<#1#>

פרוטוקול

החוקר שחם:

מגיש את תיק החקירה, ומפנה לדו"ח הסודי.

אתמול בוצעו פעולות, אך היום הגענו לבית המשפט והחקירה מתעכבת.

יש עדיין פעולות לביצוע, החקירה בראשיתה.

עו"ד חיימוביץ:

כמובן שאנו חוזרים על מה שנאמר בתמצית בהודעת הערר. אבקש להדגיש הערר הזה עקרוני מאוד בנוגע לזכויתיהם של עצורים להליך הוגן. סעיף 15 ד לחוק המעצרים מעניק לסנגור זכות לחקור את השוטר שהתייצב במעמד הדיון. אני מדגיש, לא בית המשפט הוא זה שמעניק רשות, אלא המחוקק מעניק זכות. לא ברורה לי עמדתו של בית משפט קמא שהגביל את הסנגורים לארבע שאלות בלבד, עוד בטרם החלה החקירה הנגדית, ועוד בטרם ידע אם השאלות רלוונטיות או לא, די לראות שהחלטת בית משפט קמא אינה מנומקת וברור שבעניין זה בדעת ב"כ העוררים נפל בית משפט קמא בכלל טעות.

לגוף הדברים – לאור הדברים שאמרתי קודם, קשה היה לאמוד את החשד הסביר, אולם ממה שכן אפשר היה לדעת, מדובר במידע מודיעיני בלתי מוצלח שהוא לא מהווה כשלעצמו חשד סביר לצורך הארכת מעצר, ועוד נרמז כי ישנה ראשית ראייה לכאורה שאני מרשה לעצמי להסיק שאם ראייה זו היתה עומדת בפני עצמה, גם היא לא היה בה כדי להעמיד חשד סביר.

משנמנעה מאיתנו הזכות לברר מהי אותה ראשית ראייה, אני אטען כי גם שני הדברים יחד אינם מקימים חשד סביר ורק מטעם זה היה ראוי לשחרר את העוררים.

בית משפט קמא על פי התנהלות הדיון ככל הנראה הסכים לשחרורם של העוררים וציין בהחלטתו שהחלופות אינן מספיקות.

אם אנו עוסקים בחירויות ובזכויות יסוד של עצורים, אז הפגיעה המידתית בזכויות אלו, היא להאריך את המעצר בכמה שעות נוספות או לכל היותר עד היום, על מנת שהחלופה שנטענה בבית משפט הנכבד, תתייצב. החלופה נמצאת כאן וההחלטה היא ברורה, החלופה היא ברורה ונקבע שאינה מספקת.

עילת המסוכנות בתיק זה היא גבולית אם בכלל מתקיימת. בית משפט קמא טעה כאשר סבר שבכל מצב שיש עבירת רכוש שנעשתה בצוותא הדבר מקים עילת מעצר. לא כך קבעה הפסיקה, אלא כאשר העבירה מבוצעת בצוותא זה יכול להיות בסיס לעילת מעצר וצריכים להתלוות לכך עוד מספר גורמים.

באשר לעילת השיבוש, אין שום התייחסות בהחלטת בית משפט קמא, לא יכול להיות כאן שיבוש, אין מעורבים נוספים, כל הראיות שצריכים לאסוף הן טכניות שלא ניתן לשבש, והם בינם לבין עצמם, בטח שאין חשש לשיבוש, כי הם כל העת יחד.

מכל הטעמים, הזכות להליך הוגן נפגעה. אין עילת מעצר בעוצמה נדרשת. היה צריך לדחות את הדיון לצורך התייצבות החלופה ומשהדבר לא נעשה נבקש או להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לדון על חלופה או להתרשם כבר כעת מהחלופה ולהורות על שחרורו.

עו"ד זיתונה- ב"כ העורר 2:

לא יכול להיות שבעניינו של העורר 2 נטענו טענות על מעצר בלתי חוקי ובית משפט פותר זאת בלא כלום ומבקש הסבר מיחידת נחשון ואנו רוצים לדעת אם הסבר זה הגיע לבית המשפט או ליחידה החוקרת, האם הצהרה של העו"ד שאומר שהוא הגיע לבית המשפט ונחשון אומרים שהעצורים לא נמצאים, ולאחר מכן הגיע שוב העו"ד ואז נאמר שהם בכניסה ואז יוכל לפגוש אותם. כל זה אין לו שום משמעות בעיני בית המשפט. מעבר לכך לשאול ארבע שאלות עוד לפני שהתחלנו את הדיון, זה לא הגיוני, לא מכבד את המעמד. מבחינת הזמן שהיה, אנו לא היינו בלחץ זמנים נורא, מיד לאחר מכן התקיים דיון שלוש שעות בתיק מעצר של אדם אחד. האם בית המשפט סבור שיש צדק לעצור אחד ולשני לא. היה ולאחר שהתחילה החקירה של הסנגור, ובית המשפט מוצא שהחקירה מיצתה את עצמה והשאלות לא מקדמות דבר וחצי דבר בתיק, אין ספק שלבית המשפט יש את הזכות לנהל את האולם, אבל מראש לקבוע שהתיק לא שווה יותר מארבע שאלות. זה לא מכבד, לא את החשוד, לא את הסנגור ולא את המעמד של בית המשפט.

הצדק לא צריך להיעשות אלא גם להיראות. אם בית המשפט ישאל אותי, אז לא יכול להתקיים דיון בצורה הוגנת כאשר ארבע שאלות ששאלתי היו רק בעניין המעצר הלא חוקי. לא הגעתי לשאול שאלות בנוגע לתיק, אם נלקחו ט.א מהחשוד, בנוגע לראייה בתיק, בנוגע לכך שהחשוד עובד בפנצ'ריה, בנוגע לשאלה איך לקחו ט.א מאותו גנוב, אני לא יודע את זה. ט.א אולי יש אולי אין אנו לא יודעים, אבל אלו שאלות שאנו לא קיבלנו עליהם תשובות.

כאמור, לפתור נושא של מעצר לא חוקי בכך שינתן דיווח בדיעבד האם הטענה של הסנגור אמיתית או לא אמיתית, אני חושב שזה גם לא נכון. אנו צריכים לשקול את השיקולים האם להאריך מעצר לאדם שאין לו עבר פלילי, שהפרו את זכויותיו בצורה קשה, כאשר לא ניתנה לי האפשרות לשאול שאלה אחת בקשר לשיבוש חקירה, על רכב שנגנב לפני שבועיים. האיזון הראוי היה לשחרר. אם מדובר בתיק רצח, מבינים שהאיזון הוא אחר. אין לי ספק שהאיזון הנכון הוא לשחרר, ואם היו שואלים אותי גם ללא תנאים. לא יכול להיות שאדם נמצא במעצר לא חוקי, ואת אף אחד זה לא מעניין. אם צורכי החקירה מחייבים זאת, הוא יכול להיות בפיקוח של ערב מתאים, שיהיה צמוד אליו או במעצר בית.

בנסיבות אלה, אני סבור שיש לקבל את הערר ולהורות, מבלי להחזיר את התיק לבית משפט קמא, על שחרור העורר 2 ללא תנאים או בתנאים שבית משפט קמא יקבע.

החוקר שחם:

אני תמה על טענות חברי שטענו פה. שניהם מנוסים ויודעים שאני וטועני מעצרים אחרים לא חושפים ראיות במיוחד בדיונים ראשונים ובשלבי המעצר. בית המשפט בדיון ראה את הניצוץ הראייתי שקושר את שני המשיבים, כך שלא ברורה לי טענת חברי לגבי דבריהם בבית משפט קמא.

באשר לשיבוש – למותר לציין ובית משפט רואה את הפעולות חלקן חשופות לשיבוש והן מחייבות המשך המעצר. בית משפט קמא קבע שהעבירות בוצעו בצוותא חדא. החקירה בראשיתה אנו נבקש לדחות את הערר. שחרורם של המשיבים בשלב זה יפגע בחקירה.

ע"ד חיימוביץ:

די לראות את ההתנהלות בבית משפט קמא כדי להבין ששאלות הסנגור אינן מכוונות רק לראיות אלא גם לשאלת חוקיות המעצר, דבר שנמנע מב"כ העורר 1 לעשות בשל ההגבלה, ומשום כך טיעונו של חברי לא יכול לעמוד, מה גם שחברי הוא לא זה שקובע אם לחשוף ראיות או לא, אלא בית המשפט קובע על סמך שאלת הסנגור.

<#2#>

החלטה

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת מ. וולפסון) ולפיה הוארך מעצרם החקירתי של שני העוררים עד ליום 25.4.13, בשעה 12:00 וזאת במסגרת חקירה שעניינה חשד שהם גנבו ביום 9.4.13, רכב של המתלונן, מסוג טויוטה.

מעצרם של העוררים ביום 22.4.13, כלומר, ימים לא מעטים לאחר ביצוע העבירה הנטענת, התאפשר לאחר שהתקבל מידע מסויים אצל המשטרה, כזה שאין חולק שאינו בגדר ראייה קבילה לביסוס החשד הסביר.

בית המשפט נעתר לבקשה להארכת המעצר, לאחר שהוצגה בפניו רשימת פעולות חקירה די נרחבת וצויין שקיים חשש לשיבוש החקירה אם ישוחררו העוררים וזאת לצד עילה של מסוכנות.

בהחלטתו נדרש בימ"ש קמא לטענה של העוררים בדבר היותם לכאורה נתונים זמן מסויים במעצר בלתי חוקי, מסיבות שונות שהסנגורים פירטו, אולם, ביהמ"ש, אומנם התייחס לנקודה זו, אך לא ראה בה כשלעצמה סיבה מספקת, אף אם עובדתית כך פני הדברים, לשחרר העוררים. לא ארחיב בעניין זה משום שאינו רלוונטי עוד להכרעתי בערר, כפי שיפורט להלן.

הביסוס לחשד הסביר, שעמד בפני ביהמ"ש, מעבר למידע המודיעיני, הוגדר על ידי בית המשפט כ"ראשית ראייה לכאורה". נקבע, כי בהינתן ראשית ראייה זו ומאחר שנמצא בסיס, לפחות לגבי המשיב 1 לחשש הימלטות מהדין, ובהינתן שקיימת עילת מעצר של מסוכנות כאשר מדובר בעבירת רכוש שלכאורה נעשתה בצוותא, נפנה ביהמ"ש לבדוק התכנות חלופה למעצר. נקבע שהחלופות שהוצגו אינן מספקות, ועל כן התקבלה בקשת המשטרה, אולם חלקית בלבד, באשר בימ"ש קבע כי מספר הימים שהתבקש הוא רב מידי. בפועל נעצרו, לפיכך, העוררים ל- 3 ימים.

טענה מסויימת של ב"כ העוררים בפני דורשת התייחסות, הגם, שכפי שיפורט אף היא אינה בלב הכרעתי בערר לגופו. מסתבר, שעוד טרם תחילת הדיון לגופו, קצב בית המשפט מכסה של ארבע שאלות שאותן יותר לסנגורים לשאול את איש המשטרה במסגרת החקירה הנגדית. כאשר אותה מכסה התמלאה, לא נאות בית המשפט לאפשר המשך החקירה. הסנגורים אומרים, והדבר עולה גם מעררים אחרים שהזדמן לי לדון בהם במסגרת תורנות זו, שזהו נוהג שביהמ"ש מיישם לגבי דיוני מעצר חקירתי נוספים. הם רואים בכך פגיעה בזכותם לדיון הוגן ופגיעה בזכויות החשודים באשר זהו כלי מרכזי לטעמם בניהול הגנת מרשיהם, כאשר הינם בגדר חשודים וחומר החקירה עדיין חסוי מפניהם.

ראיתי לנכון להעיר הערה לעניין זה. לעיתים החקירות הנגדיות של הסנגורים בתיקי מעצר כאלה, אכן מתמשכים יתר על המידה, והשאלות פעמים הרבה אינן רלוונטיות ואינן מקדמות את הדיון. במקרים כאלה, וכאשר התמשכות הדיון באה גם על חשבון תיקים אחרים ועצורים אחרים הממתינים לדיון בפני שופט המעצרים התורן, אין דופי בכך שבית המשפט קוצב את סיום החקירה של נציג המשטרה לזמן מסויים או למספר שאלות ובכך הוא ממקד את הסנגור ומבהיר לו שיש לשאול רק את מה שבאמת נחוץ ולא מעבר לכך. אולם – החלטה כזו יכולה להתקבל באופן מושכל רק במהלך החקירה ואם בית המשפט מתרשם שזכותו של הסנגור לחקור את איש המשטרה, מגיש הבקשה, אינה מנוצלת כראוי. איני סבור שראוי ונכון מראש לקצוב, טרם תחילת החקירה, מכסה של שאלות שיותרו לאותו סנגור, ובמלוא הזהירות אומר גם שאף לו ראוי היה ונכון כך לעשות, ספק הוא אם "כמות" של ארבע שאלות, היא סבירה.

מעבר לכך – וכאמור – כל מקרה צריך להישקל לנסיבותיו. על בית המשפט הדן בבקשת המעצר, לבחון נקודתית האם החקירה הנגדית מוצתה וצריך לקצוב אותה בזמן או במספר שאלות, וזאת יש לעשות, לפי הצורך, במהלך החקירה ולפי התפתחותה. ברוב המקרים כלל לא יהיה צורך בקציבה מעין זו, ואף אם תהא לכך הצדקה, גם ההחלטה בדבר אופי הקציבה, צריכה להיות מידתית ומותאמת לנסיבות ולצרכים של הדיון הספציפי.

אולם – גם הערה זו, וכפי שהבהרתי, היא בגדר הערת אגב ומעל לצריך לענייננו.

אני מוצא שקיימת בעייתיות רבה בביסוס החשד הסביר ואין חומר חקירה בעוצמה ובאיכות שיכול להצדיק המשך חקירת העוררים בתנאי מעצר ממש.

יש לשבח המשטרה על כי גם בתיק יחסית לא חמור של גניבת רכב בודד, שאף הוא למרבה המזל נמצא והוחזר לבעליו, מושקעים מאמצים חקירתיים רבים ויסודיים כדי לפענחו ולהביא העבריין או העבריינים לדין. אכן, מדובר במכת מדינה ובנושא שמטריד אזרחים רבים וגורע משלוותם.

מאמץ חקירתי אשר כזה שיניב פרי, גם ירתיע את הרבים ויראה לעבריינים שהמשטרה נחושה לפענח גם מקרים פחות דרמטיים וחמורים יחסית, וגם ישדר לציבור כולו מסר חיובי ומעודד שלפיו המשטרה לא חוסכת משאבים כדי להבטיח את בטחון האזרחים ואת רכושם.

עם זאת – ברור שאין אנו פטורים מלבחון לעומק את הבסיס שבלתו אין לבקשת מעצר חקירתי, והינה החומר המבסס את החשד. אומנם אין דרישה לאיכות שמגיעה כדי ראיות לכאורה, אולם החשד הסביר צריך להישען על חומר חקירתי המוצג בפני בית המשפט.

כפי שביהמ"ש קמא הגדיר, אותו מידע שעל סמכו נעצרו העוררים, הינו " ידיעה מודיעינית לא מוצלבת". לפיכך אין לייחס לה משקל בהקשר הנדון כעת. עיינתי במה שהוגדר בהחלטה בתור "ראשית ראייה לכאורה", ואיני סבור שיש די בה לבסס חשד סביר שלפיו העוררים הם שביצעו את אותה גניבת רכב, רכבו של המתלונן, במועד ובמקום הנטענים. לא אוסיף מעבר לכך, כדי לא לפגוע בהמשך החקירה.

אין מדובר ברמת מסוכנות או בחשש כזה לשיבוש החקירה או הימלטות מהדין, אשר יצדיקו המשך מעצר גם אם התשתית לחשד הסביר היא דלה מאוד. כזאת יכול לקרות רק במקרי קיצון שזה אינו נמנה עליהם. הכלל הוא שבלית בסיס וחשד סביר, אין מקום להארכת מעצר ואף לא לקביעת חלופה על ידי בית המשפט חלף המעצר. במקרים כאלה המשטרה יכולה לשחרר את אותו חשוד או חשודים בתנאים ובהגבלות שבסמכותה ולהמשיך את החקירה כאשר אותו חשוד אינו נתון במעצר.

העוררים, בפועל, היו נתונים במעצר מאז יום 22.4.13, וניתן היה לבצע פעולות חקירה רבות ומגוונות, ראש וראשונה אלה שקל יחסית לשבשן. יתר הפעולות יצטרכו להתבצע בעוד העוררים משוחררים.

טרם סיום הכתבת ההחלטה, הודיע נציג המשטרה שלאור האמור הוא מבקש שתנאי השחרור לא יקבעו בתחנת המשטרה, אלא ירשם כבר כעת, בהסכמת הסנגורים, שהמשיבים ישוחררו בתנאים כדלקמן:

1. המשיבים יחתמו על ערבות עצמית בסך 5,000 ₪.

2. תחתם ערבות צד ג' על ידי אעיש אבו עסא ת.ז 040889099 פלא' 050-2682073, על סכום זהה עבור כל אחד מהמשיבים.

3. המשיבים יתייצבו לחקירה בתחנת משטרת עיירות בכל זמן שידרשו וגם באמצעות זימון טלפוני דרך הערב.

4. המשיבים לא יצרו קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה.

הריני מאשר תנאי שחרור אלה, לפי ההסכמה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"ג, 24/04/2013 במעמד הנוכחים.