לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לתובעת, עקב פגיעת רכבה, רכב מסוג יונדאי, מ.ר 40-353-76 (להלן: "רכב היונדאי"), בתאונה מיום 23.5.2012 (להלן: "התאונה").

התביעה הוגשה כנגד הנתבע, הבעלים של הרכב הנוסף, שלטענת התובעת היה מעורב בתאונה, וכן כנגד מבטחת רכבו, שירביט חברה לביטוח בע"מ.

התובעת טוענת, כי ביום התאונה, בזמן שרכב היונדאי היה בעצירה לפני תמרור עצור, בסמוך לעיר כרמיאל, הגיח לפתע רכבו של הנתבע, רכב מסוג טיוטה היילקס, מ.ר 58-177-09 (להלן: "רכב הטיוטה"), ופגע ברכב היונדאי מאחור. לטענת התובעת, במועד התאונה רכב הטיוטה היה נהוג בידי הנתבע.

במועד התאונה רכב התובעת היה נהוג בידי עאטף נבואני (להלן: "נבואני"), שעדותו עמדה במרכז ראיות התובעת.

כבר אקדים אציין, כי עדותו של נבואני יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. נבואני הצביע על הנתבע כמי שנהג ברכב הטיוטה במועד התאונה (ראו: עמ' 3 ש' 11-14). נבואני העיד, כי לאחר אירוע התאונה קיבל לידיו את פרטי הביטוח ומס' הרישוי של רכב הטיוטה, שם הנהג, מספר תעודת זהותו ומספר הטלפון שלו. בנוסף לכל אלה, הנתבע אף הציג בפני עד התובעת את רישיון נהיגתו. נבואני ציין עוד, כי יצר קשר טלפוני עם הנתבע כשבוע-עשרה ימים לאחר התאונה (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 14-18).

לא זו אף זו: עד התביעה הוסיף והעיד, כי לא שמר בידיו את הפתק שנרשם מייד לאחר אירוע התאונה. אך, הוא העביר את פרטי הטנדר (רכב הטיוטה) לסוכן הביטוח מטעמו (ראו: עמ' 2 ש' 21-22 ו- ש' 29-30, ועמ' 3 ש' 7-10). נבואני אף הופתע לשמוע אחר כך, כי הנתבע מתכחש לאחריותו לאירוע התאונה, אחריות שהייתה ברורה ומוסכמת במועד התאונה (ראו: עמ' 3 ש' 5-6).  

יודגש, כי לנבואני לא הופנו שאלות כלשהן, במהלך חקירתו הנגדית, בנוגע לנסיבות אירוע התאונה. משמע, פגיעת רכב היונדאי מאחור אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. הנזקים הנטענים על ידי התובעת אף הם לא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, ולמצער, לא במחלוקת עניינית, כאשר הנתבעים לא העלו כל טענה ולא סתרו את טענות וראיות התובעת בהקשר זה.

החקירה הנגדית התמקדה אך ורק סביב בירור זהותו של נהג הטנדר (רכב הטיוטה), ונסיבות מסירת פרטי הנתבע.

נבואני עמד בחקירתו הנגדית ומסר פרטים מלאים אודות נסיבות אירוע התאונה, נסיבות מסירת פרטי הנהג-הנתבע, פרטי הרכב ועוד. עדותו של נבואני לא נסתרה כלל. הנתבע הסתפק בהכחשתו הכללית והסתמית להיותו מעורב בתאונה כלשהי, ונוצר בי הרושם כי עדותו הייתה מתחמקת ומגמתית. ודוק: פניית התובעת לנתבע בדרישה לתשלום הפיצויים, הייתה בחודש יולי 2012, חודשיים לאחר התאונה (ראו: מוצג ת/3), כאשר הנתבע הודה כי בזמנו קיבל לידיו את דרישת הנתבעת, וכי העבירה מייד לטיפול סוכן הביטוח שלו (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 7-10). מעיון בטופס ההודעה על התאונה שמולא על ידי הנתבע, עולה כי דיווח זה נמסר רק ביום 9.6.13 ולא בסמוך למועד קבלת דרישת התובעת בידי הנתבע. בהקשר זה, הנתבע חזר וטען, כי העביר את הדרישה מייד לסוכן וחשב לתומו כי הסוכן ענה באותו רגע למכתב (ראו: עמ' 4 ש' 19-22).   

זאת ועוד, בטופס ההודעה על התאונה שנמסר מטעם נבואני לתובעת מולאו פרטי רכב הנתבע, שם הנתבע, מספר תעודת זהותו, ומס' הטלפון. הנתבע לא כפר בנכונות פרטיו המופיעים בטופס ההודעה שצורף מטעם התובעת, למעט מספר הפוליסה, כאשר הנתבעת הציגה את הפוליסה הנכונה של הטנדר, המראה מספר אחר. לטעמי, הטעות במספר הפוליסה אין בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענות התובעת. נבואני העיד, כי הפרטים שנמסרו לו נמסרו לו על ידי הנתבע, כך שאין לזקוף טעות זו לחובת התובעת, במיוחד כשאין כל חולק, כי יתר הפרטים המופיעים בטופס ההודעה (מס' הרכב, מספר תעודת הזהות, מספר הטלפון של הנתבע) נכונים הם.  

הנתבע לא כפר בבעלותו ברכב הטיוטה. אך, לטענתו רכבו מעולם לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה. בטופס ההודעה לסוכן הביטוח מטעמו, הנתבע טען כי לא היה מעורב בשום תאונה, וכי לא ידוע לו על התאונה נשוא התביעה (ראו: מוצג נ/1). בחקירתו הנגדית הנתבע העיד, כי הוא אישית לא היה מעורב בתאונה, "אבל ברכב הזה נוהגים עוד נהגים" (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 30-32). דומה, כי הנטל מוטל על בעל הרכב להתאמץ ולהראות מי השתמש ברכבו במועד התאונה, במיוחד, כשהנתבע יודע את זהויותיהם ופרטיהם של האנשים המשתמשים ברכב מטעמו, וכשאין בפיו כל טענה לשימוש ברכב ללא רשותו. בענייננו, הנתבע בחר שלא להביא ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענותיו. עם כל הכבוד, הכחשתו הסתמית של בעל הרכב בדבר אי מעורבותו בתאונה, אין בה די בנסיבות המפורטות לעיל. כך, שעדותו היחידה של הנתבע, אין בכוחה כדי לסתור את הראיות שהובאו מטעם התובעת כמפורט לעיל.

מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה במשפט האזרחי.

בנסיבות, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 22,920 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (23.4.13) ועד היום, וכן בצירוף 4,700 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.