התנגדות לביצוע תובענה ובקשה להארכת המועד להגשתה.

המדובר בתביעה לתשלום חוב בסך של 1,678 ₪, שנותר לתשלום בגין שהיית בנם של המבקשים בגן של המשיבה.

ההתנגדות הוגשה באיחור של 4 ימים, כפי הנטען בשל היות המבקש 2 באבל.

ביום 21.10.13 התקיים דיון בפני בהתנגדות, במסגרתה העלה המבקש 2 לראשונה טענה כי הינו מצוי בהליך פשיטת רגל, ולאחר שיחה בלתי פורמלית הוסכם בין הצדדים כי תינתן להם שהות של 14 יום לבחינת אפשרות הכללת החוב נשוא התובענה במסגרת הליך הפש"ר או לחילופין אפשרות להשגת הסדר, למצער עם המבקשת 1, שאינה מצויה בהליך פש"ר.

ב"כ המשיבה הודיע בישיבה מיום 21.10.13 כי אין לו צורך בחקירת המבקשים ועתר לדחיית ההתנגדות על הסף, לפיכך, בהתאם להחלטתי בישיבה, ובהעדר כל הודעה, ניתנת החלטה משלימה בהתנגדות.

לאחר עיון בנימוקי ההתנגדות, ואף מבלי להידרש לשאלת האיחור בהגשתה (אשר נומק באופן סתמי וללא כל תימוכין), הרי שדין ההתנגדות להידחות לגופה.

תחילה יוזכר כי הימנעות המשיבה מחקירת המבקשים אין בה כדי להוסיף לתצהירם את שאין בו לכתחילה, ולפיכך, יש לבחון שאלת קיומן של טענות הגנה הראויות להתברר מתוך התצהיר הקיים.

המבקשים מעלים בהתנגדותם טענה סתמית וכללית ולפיה פרעו את החוב בגין שהות בנם בגן המשיבה, כי מדי 14 לחודש היה מועבר כסף דרך הדואר, ולעמדתם, הראיה לכך, כי בכל פעם שהיו מאחרים בתשלום, היו מסרבים לקבל את הילד לגן.

כידוע, המבקש להתגונן חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ואין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות, דוגמת טענה סתמית על תשלום כסף, מבלי לפרט את הסכומים, מועדי התשלום, ומבלי לצרף כל אסמכתא לתשלום.

טענה סתמית "אינני חייב" איננה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן.

ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' אחת עשרה, בעמ' 221 ובעמ' 224.

לאור האמור, אין בנטען בתצהיר המבקשים כדי לבסס הגנה הראויה להישמע ולפיכך ההתנגדות נדחית.

ככל שיציג המבקש 2 אסמכתא בדבר החלטת בית המשפט של פשיטת הרגל, יעוכבו ההליכים כנגדו.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה, ביחד ולחוד, בסך כולל של 750 ₪.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.