה הנתבעת באמצעות רשת ה"פייסבוק" תחרות שבמסגרתה נתבקשו המתחרים לצלם תמונה של חפץ אהוב שנרכש אצלה על ידם, להעלותו לעמוד הפייסבוק שלה ולהזמין חברים להצביע עבור התמונה באמצעות Like (להלן: "התחרות"). במודעת פרסום התחרות הבטיחה הנתבעת כי 3 התמונות שיקבלו את מרבית ההצבעות יזכו בפרסים מיוחדים במתנה, כדלקמן:

הפרס למקום הראשון: כסא כורסא

למקום השני: שטיח קילים S0fre

ולשלישי: אהיל צדף גדול

במודעה זו הוזמנו המתחרים להכנס אל אתר הנתבעת ופרטי הפרסום הופיעו על רקע תצלום של כורסא מרופדת בד פרחוני עם הדום למרגלותיה, שולחן עץ עגול לצדה , מנורה עומדת וכוננית ספרים ברקע.

טענות הצדדים

התובעת אשר נטלה חלק בתחרות, הצליחה לזכות במקום הראשון בה. ואולם לטענתה, משהודע לה דבר הזכייה בטלפון והיא בקשה לבחור בד לריפוד הכורסא, הסתבר לה כי זכתה בכסא ללא ריפוד ולא בכורסא שהופיעה במודעת פרסום התחרות (ואף במודעה נוספת מאוחרת יותר, בה פורסמו שמות הזוכים ואשר גם בה מופיעה אותה כורסא – בריפוד שונה).

בעתירתה לחיוב הנתבעת באספקת הכורסא הנראית במודעת פרסום התחרות או לחלופין בתשלום פיצוי כספי העולה כדי ערכה (5,286 ₪ באתר), טוענת התובעת כי:

א. החלטתה ליטול חלק בתחרות נבעה מן "האטרקטיביות הרבה של הכורסא שפורסמה

במודעה".

ב. לאורך כל חודש התחרות הושקעה על ידה עבודה רבה בשאיפה לזכות והראיה לכך היא עצם זכייתה בעקבות הצלחתה להשיג 900 "לייקים".

ג. בפרסמה את תמונת הכורסא במודעת התחרות הטעתה הנתבעת את משתתפיה שכן רבים מהם הבינו שהכורסא שבתמונה תהא הפרס הראשון בתחרות (ר' התכתבות של התובעת עם אחת מן הממשתתפות האחרות בתחרות).

ד. על בסיס פרסומיה של הנתבעת וזכייתה של התובעת, נוצרה התחייבות של הנתבעת לספק לה את הכורסא שהופיעה בתמונת הפרסום.

ה. בשום מקום בפרסום לא צויין כי תמונת הכורסא הינה תמונה "להמחשה בלבד".

בנוסף לכל אלה, במהלך הדיון בבית המשפט הסתבר עד כמה נפגעה התובעת מתגובת הנתבעת לפניותיה אליה בכתב קודם להגשת התביעה, כשזו האחרונה – כך לטענת הנתבעת – אמרה לה ש"יש לה בעיה בהבנת הנקרא" וטענה כי כשאומרים "כסא-כורסא", ברור שלא מתכוונים ל"כורסא" אלא ל"כסא" .

בתשובתה לטענות התובעת, בקשה הנתבעת להבהיר כי שלושת הפריטים לזכייה בתחרות (כסא-כורסא, שטיח קילים ואהיל צדף) לא הופיעו בצילום הסטיילינג של פרסום התחרות – צילום שאין לו כל קשר לפריטים אלה. עוד טענה הנתבעת כי לו היתה התובעת נכנסת לאתר שלה, כי אז יכולה היתה היא בנקל להבין את ההבדל בין הכורסא שהופיעה בתצלום לבין כיסא הכורסא, שכן הכורסא מכונה "כורסת לונדון" ואילו תחת הכותרת "כסא-כורסא" מופיע צילום של פריט אחר לחלוטין. ואכן כך.

לשאלתי מדוע לא הוספה הערה של "להמחשה בלבד" על התמונה שהופיעה במודעת פרסום התחרות, השיבה הנתבעת ש"התובעת יכולה היתה להתקשר ולשאול" וכי אין היא יכולה להיות אחראית ל- "Wishful thinking" שלה.

התובעת מצידה אישרה כי בשעתו היא לא נכנסה לאתר הנתבעת וגם לא התקשרה לשאול.

דיון והכרעה

על פי ההלכה הנוהגת, קיימים מצבים שבהם מצגים טרום חוזיים שנעשו במסגרת פרסום

פרוספקטים או עזרים אחרים הופכים לחלק מתנאי החוזה. הקונסטרוקציה המשפטית מורה כי

מידע שנמסר באמצעות פרוספקט שיווקי מהווה הצעה לכריתת חוזה המופנית לציבור הרחב - ועם

קיבול ההצעה ניתן למידע השיווקי תוקף מחייב בין הצדדים. כאשר על גבי הפרוספקט מופיעה

הערת הסתייגות כדוגמת "המידע הוא להמחשה בלבד" או "המידע אינו מחייב את החברה" –

מדובר בהזמנה לנהל משא ומתן בנושא ההצעה; וככל שבמהלך המשא ומתן לא חל שינוי בפרטי

ההזמנה, אזי המידע שבפרוספקט בכל זאת הופך למחייב... בין השיקולים שביסודה של הלכה זאת, נמנים גם חובת תום הלב במשא ומתן וכן פער הכוחות שבין החברה המשווקת לבין "הצרכן הקטן"

(ר' פסק דינה של כב' השופטת ענת ברון בת"א (מחוזי ת"א) 1921/04 שיפר ואח' נ' אפריקה לישראל

להשקעות בע"מ והפניותיה שם).

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת והנתבעת ועיינתי בפרטי מודעת הפרסום נשוא התביעה, דעתי

היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה באופן שיובהר להלן. ואלה הם נימוקי:

מדובר במודעה הכוללת הזמנה מטעם הנתבעת להשתתפות בתחרות, פירוט 3 הפרסים הראשונים בתחרות זו, תמונת רקע והזמנה להכנס לאתר הנתבעת.

אכן, ככל הנראה לא בכדי, בחרה הנתבעת להציג ברקע המודעה תצלום של כורסא מהודרת ויפה שיהא בה כדי למשוך את העין ואף להטעות במידה מסוימת. עיון בכותרות קטלוג הפריטים שהנתבעת מוכרת בחנויותיה (ת/1) מגלה כי מדובר בפינות אוכל, שולחנות מסוגים שונים, כסאות, כורסאות וספות, ארונות, שידות, מיטות, מראות ופריטי ריהוט נוספים ובכל זאת בחרה הנתבעת להציג במודעה תמונה של כורסא.

הנתבעת לא ציינה במסגרת מודעה זו כי מדובר בתמונה להמחשה בלבד ואולם לצד ההזמנה להכנס לאתר שלה, ציינה היא במודעה זו שמות מדויקים של פריטי הזכיה השונים באופן שאיפשר לתובעת ולשכמותה לבדוק במה דברים אמורים (ואכן באתר מופיע תצלום של פריט לגמרי אחר תחת הכותרת "כסא כורסא").

במצב דברים זה ומשהתובעת נמנעה מלעשות כן וגם לא התקשרה אל חנות הנתבעת על מנת לבדוק האם הכורסא הנראית בתמונה היא היא אותו "כסא-כורסא" המובטח כפרס למקום הראשון (כלומר – במקרה זה לא התקיים בין הצדדים משא ומתן כלשהו), דעתי היא כי התובעת תרמה בעצמה תרומה משמעותית לטעות נשוא תביעתה.

משכך, וכמשממילא מראש לא מדובר היה בפרס כספי, אלא בפריטים שהנתבעת מוכרת בחנויותיה, הנני מחליטה לחייב את התובעת לצייד את התובעת בתעודת זיכוי על סך של כמחצית מערך הכורסא (5,686 ₪) בהפחתת ערכו של כסא הכורסא שאותו אמורה היתה היא לקבל כפרס (800 ₪ - כך לטענת הנתבעת שלא נסתרה), דהיינו – 2,400 ש"ח.

תעודת הזיכוי תישלח לתובעת בתוך 30 יום.

בנסיבות המקרה, אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות שכן זו היתה מוכנה לבוא לקראת התובעת באופן דומה עוד בטרם הוגשה התביעה, וגם במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.