בפני ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מנוביץ פרי בתיק הוצאה לפועל מספר 14-01409-10-8, מיום 6.2.2013, והחלטה מיום 18.03.2013. תוכן ההחלטה מיום 06.02.2013 הוא קצר ואני מצטטת אותו במלואו:

"בהתאם לסמכותי לפי סעיף 66 א לחוק, ומשהתקיימו התנאים הנקובים בסעיף 66 ב לחוק, מורה על הטלת ההגבלות כמבוקש".

ההחלטה מיום 18.03.2013 ניתנה בבקשה של המערער, החייב, לבטל את ההגבלות ועיכוב הליכים. הבקשה הוגשה לרשם ההוצאה לפועל ביום 26.02.2013 והיא נדחתה מהטעמים הבאים ואני מצטטת את מלוא ההחלטה:

"החייב עומד בתנאי סעיף 66ב(א)(3) לחוק לצורך הטלת ההגבלות, ונחשב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיף 7ג(ב) לחוק.

משכך, ונוכח מוסר התשלומים הירוד של החייב, לא מצאתי בשלב זה להעתר לבקשה ולבטל ההגבלות.

על החייב להמציא שאלון וכתב ויתור על סודיות הנתמכים באסמכתאות מתאימות, לרבות תלושי שכר (3 חודשים אחרונים) תדפיס תנועות בנק (3 חודשים אחרונים( ודף יתרות כללי עדכני, על מנת שניתן יהיה לעמוד מקרוב אחר יכולותיו הכלכליות".

לטענת ב"כ המערער שגה כב' רשם ההוצאה לפועל פרי מנוביץ, מהטעמים הבאים בכל אחת מההחלטות נשוא הערעור:

• כי הוא הטיל את ההגבלות מבלי שהמערער הובא בפניו בצו הבאה או בדרך אחרת כנדרש בסעיף 66ב(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").
• כי הטיל על המערער הגבלות מבלי שהוכח לו שהמערער הוא בעל יכולת, המשתמט מתשלום חובותיו, ומבלי שניתנה למערער הזדמנות ליתן הסבר סביר לאי תשלום החוב, כנדרש בסעיף 66ב(1) לחוק ההוצאה לפועל.
• כי התעלם מהוראות סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל שאין להטיל על חייב הגבלות כאשר ניתן להסתפק באמצעים אחרים.
• לטענת ב"כ המערער החוב בתיק ההוצאה לפועל איננו עולה על 39,000 ₪. בדיון העריך ב"כ המשיב כי הסכום נכון להיום עומד על כ- 44,000 ₪. ב"כ המערער ציין כי למערער בית במיתר בשווי העולה על 2.5 מיליון ₪. לטענת ב"כ המערער הוטל עיקול על הבית ולפיכך, אין מקום להטיל עליו הגבלות שהן הליך חמור יותר מאשר הטלת העיקול.
• ב"כ המערער מוסיף גם כי הטלת הגבלות פוגעת בחירותו ובזכויות היסוד של החייב, שלא לתכלית ראויה, בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
• נטען כי כב' רשם ההוצאה לפועל טעה כאשר דחה את בקשת המערער מיום 26.02.2013 לביטול ההגבלות בהתבסס על העילות נשוא סעיף 66ב(1) וסעיף 8 (ב) לחוק ההוצאה לפועל.
• כמו כן נטען כי כב' רשם ההוצאה לפועל טעה כאשר קבע כי המערער משתמט מתשלום חובותיו על אף שטרם הוצא נגד המערער צו חיוב בתשלומים ובטרם הוזמן לחקירת יכולת, על אף שהמערער ביקש זאת בבקשה שלו. הוסף, כי על פי הוראות סעיף 67(ד) לחוק ההוצאה לפועל רואים את החייב כאדם המשתמט מתשלום חובותיו אם לא התייצב לחקירת יכולת במועד שנקבע לכך, אך בעניינו של המערער לא נקבע מועד דיון.
• לסיום מוסיף ב"כ המערער כי בבקשה לביטול הגבלות גם ביקש החייב להזמין את החייב לחקירת יכולת והוסיף כי מבוקש שאם יבוטלו ההגבלות המערער לא יידרש להפקיד ערובה כי העיקול על ביתו ישמש ערובה.

ב"כ המשיב תמך בשתי ההחלטות של כב' רשם ההוצאה לפועל פרי מנוביץ וביקש לדחות את הערעור. ב"כ המשיב הוסיף, כי מקור החוב הוא היתרה שנותרה לאחר מימוש משכנתא על נכס שכבר נמכר. כמו כן, נטען כי בגין אותה יתרה נפתח תיק ההוצאה לפועל בו ניתנו ההחלטות האמורות, כתביעה לתשלום חוב קצוב. נטען כי המערער הגיש התנגדות אשר נדונה ונדחתה. כמו כן, טען ב"כ המשיב, כי עם המצאת האזהרה גם הומצא למערער צו חיוב בתשלומים. ב"כ המשיב, עו"ד דורון קורן, הדגיש כי מדובר באדם המעיד על עצמו שהוא גר בווילת פאר בשווי 2.5 מיליון ₪. כמו כן הוא הוסיף כי הוטל עיקול על משכורת החייב ואז החייב פרש לפנסיה. נטען כי ההחלטה בדבר הטלת ההגבלות, לא היה אמצעי הראשון אשר הוטל על החייב. מאחר ובתיק זה לא הוגשו תיקי מוצגים, אין בפני אסמכתאות למלוא ההליכים שננקטו כנגד החייב. החייב פירט בתצהיר כי הפסיק את עבודתו בשנה האחרונה (סעיף 6 לתצהיר התומך בבקשה לעיכוב הגבלות שהגיש המערער, כסעד זמני בתיק זה).

על פי סעיף 66 ב לחוק ההוצאה לפועל רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הגבלות כאמור בסעיף 66 א לחוק ההוצאה לפועל באחד התנאים הבאים: החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל [ סעיף משנה 1 לסעיף 66 א ס"ק (א) ]; החוב הוא חוב מזונות שגובה המל"ל [ סעיף משנה 2 לסעיף 66 א ס"ק (א) ]; וכן, ואלה הנסיבות אשר ביססו את החלטת רשם ההוצאה לפועל:

"(3) החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיפים 7 ג, 67(ד), 69 יא (ד) או 69 יג (ד), ובלבד שיתקיים אחד מאלה:

(א) חלפו ששה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 2,500 שקלים חדשים;

(ב) חלפה שנה ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים."

[סעיף משנה 3 לסעיף 66 א ס"ק (א)].

אין מחלוקת כי חלפו 6 חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה. ב"כ המערער איננו חולק על כך כי המערער הגיש התנגדות לתובענה שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל והתנגדות זו נדחתה. אין מחלוקת כי החוב עולה על 2,500 ₪. לפי מספר תיק ההוצאה לפועל הוא נפתח בשנת 2010 וההגבלות הוטלו בשנת 2013 ולפיכך, חלפה יותר משנה ממועד המצאת האזהרה, כאמור.

ב"כ המערער איננו טוען כנגד תחולת הוראות סעיפים קטנים, (א) עד (ב) לסעיף משנה (3) לסעיף 66ב(א) לחוק ההוצאה לפועל. אני מפרשת את הרישא לסעיף 66 ב (א)(3) לחוק ההוצאה לפועל כקובע, שדי שנקבע שהחייב הוא משתמט מתשלום חובותיו לפי אחת החלופות ברישא.

על פי הוראות 7 ג (א) לחוק ההוצאה לפועל מוטל על החייב להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני רשם ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדרושים לכך ואם הוא לא עושה כן, ללא הסבר סביר לכך, הוא נראה כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק (סעיף 7 ג (א) לחוק ההוצאה לפועל). כמו כן, קבע המחוקק כי חייב שלא מילא אחר האזהרה ולא הגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7 א לחוק ההוצאה לפועל יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק אלא אם כן, נתן לרשם ההוצאה לפועל הסבר סביר לחוסר המעש שלו (סעיף 7 ג (ב) לחוק ההוצאה לפועל). המערער לא שילם את החוב על פי צו התשלומים שקיבל. הוא לא הגיש בקשה לשלם את החוב ולא ביקש לקבוע את יכולתו לפרוע את החוב, ולא נתן הסבר לרשם ההוצל"פ לחוסר המעש שלו.

אני דוחה את שתי העילות שעליהן מתבסס ב"כ המערער מפני שהיוזמה לפנות ולהציע סילוק החוב או בתשלומים, כאמור בסעיף 7 ג (א) לחוק נופלת על כתפי החייב לאחר שהוכח שקיבל את האזהרה כדין.

ההנמקה השלישית, היא שרשם ההוצאה לפועל התעלם מהוראות סעיף 8 (ב) לחוק ההוצאה לפועל. לטענת ב"כ המערער, עו"ד גדעון נתיב, מורה המחוקק כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור. לטענתו, כב' הרשם נחפז להחליט שהחייב לא עומד בחובותיו כי לא ננקטו הליכים המתחייבים מסעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל. ב"כ המערער חלק בהנמקתו בהתייחס לסעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל על ההחלטה להטיל הגבלות לאחר שעוקל הבית. בדיון הוא עבר מטיעון זה לטיעון כי יש לבטל את העיקול על נגרר לרכב, עגלה, מבלי שהוגש ערעור על החלטה זו.

הוראות סעיף 8 (ב) לחוק ההוצאה לפועל מתייחסים לסמכויות של רשם ההוצאה לפועל לקבוע את סדר נקיטת ההליכים המבוקשים על ידי הזוכה. לכאורה מימוש העיקול על הבית איננו מידתי בהתייחס לחוב של כ- 45,000 ₪ והמערער לא הציע חלופה אחרת. זאת ועוד, הוטל עיקול על נכס בר מימוש דהיינו הנגררת למכונית והמערער חלק על כך בטענה שהיא נדרשת לו לפרנסתו. בנוסף, בתמיכה לבקשה לעיכוב ההגבלות הסביר המערער כי הוא בעל ידע וניסיון בתחום המחצבים והוא לא נותן הסבר מדוע חדל לעבוד. לטענתו, הוא נדרש למכונית שלו על מנת למצוא מקור פרנסה ולפיכך, הוא ביקש לבטל את המגבלה על רישיון הנהיגה שלו. כמו כן, הוא ביקש לבטל את העיקול על המכונית.

בא כוח המערער הסביר כי המערער איננו יכול לשלם את חובותיו כי הוא חי מפנסיה צנועה וכך גם אשתו והוא גם תומך בבת סטודנטית ומשלם את שכר הלימוד שלה ובנוסף הוא גם מחזיק בן נשוי עם אישה וילדים שלא הצליח להסתדר בחיים. הטיעון שהובא בפני רשם ההוצאה לפועל לביטול העיקול, צורף לערעור. בטיעון זה מציע ב"כ החייב כי ניתן להסתפק בעיקול שהוטל על הבית ואין נדרשים אמצעים אחרים של גביה. העיקול איננו מהווה פירעון של החוב אלא המימוש. המערער איננו מציע לרשם ההוצאה לפועל לממש את העיקול על הבית, והוא גם איננו מציע חלופה אחרת פחות חמורה. לבסוף, המערער גם לא הציע לרשם ההוצאה לפועל מתווה תשלומים.

לפיכך, אני דוחה גם את הטיעון המתבסס על סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

ב"כ המערער גם טוען על פגיעה חוקתית בחייב. הוראות סעיף 66 ב לחוק ההוצאה לפועל, הם חלק מפרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל שנחקק בתיקון תשס"ט. על התיקון לעמוד בתנאי הוראות סעיף 8 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. ב"כ המערער לא הפנה אותי לפסיקה. התנאי בסעיף 8 הוא שאין פוגעים בזכויות יסוד לפי חוק היסוד, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. הוראות סעיף 66 א לחוק ההוצאה לפועל עומדות בתנאי של חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, וגם בתנאי שדבר החקיקה נועד לתכלית ראויה. כן הוא עומד בתנאי של פגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש, לנוכח האיזון שבו בין זכויות הקניין של הנושה, הזוכה, לבין זכויות הקניין של החייב (עש"א (ת"א) 27655-07-11 דבוש נ' חזית ובטחון בע"מ (6.9.11), פסק הדין של כב' השופט משה סובול וההפניה שם לציטוט מספרו של כב' השופט דוד בר אופיר).

סוף דבר

מכל הטעמים במצטבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר את הפיקדון לב"כ המשיב על חשבון שכר הטרחה.

העתק פסק הדין יישלח לעיון כב' הרשם פרי מנוביץ.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ג, 19 יולי 2013, בהעדר הצדדים.