<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שמעוני

הנאשמת בעצמה

פרוטוקול

כתב האישום הוקרא והוסבר לנאשמת.

הנאשמת:

כאשר החניתי לא העליתי על דעתי כי החניה במקום אסורה.

הגעתי, ביום שישי בבוקר, עם נכדתי לביקור אצל פסיכיאטרית בסמיכות מקום.

ראיתי מקום חניה שמתפנה בכיוון הנסיעה הנגדי, נכנסתי לחצר של בנין, יצאתי ממנו ופניתי שמאלה, על מנת להיכנס לחניה. בדיעבד התברר שמאחורי המקום שבו פניתי לכיוון הנסיעה בו חניתי, מוצב התמרור הנזכר בכתב האישום.

בנסיבות אלה, כאשר חניתי, ואפילו כאשר קיבלתי את הדוח, לא הבנתי שאני עומדת במקום האסור לחניה.

אינני מבקשת להשמיע ראיות נוספות.

ב"כ המאשימה:

אבקש להרשיע את הנאשמת על פי הודאתה.

הנאשמת אינה כופרת בכך שהחנתה במקום, ואינה כופרת בקיומו ובתוכנו של התמרור.

טענת הנאשמת היא כי לא ראתה את התמרור בפועל ולא יכלה לראות אותו מהמקום בו הגיעה. אולם ההוראה שבתמרור תקפה, מהמום שבו מוצב התמרור ועד הצומת הקרוב, או תמרור אחר המבטל אותו. על הנאשמת היה לקחת בחשבון כאשר נכנסה לרחוב אחרי הצומת.

כך או אחרת, האחריות לעבירה, נשוא כתב האישום, הינה אחריות מוחלטת, או אחריות קפידה, שאינה מצריכה יסוד נפשי ומודעות.

<#3#>

הכרעת דין

מהטעמים שפורטו על ידי ב"כ המאשימה, ובהמשך להודאת הנאשמת בעובדות המיוחסות לה בכתב האישום אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה על סעיף 5(א) לחוק העזר לנתניה (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"ה – 1965.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' חשון תשע"ד, 03/11/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה לעונש:

בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ, משעה שהורשע אדם בבימ"ש לא יפחת עונשו מסכום הקנס המקורי אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות כאלו כאמור לא היו התקיימו בענייננו.

שעה שהנאשמת נהגה בניגוד לכללי הנסיעה ולכן ברי כי לא ראתה את התמרור, לפיכך נבקש להשית על הנאשמת קנס שלא יפחת מהקנס המקורי העומד על סך 250 ₪.

הנאשמת לעונש:

חוזרת על דבריי דלעיל ומוסיפה.

נכדתי בת 34, היא היתה באותו זמן באשפוז יום בפרדסיה, לקחתי אותה איתי, והייתי נסערת.

אני פנסיונרית, בת 60, ואני סועדת ומפרנסת את אמי בת 90 חולת אלצהיימר ואת בני שהוא סטודנט.

<#5#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכך שחנתה במקום שהחניה בו אסורה.

הדין עם ב"כ המאשימה כי דרך כלל במקום שבימ"ש מרשיע נאשם בעבירה של ברירת קנס או ברירת משפט, לא יפחת סכום הקנס מסכום קנס המקור.

לפנים משורת הדין, בשים לב למשקלם המצטבר של הודאת הנאשמת, האמון שנתתי בדבריה כי לא היתה מודעת לכך שהיא חונה במקום האסור לחניה, הנסיבות בהן הגיעה למקום, ונסיבותיה האישיות והכלכליות כפי שתוארו בטיעונים לעונש, אני גוזרת על הנאשמת קנס בסך של 150 ₪ או יום מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ל' חשון תשע"ד, 03/11/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איריס חדד