טוען...

פסק דין שניתנה ע"י ורדה וירט ליבנה

ורדה וירט ליבנה16/02/2016

16 פברואר 2016

רפאל ששון

המערער

-

עיריית טבריה

המשיבה

לפני: סגנית הנשיא השופטת ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן,השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

נציג ציבור (עובדים) מר איתן כרמון, נציג ציבור (מעסיקים) מר מיכה ינון

ב"כ המערער – עו"ד אפרים כהן

ב"כ המשיבה – עו"ד שמעון בלסן

פסק דין

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

  1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ; ס"ע 50928-07-11), אשר נתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ופסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין למערער, מכח הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה.

הרקע להליך

  1. המערער עבד כפועל דחס בעיריית טבריה (להלן: המשיבה) מיום 1.7.99 ועד ליום 4.1.08 (יצוין כי ממועד תחילת עבודתו ועד ליום 31.7.01 עבד המערער דרך חברת כח אדם, ולאחר מכן נקלט לעבודה כעובד המשיבה).
  2. המערער סיים את עבודתו במשיבה על רקע מחלה בה לקה. לטענת המערער, לאחר תום יחסי העבודה גילה כי המשיבה הפרה את חובתה לבטח אותו בביטוח פנסיוני, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים ממוניים ואחרים.
  3. במהלך ניהול התיק בבית הדין האזורי, מונה כמומחה מטעם בית הדין יועץ אקטואר, על מנת שיחווה דעתו לעניין גובה הנזק שנגרם למערער כתוצאה מהעדר ביטוח בפנסיה צוברת במשך תקופת עבודתו במשיבה.
  4. לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, והופנו אליו שאלות הבהרה על ידי הצדדים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לסיום המחלוקת ביניהם בפשרה. ביום 7.4.13 הגישו הצדדים לתיק בית הדין את הסכם הפשרה שנחתם ביניהם וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין.
  5. על פי הסכם הפשרה, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תשלם למערער סך
    158,000 ₪ עבור התקופה שמחודש יוני 2012 ועד מרץ 2013, בניכוי סך 40,000 ₪ ששולם למערער על ידי המשיבה עד למועד זה. כן נקבע כי המשיבה תשלם למערער גימלה חודשית קבועה בסך 3,200 ש"ח החל מחודש אפריל 2013 ועד אריכות ימיו של המערער, ולשאיריו על פי זכאותם לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970, כמפורט בהסכם הפשרה.
  6. סעיף 1(ו) להסכם הפשרה עוסק בשאלת שכר הטרחה והוצאות המשפט שישולמו למערער על ידי המשיבה, וקובע כך:

"שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק וכן הוצאות לרבות בגין חוו"ד מומחה מטעם התובע, יקבע ע"י ביהמ"ש וזאת בין היתר בהתייחס להיקף הפיצוי הכולל בתיק, הן התשלום החד פעמי והן תשלומי הגמלאות ומשך תשלומן".

פסק דינו של בית הדין האזורי

  1. בית הדין האזורי נתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין בהחלטתו מיום 7.4.13, ואולם, בית הדין האזורי לא התייחס לסוגית ההוצאות על פי הסמכות שניתנה לו על ידי הצדדים כמפורט בסעיף 1(ו) להסכם הפשרה.
  2. בעקבות זאת הגישו הצדדים בקשה בכתב בהסכמה לפסיקת שכר טרחה והוצאות למערער בהתאם לסעיף 1(ו) להסכם הפשרה.
  3. בהחלטה מיום 10.4.13 קבע בית הדין האזורי כך:

"בהמשך לפסק הדין, לאור הסמכות שהעניקו הצדדים, בהתחשב בצורך להגיש תביעה, ההליכים שהתנהלו, וההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך
18,000 ₪."

הליך הערעור

  1. המערער הגיש ערעור על גובה הסכום שנפסק לזכותו בגין שכר הטרחה והוצאות המשפט. לטענתו, סכום זה אינו משקף את הפרמטרים שנקבעו בסעיף 1(ו) להסכם הפשרה, ובית הדין האזורי לא לקח בחשבון הוצאות שנגרמו לו בניהול ההליך ובכלל זאת הגשת חוות דעת אקטוארית, וכן לא התייחס לתשלום מע"מ בהחלטתו. עוד טען המערער כי הסכום שנפסק נמוך ביחס למקובל בתביעות נזיקיות מהסוג בו עסקינן, וכי בהינתן כי התיק נסגר בפשרה, היה על בית הדין לקבוע שכר טרחה בשיעור 15% מסך הפיצוי בתיק אשר עומד על כמיליון שקלים (ערך מהוון). ב"כ המערער הדגיש כי המערער נדרש לשכור את שירותיו לצורך קבלת זכות סוציאלית בסיסית על אף מצבו הרפואי והכלכלי הקשה, ואין זה מוצדק כי ייאלץ לשלם שכר טרחה מתוך הסכומים שנפסקו לזכותו כתחליף לפנסיית נכות.
  2. המשיבה טענה כי על פי תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, עניין ההוצאות מסור לשיקול דעת בית הדין, בו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. כן צוינה מגמת בתי הדין לעבודה לפסוק הוצאות בשיעורים נמוכים באופן יחסי על מנת למנוע ייקור הליכים שעניינם משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. לגופו של עניין נטען כי מהנמקת בית הדין האזורי עולה כי שקל את הנסיבות שהביאו להסכם הפשרה עת שפסק את סכום שכר הטרחה והוצאות המשפט, וכי המשיבה הלכה לקראת המערער בעת עריכת הסכם הפשרה, ותשלום הוצאות בשיעור 15% מגובה הפיצוי שהוסכם בין הצדדים אינו משקף את גמירות דעתה בעת עריכת ההסכם.
  3. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16.11.15 הוצע לצדדים לסיים את התיק באחת משתי האפשרויות הבאות:

האחת, שבית הדין יפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, עד סכום של 50,000 ₪ כולל הסכום ששולם.

השניה, שבית הדין יחזיר את שאלת קביעת סכום ההוצאות לבית הדין האזורי שיפסוק את ההוצאות בהתאם לפרמטרים שנקבעו בהסכם הפשרה.

  1. המערער הודיע כי הוא דוחה את ההצעה, וביקש כי יינתן פסק דין בעניינו. המערער טען כי על פי הסכם הפשרה היה על בית הדין האזורי לפסוק שכר טרחה והוצאות משפט על פי המתווה שהוסכם בין הצדדים, והוא שגה כאשר פסק על פי שיקול דעתו שלא על פי הפרמטרים שנקבעו בהסכם הפשרה. כן ביקש המערער כי בית דין זה יכריע בבקשתו לצירוף הסכם שכר טרחת בא כוחו כראיה בהליך זה, טרם הכרעה בתיק לגופו.
  2. המשיבה הודיעה כי נוכח עמדת המערער, אינה מביעה דעה לגבי ההצעה לגופה, אולם ביקשה כי ככל שיוחלט על החזרת התיק לבית הדין האזורי, יבוטלו הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן על פיו בשלמותם, והסכסוך ידון בפני בית הדין האזורי מתחילתו.
  3. נוכח עמדות הצדדים, בהחלטה מיום 4.1.16 נקבע כי התיק יועבר למתן פסק דין.

הכרעה

  1. אמנם ככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של ערכאת הערעור בעניין פסיקת הוצאות "זאת, מ'שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו... העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות' [ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", ניתן ביום 16.6.2005" (עא"ח 23/08 אמנון עטר – אגודה שיתופית בע"מ מיום 28.9.08).

אולם, בנסיבות העניין באי כח הצדדים הסכימו במסגרת הסכם הפשרה על מתווה לקביעת שכר הטרחה והוצאות המשפט, ובית הדין היה צריך לבחון את המתווה ולילך לפיו בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. היה על בית הדין האזורי להתייחס בהחלטתו, בין היתר, להוצאות שהוציא המערער לצורך ביסוס תביעתו (לרבות בגין חוו"ד האקטואר מטעמו); להיקף הסכום שקיבל המערער במסגרת הסכם הפשרה, הן הסכום החד-פעמי והן הגמלאות העתידיות בהיקף משמעותי (בערך מהוון של כמיליון ₪ לפי הנטען על ידי ב"כ המערער); וכן בנפרד לרכיב המע"מ, ובהתייחס לפרמטרים אלו לפסוק את סכום שכר הטרחה וההוצאות. נוכח נימוקי ההחלטה לא ניתן ללמוד אם אכן בית הדין האזורי בחן אותם פרמטרים שנקבעו בהסכם הפשרה.

  1. אשר על כן, התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן שוב את גובה שכר הטרחה וההוצאות למערער לפי הפרמטרים שנקבעו בסעיף 1(ו') להסכם הפשרה ובשים לב לסכום הכולל שנפסק למערער על פי הסכם הפשרה. לא מצאנו כל הצדקה לבקשת המשיבה לפתוח מחדש את התיק ולבטל את הסכם הפשרה, משלא הובאה כל עילה לכך.
  2. נוכח התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות בערעור אך בית הדין האזורי יקח בחשבון גם את ההליך שבפנינו בעת פסיקת הוצאותיו של המערער.

ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ו (16 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם

וירט

056808660

022937411

ורדה וירט-ליבנה,

סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן,

שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה,

שופטת

002136356

מר איתן כרמון,

נציג ציבור (עובדים)

008519498

מר מיכה ינון,

נציג ציבור (מעסיקים)

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
16/02/2016 פסק דין שניתנה ע"י ורדה וירט ליבנה ורדה וירט ליבנה צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מערער 1 - תובע רפאל ששון אפרים כהן
משיב 1 - נתבע עירית טבריה שמעון בלסן