1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חציה בבטחה- עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961; נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2), בקשר עם סעיף 38(8) לפקודת התעבורה וגרימת חבלה של ממש- עבירה על סעיף 38(8) לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א-1961.

2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.01.2011, סמוך לשעה 9:30, נהג הנאשם ברכב אוטובוס מאן מ.ר. 8679215, בנצרת, ברשלנות ובקלות ראש, לא נתן זכות קדימה להולך רגל שחצה את הכביש במעבר החציה מימין לשמאל, כיוון נסיעת האוטובוס (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע הולך הרגל, מר שאדי לחאם, בחבלה של ממש, שהתבטאה בנפיחות דיפוזית ניכרת, שבר בפטישון פנימי עם תזוזה בקרסול שמאל (בוצע גבס).

3. ב"כ הנאשם טען טענה מקדמית, לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), הקובע כדלקמן:

"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות,

ובהן-

...

(3) פגם או פסול בכתב האישום;

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

זאת בהתבסס על כך שהנאשם והמתלונן קיבלו ביום 15.04.2012, הודעה על החלטה לסגירת תיק, החלטה שהתקבלה על ידי המשטרה, היות ולא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין. בסעיף 2 להודעה הנ"ל צויין כי ניתן לערור על ההחלטה בפני פרקליט המדינה, לפי סעיפים 64 ו-65 לחוק, כאשר יש להגיש את הערר באמצעות הגורם שהודיע על סגירת התיק, והוא יועבר לפרקליט המדינה. ביום 5.12.2012, הגיש המתלונן ערר על החלטה זו לקצין את"ן במחוז הצפון. ביום 29.07.2013, לאחר הגשת הערער התקבלה החלטה, על ידי הגוף החוקר, לפתוח את התיק, והוגש נגד הנאשם כתב אישום, כמפורט לעיל. לטענת הנאשם, סעיף 64 לחוק קובע, כי הסמכות לפתוח תיק שנסגר, בעקבות הגשת הערר, נתונה לפרקליט המחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה, שמונה למנהל תחום ערערים או פרקליט מפרקליטות המדינה בדרגה הקבועה בסעיף. במקרה דנן ההחלטה התקבלה על ידי משטרת ישראל, הגוף שעל החלטתו הוגש הערר. לטענת ב"כ הנאשם, המשטרה פעלה בניגוד לחוק, ומכאן הטענה המקדמית, לפיה הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בנוסף, הערר הוגש בשיהוי, והראיה החדשה בגינה נפתח התיק מחדש, נערכה כשנה וחצי לאחר התאונה, דבר שיש בו כדי לגרום אי צדק לנאשם. בנוסף, מאחר והערר הוגש ללא יפוי כוח לב"כ של המתלונן, היה על המשטרה להימנע מלדון בו . משכך, יש להורות על ביטולו של כתב האישום.

4. לטענת המאשימה, אומנם ההחלטה לפתוח את התיק מחדש ולהגיש כתב אישום נגד הנאשם לא התקבלה על ידי פרקליט מוסמך בפרקליטות המחוז, כמצוות סעיף 64(א) לחוק, אולם, אין מניעה שהרשות שנתנה את ההחלטה, תשקול החלטתה בשנית. המאשימה הפנתה בעניין זה לבג"צ 844/86 - איתן דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה ו-2 אח' פ"ד מא(3) 219, בו נפסק מפי כבוד הנשיא שמגר, כי "אם התנהלה חקירה ולא נתגלו ראיות מספיקות והתיק נסגר, אין פירושו של דבר, שאין לפתוח בחקירה מחדש או להגיש כתב אישום, אם, למשל, מתגלות ראיות חדשות. לשם כך אינו דרוש ערר, היינו הערר אינו תנאי לבדיקתו מחדש של תיק חקירה...". לחילופין, טענה המאשימה, כי מאחר והתגלו ראיות חדשות, הרי שמטעמים של אינטרס הציבור, אין לאיין את ההחלטה להגיש נגד הנאשם כתב אישום, והמדובר בפגם הניתן לריפוי. בעניין זה הפנתה המאשימה לבש"פ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 8.10.2001), שם קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי כאשר כתב אישום הוכן והוגש על ידי תובע משטרתי, ורק יום לאחר מכן ניתן אישור הפרקליט המוסמך בדבר ההעמדה לדין, ושיקולי ההעמדה לדין נשקלו לגופם, יש באישור, בדיעבד, כדי לרפא את הפגם. משכך, דין הבקשה להידחות.

5. אין בידי לקבל את טענת המאשימה, ואין בידי להקיש מההלכה הנ"ל לעניינינו. שכן, ההלכה מתייחסת לסמכותן הכללית של רשויות התביעה לחזור בהן, מיוזמתן, מההחלטה, ולא מדובר במקרה שבו הוגש ערר, ולגביו יש הוראות ספציפיות בחוק, כפי שתוארו לעיל. יוער, כי גם סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובע, כי הסמכות ליתן הוראות מנהל, משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן, הוא סעיף כללי, אשר נסוג מפני ההוראות הספציפיות שבחוק, לענין הגשת ערר על ידי מתלונן.

6. כאמור, כתב האישום נעשה מבלי שהתקבלה החלטה בערר, על ידי הגורם המוסמך לדון בערר. למעשה, המשטרה, שהינה הגוף שעל החלטתו הוגש הערר, נטלה לעצמה את סמכויות הגוף הדן בערר, ועקפה את הסמכויות של הגוף המוסמך, על פי החוק לדון בערר. זאת ועוד, לטענת המשיבה, ההחלטה לפתוח את התיק מחדש, לאחר שהוגש הערר, ולהגיש כתב אישום נבעה מנסיבות של שינוי בתשתית הראייתית, אולם לא פירטה אותן.

7. אין ספק, כי בעניינינו המשטרה התנהלה באופן לקוי ושגוי, תוך נטילת סמכויות לא לה, כאשר פסול, שהביא להגשת כתב האישום הוא מהותי. ולכן נפל
פגם או פסול בעצם הגשת כתב האישום, כמתואר בסעיף 149(3) לחוק.

8. סעיף 150 לחוק קובע, כי בית משפט המקבל טענה מקדמית רשאי לתקן את כתב האישום או לבטלו. נוכח העובדה שמדובר בפסול מהותי היורד לשורשו של עניין, ולצורך שמירה על זכויותיו של הנאשם והגנה על ניהול הוגן של ההליך המשפטי, מאחר וההחלטה על הגשת כתב האישום התקבלה בחוסר סמכות, אין כל אפשרות לתקן את הפסול על ידי תיקון כתב האישום.

9. לאור האמור לעיל , משקבעתי כי נפל פגם מהותי בפעולתה של המשטרה, כאשר ההחלטה שנתקבלה על ידה נגועה בחוסר סמכות, אני מורה על ביטול כתב האישום.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.