1. ערעור על החלטת מנכ"ל המשרד לשירותי דת, אביגדור אוחנה (להלן: "המנכ"ל" או "המשיב"), מיום 26.2.2013 בעניין חישוב קיצבה ומענק הפרישה של המערער. המערער חולק על קביעת המנכ"ל כי המערער זכאי לקיצבה בסך 153,335 ₪, וכן על קביעת המנכ"ל כי יש לקזז מקיצבה זו סך של 159,845 ₪ .

עיקרי העובדות

2. המערער, יליד 1936, זכאי לגמלאות משלושה מקורות שונים:

א) מצה"ל, בגין שירות של 23 שנים ו– 9 חודשים.

ב) מהמועצה המקומית קריית אונו (כיום עיריה) שבה כיהן כסגן ראש המועצה המקומית מיום 27.11.1983 ועד ליום 20.3.1989. לאחר פרישתו של המערער בשנת 1989 מתפקידו במועצה המקומית, הפכה קריית אונו לעיר ביום 9.7.1992.

ג) מהמועצה הדתית קריית אונו בה כיהן כראש המועצה הדתית מיום 1.1.1990 ועד לפרישתו הסופית ביום 30.4.2004.

בסמוך לפני מועד פרישתו מהמועצה הדתית קיבל המערער החלטה ראשונה ממנכ"ל המשרד לענייני דתות ובה חישוב זכאותו לגמלאות שנגזרת כאחוזים ממשכורתו הקובעת שעמדה על סך 28,842 ₪.

כתוצאה מחשיפת טעויות בהחלטה הראשונה, הוציא ביום 29.3.2006 אילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, החלטה שנייה, מתקנת, לפיה מאחר שבהחלטה הקודמת, המחליט לא ידע שהמערער זכאי בנוסף לגימלה מצה"ל גם לגמלה מהרשות המקומית, יש לעדכן את סכומי הגמלה והמענק. לגבי הגימלה שעליו לקבל מהמועצה הדתית היא צריכה לקטון בהתאם מכ- 13,000 ₪ לכ- 5,000 ₪. באשר למענק, כיוון שהמערער הגיע למגבלת 70 האחוזים מהמשכורת הקובעת, ערב חדלו לכהן, (שהיא המשכורת הגבוהה מבין השלוש). לפי סע' 25 להחלטת שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש מועצה דתית וסגניו), התשמ"א – 1981 (להלן: "החלטת הגמלאות"), הוא זכאי למענק בגין התקופה העודפת לפי סע' 26א להחלטת הגמלאות (להלן: "המענק"). צויין כי גובה מענק הפרישה הוא 10 משכורות לפי המשכורת האחרונה מהמועצה הדתית, שהייתה 28,842 ₪ , ובסה"כ 288,420 ₪ .

ביום 6.8.2006 הוציא מנכ"ל משרד רוה"מ החדש, רענן דינור, החלטה מתקנת השלישית במנין. בהחלטה זו נקבע כי זכאותו של המערער לגמלה מהמועצה הדתית (להלן: "מועצ"ד") גדלה ב– 2%. עוד נקבע בהחלטה זו כי בשל טעות פקידותית, החל מאותו מועד שקריית אונו הפכה לעיר (בשנת 1992), ועד לפרישת המערער מהמועצ"ד בשנת 2004, גמלתו של המערער מהרשות המקומית חושבה לפי משכורת של סגן ראש עיר (דרגה ב') במקום לפי משכורת של סגן יו"ר מועצה מקומית (בדרגה ג'). לפיכך תוקן חישוב גמלתו רטרואקטיבית, והתוצאה היתה שהמערער חייב כסף למועצ"ד. על כן קוזז חוב זה חלקית מתוך מענק הפרישה, והיתרה תמשיך להיות מקוזזת מקצבתו החודשית עד לפרעון מלוא החוב.

המערער הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי על החלטת המנכ"ל השנייה, וכשניתנה החלטת המנכ"ל השלישית הסב ערעורו עליה. בערעור טען, בין היתר, כי סכום הקיצבה שלו אמור להיגזר ממשכורת של סגן ראש עיריית קריית אונו לשנת 2006 שהיא 31,509 ₪. המשיב טען לעומת זאת כי הקיצבה צריכה להיגזר משכרו של סגן יו"ר מועצה מקומית (ולא עיר), כמעמדו בעת פרישתו בשנת 1989. ביהמ"ש המחוזי, (כב' השו' דותן) פסק כשיטת המערער, שאת הקיצבה ואת המענק יש לחשב לפי משכורת של סגן ראש עיר, כפי עדכונו במועד התשלום של מענק הפרישה (להלן: "פסה"ד המחוזי").

המשיב ערער לביהמ"ש העליון, שהפך את פסק דינו של בימ"ש המחוזי וקבע בע"א 4376/07 מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה נ' אברהם בדיחי (לא פורסם, מיום 1.5.2012), להלן: "פס"ד בדיחי") כי הצדק עם המשיב וכי יש לחשב את הקיצבה והגמלה לפי משכורת של סגן יו"ר מועצה מקומית ולא לפי משכורת של סגן ראש עיר. ביהמ"ש העליון הסביר שהגדרת "המשכורת הקובעת" להחלטת הגמלאות בסע' 1 מורה מפורשות שדרגת המשכורת תהיה כפי דרגת המשכורת שהייתה לזכאי, ערב חדלו לכהן, ואין לשדרגו בסולם הדרגות לאחר פרישתו. כיוון שאין חולק כי בעת פרישתו של המערער בשנת 1989 מתפקידו כסגן ראש הרשות המקומית קריית אונו, היא הייתה עדיין מועצה מקומית ולא עיר, ברי כי זוהי דרגת המשכורת הקובעת עבורו לתמיד (ראו: סע' 22 לפסה"ד). לפיכך פסק ביהמ"ש העליון כי בדין קיזז המשיב מהמענק של המערער את הסכומים שקיבל ביתר. ביהמ"ש העליון קבע שמדובר בטעות משרדית טכנית של המשיב, שנעשתה בהיסח הדעת, וייתכן שהסיבה לכך היא שאותו פקיד איננו הגורם האחראי לגמלאות הנוגעות למועצות דתיות (ראו: סע' 25 לפסה"ד). ביהמ"ש העליון קבע כי המענק צריך להיות בגובה 9 ו-2/3 משכורות ולא 10 משכורות כפי שפירט המשיב, בהחלטתו מושא הערעור, וכי על המשיב להוציא החלטה מתקנת. עוד הוסיף ביהמ"ש העליון כי מצופה שהקיזוז מקצבת המערער על חשבון התשלומים שקיבל ביתר ייעשה בהדרגתיות (סע' 37 לפסה"ד).

בעקבות פסה"ד הוציא המשיב החלטה מתקנת, (רביעית) ביום 26.2.2013, באשר לגובה הקיצבה לה זכאי המערער, בהתבסס על חוו"ד של רוה"ח אפרים סיני (להלן: "רו"ח סיני" ו"חווה"ד הראשונה").

על ההחלטה הרביעית של מנכ"ל המשרד לשירותי דת הערעור שלפני.

בערעורו משיג המערער הן על קביעת המנכ"ל שסכום הקיצבה הכולל המגיע לו הוא 153,335 ₪, והן על קביעת המנכ"ל כי יש לקזז מסכום זה סך של 313,180 ₪ שאותו חייב המערער להחזיר למשיב 1, לאור הטענה לתשלום ביתר בשל טעות, כאמור לעיל.

לאחר הגשת הערעור, ביום 15.7.2014 ובניסיון להגיע להסדר, הוציא רו"ח סיני החשב המלווה של המועצ"ד חוות דעת משלימה (להלן: "חווה"ד השנייה") בהתאם לחלופות החישוב שהציע ביהמ"ש בדיון מיום 28.4.2014, בניסיון לגבש הסדר פשרה. (החלופות לא צוינו בפרוטוקול הדיון).

באותו יום הוציא מנכ"ל המשרד לשירותי דת אלחנן גלאט, החלטה חדשה בעניין תשלומי הגמלה של המערער, לאחר שקילה מחדש של טענות המערער ועל יסוד חווה"ד השנייה. בהחלטה זו קבע המנכ"ל כי בחישוב הגמלה של המערער אין לנטרל את תשלומי היוון הגמלה שקיבל בזמנו המערער מצה"ל, וכן ציין המנכ"ל את סכום החוב של המערער למועצ"ד בשל התשלומים שקיבל ביתר עקב חישוב גמלתו השגוי.

המערער טען בתגובתו לחוות דעת זו כי גם בה נפלו שגיאות, הן שגיאות טכניות של סכומים לא נכונים (למשל נוספו אפסים לסכומים) והן שגיאות משפטיות עקרוניות. בעקבות זאת הוציא רו"ח סיני חוות דעת נוספת (להלן: "חווה"ד השלישית") בה תוקנו לטענת המשיב הטעויות הטכניות בסכומים, שהן לשיטתו טעויות הקלדה של הסכומים, שנגרמו מאחר שהיה "קושי לקרוא את הסכומים העשרוניים וסכומי השקלים השלמים בתלושי הגימלה". לטענת המערער תוקנו רק חלק מטעויות ההקלדה של הסכומים, ונותרו כל יתר השגיאות המהותיות- המשפטיות, שנפלו לשיטתו בחוות הדעת השנייה.

טענות המערער בתמצית

3. המערער הפנה לסע' 5ב(א) לחוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז – 1977, החל על ראש מועצה דתית מכוח סעיף 14(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א - 1971, הקובע כי יש זכות ערעור על החלטת גמלאות.

לטענת המערער, הוא לא איחר בהגשת הערעור מאחר שההחלטה המלאה של המנכ"ל מעולם לא הומצאה לידיו. עוד טען כי קיבל לידיו גרסה מצומצמת בלבד של ההחלטה מושא הערעור רק ביום 4.3.2013, ומבלי שצורפה אליה חוות דעתו הראשונה של רו"ח סיני. כמו כן ציין המערער כי המנכ"ל בעצמו כתב בהחלטתו כי קיימת למערער הזכות לערער על החלטתו לביהמ"ש המחוזי. המערער טען כי המשיב מסר לו שהוא יוזמן לשימוע ולמתן תגובה בטרם ייתן הנחיות למועצה דתית באשר לתשלומי גמלתו, אך בסופו של דבר המשיב נתן החלטתו בלא שנתן לו זכות שימוע. עוד טען המערער כי קיימות חמש טעויות בחוות הדעת השנייה של רו"ח סיני, וכי גם בחוות דעתו השלישית נשארו רוב הטעויות, הן המשפטיות והן הטכניות, פרט לחלק מטעויות ההקלדה בסכומים, אשר תוקנו ע"י רו"ח סיני. המערער ביקש מביהמ"ש כי ימונה רו"ח מטעם ביהמ"ש שישמע את טענות הצדדים ויערוך חישוב נכון ומדויק של גמלאות המערער.

טענות המשיבים בתמצית

4. לטענת המשיב יש למחוק את הערעור על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בימ"ש זה לדון כערכאת ערעור על החלטת המנכ"ל, שכן החלטת המנכ"ל רק מיישמת את פסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניינו של המערער. לפיכך, רק ביהמ"ש העליון מוסמך לפרש ולהבהיר כיצד יש ליישם את פסק דינו. עוד טען המשיב כי החלטת המנכ"ל הפכה לחלוטה משלא הוגש ערעור עליה תוך 45 יום. כמו כן טען המשיב כי יש לסלק על הסף את הערעור בשל שינוי נסיבות מהותי, שהוא מתן החלטה מתקנת חדשה של מנכ"ל המשרד לשירותי דת בעניין קצבתו של המערער לאחר הגשת הערעור. המשיב הוסיף כי שוגה המערער בפרשנותו לפסה"ד של ביהמ"ש העליון, ומאידך המשיב יישם כראוי את פסה"ד של ביהמ"ש העליון.

המשיבה 2 - המועצה הדתית הגישה רק מכתב תגובה מיום 17.10.2013, אך לא התייצבה לדיון שהתקיים בערעור דנן ביום 28.4.2014, והיא מצטרפת לנטען ע"י המשיב בכתב התשובה ותומכת בעובדות ובטענות המפורטות בו.

דיון

טענת מחיקה על הסף על הסף בשל חוסר סמכות עניינית

5. אפתח בטענת הסילוק על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. אינני מקבלת את עמדת המשיב כי בימ"ש זה אינו מוסמך לדון בערעור היות ורק ביהמ"ש העליון מוסמך לפרש ולהבהיר כיצד יש ליישם את פסק דינו. ביהמ"ש העליון הוא שהתייחס לעריכת חישוב חדש ע"י הגורם המתאים אצל המשיב.

משנעשה חישוב חדש והמדינה אף העלתה בתחשיב זה את סוגיית היוון חלק מהקיצבה ממשרד הביטחון, סוגיה שלא נדונה ע"י ביהמ"ש העליון, משמע שבפנינו תחשיב חדש והדרך לערער עליו היא כקבוע בחוק. מאידך, ברי שהחישוב צריך להיערך בדיוק לפי העקרונות שהתווה ביהמ"ש באותן סוגיות בהן הוא דן ופסק ויש ליישם את פסק הדין ככתבו ולשונו ללא ניסיון לפנות לפרשנויות חדשות.

אשר לטענת האיחור בהגשת הערעור - המדינה לא הוכיחה את טענותיה כי הערעור הוגש מעבר ל- 45 יום מיום המצאת ההחלטה לידי המערער. המדינה כלל לא ציינה מתי לשיטתה הומצאה ההחלטה מושא הערעור לידי המערער. לטענת המערער הומצאה לו ההחלטה רק ביום 4.3.3013 (נספח 2 לערעור). יתר על כן, לטענת המערער, המשיב מעולם לא המציא לו את ההחלטה המלאה בעניינו (נספח 1 לערעור) שכוללת סכומים כספיים ושמצורפת אליו חוו"ד רו"ח סיני, שהיא ההחלטה מושא הערעור דנן. לטענת המערער הוא השיג את ההחלטה המלאה רק בעקבות פנייתו למועצה הדתית. המשיב לא הפריך טענת המערער כי מעולם לא קיבל לידיו את ההחלטה המלאה בעניינו שכוללת סכומים כספיים בגוף ההחלטה, ושכוללת כנספח לה את חוו"ד רו"ח סיני. אי לכך, אני מקבלת בעניין זה את גירסת המערער. מאחר שהמערער הגיש את הערעור דנן ביום 22.4.2013, ומאחר שפגרת הפסח שחלה באותה תקופה מקפיאה את מרוץ המועדים בהתאם, הרי שגם אם נתייחס להחלטה החלקית שקיבל ביום 4.3.13, הוא עמד בתוך מגבלת 45 הימים הקבועים בדין להגשת הערעור.

לא למותר לציין, כי אילו הומצאה למערער ההחלטה מושא הערעור ביום כתיבתה, דהיינו ביום 26.2.2013, הרי שבשל פגרת הפסח שחלה באותה תקופה, היום ה- 45 להגשת הערעור הוא יום 21.4.2013, כאשר הערעור דנן הוגש ביום 22.4.2013, כך שגם בתרחיש הגרוע יותר מבחינת המערער מסתבר שהאיחור הארוך ביותר האפשרי בנסיבות דנן הוא של יום אחד בלבד. אך בהקשר זה יש להדגיש כי חוו"ד רו"ח סיני, שצורפה לגרסה המלאה של החלטה מהווה חלק בלתי נפרד מההחלטה מושא הערעור, ולכן זכותו של המערער לערער גם על כל מה שמופיע בחוות הדעת. זכותו לערער על החלטת המנכ"ל והתחשיב החדש שהוגש לו, כוללת בתוכה באופן אינהרנטי את הזכות לטעון כי התחשיב שגוי, ותהיה הסיבה לכך אשר תהיה.

מחיקה על הסף בשל שינוי נסיבות מהותי

6. באשר לטענת המשיב לסילוק על הסף בשל שינוי נסיבות מהותי, נראה כי הטענה לוקה בחוסר תום לב. ביהמ"ש המליץ לצדדים להידבר ביניהם לערוך חישוב מחודש ומתוקן של הגימלאות לפי עקרונות מסוימים, והם נענו לכך, זאת במסגרת התיק הנדון. אין זה הוגן, כי לאחר קבלת חווה"ד, המדינה תטען כי יש למחוק את הערעור על הסף מאחר שההידברות הביאה לתיקון חלק מהפגמים שנטענו ע"י המערער. בהחלטה החדשה של המשיב ובחישוביו המתקנים, בחווה"ד השלישית של רו"ח סיני, עדיין נותרו לשיטת המערער טעויות שונות, הן טכניות- בהקלדת הסכומים, והן טענות משפטיות מהותיות, למשל בשאלת תשלומי ההיוון מצה"ל. גם המדינה מודה בתגובתה כי עדיין נותרו מחלוקות משפטיות עקרוניות בין הצדדים שאינן עניין חשבונאי גרידא. לפיכך לא ניתן לומר שהערעור מתייתר אחרי החלטת המשיב המתקנת. זאת בדומה לטענת המשיב בפסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניינו של בדיחי כי:

"המדינה הבהירה בתשובתה לסיכומי המשיב כי ההחלטה המתקנת לא תייתר את הדיון בערעור, שכן ההחלטה המתקנת, שעתידה להינתן – עניינה בתיקון טכני, לשיטתה, בערכים המוצבים בנוסחאות החישוב, בעוד שהערעור שלפנינו נסב בראש ובראשונה על שאלות עקרוניות בדבר שיטת החישוב של הגמלאות" .

(ראו: פס"ד בדיחי, סע' 17 לפסה"ד).

לפיכך, אחרי שהמשיב אכן קיבל חלק מטענות המערער, אין טעם במחיקת הערעור על הסף, אלא יש לדון ולהכריע ביתר טענות המערער אשר המשיב עדיין נותר חלוק עליהן.

מחיקת הערעור כדי שיוגש ערעור נוסף יש בה רק כדי להאריך ולגרום לסחבת בהכרעה הנדרשת בין הצדדים.

המחלוקת לגבי חוות הדעת של רו"ח סיני

5. המערער מונה 5 טעויות בחווה"ד השנייה שנשארו לשיטתו, גם בחווה"ד השלישית של רו"ח סיני:

א. לשיטת המערער יש לערוך את החישוב רק ביחס לקצבאות שהתקבלו בפועל מצה"ל ואין להתחשב בסכומי היוון של חלק מהקיצבה, שאינם מתקבלים מידי חודש.

ב. הכללת תוספות שחיקה בחישוב של הקיצבה מצה"ל למרות שזהו פיצוי בגין קיזוז שבוצע בעבר, שלא כדין.

ג. מענק הפרישה בסך 278,806 ₪ חושב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2007 במקום מיום 1.5.2004 שהוא יום פרישתו של המערער.

ד. לטענת המערער, סך של 25,228 ₪ בגין הפרשי קיצבה שהמשיב חייב לשלם למערער לפי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, (הסכום נכון ליום מתן הפסיקתא של ביהמ"ש המחוזי), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.5.2007. כלל לא נכלל בערעור לביהמ"ש העליון. על כן סכום זה נשאר על כנו בהתאם לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, ואין לשנות ממנו.

ה. טעויות הקלדה בהן הודה המשיב עקרונית, אך לטענת המערער תוקנו רק בחלקן.

ההיוון בעת פרישת המערער מצה"ל

8. למרבה הצער, לעניין המחלוקת בעניין הקיצבה המהוונת ממשרד הביטחון, איש מהצדדים לא טרח להפנות להוראות החוק הרלבנטיות. אילו עשו כן יתכן והמחלוקת היתה נמנעת וניתן היה לסיים המחלוקת בנושא, גם ללא התדיינות משפטית מיותרת.

בנסיבות, טרחתי ומצאתי כי חוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 קובע הסדר ברור וחד-משמעי. סימן ד' שכותרתו: "גימלאות והכנסות ממקורות שונים" קובע בסעיף ההגדרות סעיף 31(א):

"גימלאות כפל" – שתי קיצבאות או יותר לפי חוק זה, או קיצבה אחת או יותר לפיו בצירוף אחת או יותר מגימלאות אלה:

(1) (נמחקה);

(2) קיצבה או תשלום דומה המשתלמים מאוצר המדינה לפי חוק אחר או לפי הסכם או הסדר, למעט גימלה לפי חוק השיקום משמעותם בסעיף 32;

(3) קיצבה או תשלום דומה המשתלמים לפי חוק אחר או הסכם או הסדר מקופה ציבורית שקבעה הממשלה לעניין סעיף זה, או מקרן פנסיה או מקרן תגמולים שהקופה הציבורית קשורה בהן לצורך קיצבה או תשלום כאמור.

(ב) היה אדם זכאי לגימלאות כפל וסך כולן, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על שבעים אחוזים מהמשכורת הקובעת, ואם כלולה בחשבון תקופת שירותו תקופת שירות חובה – על הקיצבה הנקבעת לפי סעיף 17, תופחת הקיצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקיצבאות או יותר לפיו, לפי העניין, בסכום שבו עודף סך כל גימלאות הכפל של שבעים אחוזים מהמשכורת הקובעת או על הקיצבה הנקבעת לפי סעיף 17, לפי העניין;...".

(ההדגשות כאן ולהלן שלי – י'ש')

קביעה זו אינה מקרית. היא דומה להוראה מגבילה בחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970, סעיף 32 (ב) הקובע:

"היה אדם זכאי לגימלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עולה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקיצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקיצבאות לפיו, הכל לפי העניין, בסכום שבו עודף סך כל גימלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת;...

הנה כי כן המחוקק נוקט בגישה עקבית והרמונית באשר להתייחסות לסכום שהוון כחלק מהגימלה. לפיכך יש להפחית גם את הסכום שהוון.

מאחר והצדדים לא המציאו נתונים ביחס להיוון ההיסטורי, ודהיינו, איזה חלק מהקיצבה הוון, לאיזה תקופה נערך ההיוון, האם תקופה זו חלפה כבר, אם לאו וכו', הצדדים ידאגו להחליף ביניהם פרטים ונתונים באשר להיוון. נתונים אלה ילקחו בחשבון בהתאם להוראות החוק כמפורט לעיל בעריכת החישוב.

תוספות שחיקה

9. מלשון החלטת הגמלאות עולה כי מגבלת ה – "70% מהמשכורת הקובעת", חלה רק על קיצבה חודשית, להבדיל ממענק החד פעמי שעליו אינה חלה. סע 1 להחלטת הגמלאות, שכותרתו "הגדרות" קובע:

""גימלה" - קיצבה או מענק, לרבות תשלומים אחרים נוספים;

"המשכורת האחרונה" - לענין תשלום מענק לראש רשות לשעבר או לזכאים מכוחו - שכר יסוד, תוספת יוקר ותוספת משפחה שנקבעו על פי החוק, וששולמו לאותו ראש רשות ערב חדלו לכהן;

"המשכורת הקובעת" - לענין חישוב גימלאות של זכאי ביום פלוני - שכר יסוד, תוספת יוקר ותוספת משפחה שנקבעו על פי החוק, המגיעים באותו יום לראש רשות שדרגת משכורתו כדרגת המשכורת שהיתה לאותו זכאי ערב חדלו לכהן;

"מענק" - תשלום חד-פעמי;

"קיצבה" - סכום המשתלם מדי חודש;

סע' 12 להחלטת הגימלאות, שכותרתו "סייג לשיעור הקיצבה" קובע:

"12. קיצבה המשתלמת לראש רשות לשעבר לפי החלטה זו לא תעלה על 70% מהמשכורת הקובעת".

מהמקובץ דלעיל עולה, כי הסייג של 70% מהמשכורת הקובעת הוחל אך ורק על קיצבה, שמשתלמת מדי חודש. החלטת הגימלאות מתייחסת ל- 70% מהמשכורת הקובעת, והמשכורת הקובעת כוללת בתוכה רק שכר יסוד תוספת יוקר ותוספת משפחה. דהיינו היא איננה כוללת בתוכה תוספות שחיקה. הסייג של 70% לא הוחל על מענק, שהוא סכום המשולם חד פעמית.

הפרשי הצמדה וריבית על מענק הפרישה

10. באשר לשאלה הפרשי ההצמדה וריבית , יש לבחון האם שגה המשיב כשלא הוסיף למענק הפרישה הצמדה וריבית החל מיום הפרישה ב- 1.5.2004, כטענת המערער, או שמא ביהמ"ש העליון התכוון לפסוק את מענק הפרישה בסכום נומינלי ללא הצמדה וריבית. מעיון בפסה"ד של ביהמ"ש העליון עולה כי הצדק עם המערער. ביהמ"ש קבע במפורש שיש לפסוק הצמדה וריבית החל ממועד הפרישה ביום 1.5.2004 (ראו: סע' 34 לפס"ד בדיחי).

הפרשי קיצבה בסך 25,228 ₪

11. השאלה היא האם סכום זה, שמקורו בפסיקתא של ביהמ"ש המחוזי, בוטל ממילא ע"י פסק דינו של ביהמ"ש העליון כטענת המשיב, או שמא זהו רכיב מפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי שנותר על כנו, מאחר שהמשיב לא ערער עליו לביהמ"ש העליון. מעיון בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ובפסיקתא של ביהמ"ש המחוזי שהוצאה בעקבותיו, ומהשוואתם לפסה"ד של ביהמ"ש העליון, עולה כי ביהמ"ש העליון ביטל בפסק דינו את שני הרכיבים הכספיים שפסק ביהמ"ש המחוזי לטובת המערער. הן את הרכיב של מענק הפרישה בסך 379,971.5 ₪, והן את הרכיב של השלמת החוסרים בקיצבה החודשית של המערער, בסך 25,228 ₪ , שהמשיב חוייב להשלים למערער לפי קביעת ביהמ"ש המחוזי. לפי הקביעות של פסק דינו של ביהמ"ש העליון, המסקנה היא כי שני הסכומים הנ"ל שפסק ביהמ"ש המחוזי אינם נכונים, ויש לערוך חישוב מחדש ביחס לשניהם. יתר על כן, לפי קביעות ביהמ"ש העליון לא זו בלבד שהמשיב לא חייב להשלים למערער הפרשי קיצבה חודשית, מסגן יו"ר מועצה מקומית לסגן ראש עיר, אלא להיפך. מאחר שהמערער קיבל תשלום ביתר במשך מספר שנים לפי דרגת שכר של סגן ראש עיר, המערער הוא זה שצריך להשיב למשיב כספים אלו, ששולמו לו בטעות ביתר.

טעויות הקלדה נוספות ומינוי מומחה חשבונאי מטעם ביהמ"ש

12. באשר לטעויות ההקלדה הנוספות שהמערער טוען שעדיין נותרו בחוות הדעת השלישית של סיני, יש לבדוק זאת ע"י מומחה אובייקטיבי. על המומחה לערוך תחשיב מפורט ומנומק בהתאם להכרעות המשפטיות שפורטו לעיל בהחלטתי זו המבוססת על פסה"ד של בית המשפט העליון. הצדדים יהיו רשאים להעביר למומחה, בטרם מתן חוות דעתו ולצורך הכנתה, כל חומר רלוונטי הנדרש להכנתה.

סיכום

13. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני מקבלת את הערעור בחלקו כאמור לעיל, ואני מורה על עריכת החישובים הדרושים ע"י מומחה חשבונאי, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק הדין.

אני מורה על מינוי מומחה לעריכת החישובים (כאמור בסע' 12 לפסה"ד).

הצדדים יגיעו להסכמות לגבי זהות המומחה, תוך 20 יום, שאם לא כן יפנו לביהמ"ש בבקשה למנותו.

לאור התוצאות, המשיב יישא בהוצאות המערער, ובשכ"ט עו"ד מופחת בסך 10,000 ₪.

בהוצאות המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים, אלא אם כן יוסכם על מומחה שהוא עובד ציבור, שממילא מקבל שכרו מהקופה הציבורית.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.