א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט עמית רוזינס), מיום 4.4.13, בת.א. 18799-06-12, לפיו מחק בית משפט קמא על הסף את תביעתה של המערערת כנגד המשיבים, והיא חוייבה לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪.

נציין, כי כותרת פסק הדין במקרה זה היא "החלטה", אך ברי כי לעיצומו של ענין מדובר בפסק דין.

ב. נסיבות הענין בתמצית הינן אלה:

בין המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") לבין המערערת מתנהל הליך משפטי בבית משפט השלום בנצרת שהוגש ביום 5.1.2006 במסגרת ת.א. 1706/06 בו עתרה המשיבה לחייב את המערערת בתשלום סך של 2,299,736 ₪, בטענה שזהו החשבון הסופי המגיע לה בגין עבודות שביצעה המשיבה בהתאם להסכם מיום 26.9.2002 שנכרת בינה לבין המערערת.

בכתב ההגנה שהגישה המערערת כנגד תביעתה של המשיבה נטען, כי החשבון לא אושר על ידי הגורמים המוסמכים, וכי המשיבה לא השלימה את כל העבודות נשוא ההסכם, למרות שהמשיבה חזרה והתחייבה לעשות כן.

עוד צויין בהגנתה של המערערת, כי היא שומרת על זכותה להגיש תביעה נגדית בגין ימי עיכוב ובגין נזקים שנגרמו למערערת, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההסכם.

ג. בית משפט השלום בנצרת מינה ביום 28.1.11 מומחה לצורך בדיקת טענותיהם של הצדדים, וחוות הדעת של אותו מומחה הוגשה לבית משפט השלום בנצרת באוקטובר 2012, ולפיה זכאית המשיבה לתשלום בסך 920,749 ₪. המערערת סבורה, כי נפלה טעות בחוות דעתו של המומחה, ואילו זה היה לוקח בחשבון את כל התשלומים שכבר שולמו על ידי המערערת, הרי הסכום הסופי שעשוי היה להגיע למשיבה לא היה אמור לעלות על 200,000 ₪.

לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה, עתרה המערערת בפני בית משפט השלום בנצרת לתקן את כתב הגנתה ולהוסיף טענת קיזוז, כשלפי עמדתה של המערערת, יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לטובת המשיבה, סכום של כ-3,800,000 ₪.

המשיבה התנגדה לתיקון כתב ההגנה, ובית משפט השלום בנצרת הורה על חקירת המומחה על חוות דעתו והוסיף, כי ההחלטה בענין הבקשה לתיקון כתב ההגנה, תינתן רק לאחר חקירת המומחה.

ד. ביום 11.6.12 הגישה המערערת כנגד המשיבה, וכן כנגד שני מנהליה, תביעה לבית משפט השלום בחיפה בו עתרה לחייבם ביחד ולחוד בסכום של 1 מיליון ₪, בטענה כי המשיבה ומנהליה, לא השלימו את העבודות נשוא הפרוייקט וההסכם במועד, ומשום כך עליהם לשלם למערערת את הקנס בעבור העיכוב בהשלמת העבודות בגובה סכום התביעה.

המשיבים הגישו כתב הגנה, ובמסגרתו העלו טענות מקדמיות שונות (השתק פלוגתא, השתק עילה, הליך מקביל תלוי ועומד, התיישנות, שיהוי, ויתור, השתק, וחוסר סמכות מקומית).

המערערת הגישה תשובה לכתב ההגנה ובו דחתה את טענת ההתיישנות שהעלו המשיבים, וכן טענה כי בית משפט השלום בחיפה מוסמך לדון בהליך זה לנוכח מגוריהם של המשיבים בעיר אום אל פחם.

ה. ביום 4.4.13 התקיים דיון בפני בית משפט קמא, ולאחר שמיעת עמדותיהם של שני הצדדים, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, שעיקריו הם אלה:

רק בכתב התשובה לכתב ההגנה, במסגרת הטיעון שהתייחס לשאלת ההתיישנות, נרשם בסוף המסמך כי מענם של המשיבים הינו באום אל פחם שבתחום הסמכות המקומית של בית משפט השלום בחיפה, ואולם, טענה זו לא נטענה בעובדות כתב התביעה, הגם שבכותרת כתב התביעה, מתחת לפירוט זהותם של שלושת הנתבעים, נרשם: "אום אל פחם", אך אין בכותרת זו כדי לקבוע עובדות כלשהן. לפיכך סבר בית משפט קמא, כי נכון להיום אין בכתב התביעה כל טענה המקימה סמכות מקומית לבית משפט השלום בחיפה (ערים אנו לכך שהוקלד "סמכות עניינית", אך לפי הקשר הדברים ברי שמדובר בטעות סופר).

ו. עוד ציין בית משפט קמא, שקיים קושי להקים סמכות מקומית לבית משפט השלום בחיפה על בסיס מקום מגוריהם של המשיבים מס' 2 ומס' 3, שכן, העובדות בכתב התביעה המתייחסות למשיבים אלה נטענו באופן כללי, ואין בית משפט קמא מוצא עובדות מסויימות, כפי שאמורות היו להיות בכתב התביעה, שיש בהן כדי להקים אחריות אישית למשיבים אלה.

ז. בית משפט קמא הוסיף, שהבעייתיות אשר בהגשת תביעה בבית משפט השלום בחיפה, בנסיבות אלה, גוברת נוכח העובדה שבין המערערת לבין המשיבה מס' 1 מתנהלים הליכים בבית משפט השלום בנצרת בקשר לאותן עבודות שהינן הבסיס להגשת התביעה נשוא ההליך כאן, כשהשאלות העובדתיות העיקריות, שאמורות להיות מוכרעות בהליך שבבית משפט השלום בחיפה, הן הן העובדות שתלויות ועומדות להכרעה כיום בבית משפט השלום בנצרת, והרי עובדות אלה, כך כותב בית משפט קמא, הן יסוד עילת התביעה של המערערת כאן.

בית משפט קמא הוסיף, שההליך בבית משפט שלום בנצרת מתנהל מאז שנת 2006, התמנה מומחה שם, מטעם בית המשפט, שכבר נתן את חוות דעתו, והתיק קבוע לחקירתו הנגדית של המומחה.

ח. נעיר בהקשר זה, שכעולה מעיון במוצגי המשיבים, אכן ביום 10.5.13 נחקר המומחה מר נאדר פאהום בבית משפט השלום בנצרת (עמ' 8-12 לפרוט'), ובתום החקירה התבקש המומחה, לפי הסכמה שבין באי כח הצדדים, כי לאחר שיקבל פירוט תשלומים והעתק כל החשבוניות, יערוך חישוב של הסכומים המגיעים למשיבה נכון ליום עריכת החישוב, ולאחר שתומצא חוות דעתו המשלימה של המומחה, יבקשו באי כח הצדדים לקיים קדם משפט על מנת לגבש הסכמה באשר להמשך ההליכים. ישיבת קדם משפט נוספת ובבית משפט השלום בנצרת קבועה ליום 11.7.13.

ט. בית משפט קמא הוסיף, שבפני בית משפט השלום בנצרת אף תלויה ועומדת בקשה לתיקון כתב ההגנה, כשחלקה הגדול מהווה העתק של כתב התביעה שבבית משפט השלום בחיפה, וכל טענות התביעה בהליך שבבית משפט השלום בחיפה נטענו כטענת קיזוז בהליך שבבית משפט השלום בנצרת.

כותב איפוא בית משפט קמא כי:

"בנסיבות אלה ניהול ההליך בפניי יהווה כפל הליכים של ממש, להליך המתנהל בבית המשפט בנצרת, ובהחלט יש לראות בהליך המתנהל בנצרת משום הליך מקביל התלוי ועומד ואשר נפתח זמן רב לפני פתיחת ההליך כאן".

י. בית משפט קמא הוסיף, שבכתב ההגנה אשר בבית משפט השלום בנצרת, לא טענה המערערת כנגד סמכותו המקומית של בית משפט השלום בנצרת, ומכאן התמיהה על כך שהמערערת מגישה את תביעתה בבית משפט השלום בחיפה באותם עניינים האמורים להתברר בבית משפט השלום בנצרת, באופן היוצר כפל דיונים מיותר.

בית משפט קמא סבור שמחיקת התביעה בבית משפט השלום בחיפה, תוך המשך ההתדיינות בבית משפט שלום בנצרת, לא תסגור את הדלת בפני המערערת להעלות את כל טענותיה שם, ולפיכך, קבע שאין מקום להתיר את תיקון התביעה, דבר שייצור כפל התדיינות.

עוד הוסיף בית משפט קמא, שהגשת התביעה בבית משפט השלום בחיפה, זמן כה רב לאחר שקמה עילת התביעה, וכאשר הסכסוך בין הצדדים מתברר מאז 2006 בפני בית משפט אחר שבפניו אף התבררה תביעה קודמת בין הצדדים בגין אותן עבודות, מעוררת את הרושם, כך מציין בית משפט קמא, כי מדובר בתובענה שהיא טורדנית.

נוכח כל אלה, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה על הסף, והוסיף שאין צורך להורות על העברת ההליך לבית-משפט השלום בנצרת הואיל וממילא הוא מתברר שם.

י"א. בערעורה המונח בפנינו טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא בפסק-דינו, שכן בית המשפט לא היה מוסמך להורות על מחיקת התביעה הואיל ולא התקיימו התנאים שבתקנה 100 של תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, היה על בית משפט קמא להימנע מלמחוק את התביעה (דבר המסב נזק כספי למערערת הואיל ויהא עליה לשלם אגרת משפט נוספת) אלא היה מקום להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום בנצרת, ולחלופין, היה על בית משפט קמא לאפשר לתקן את כתב התביעה מכח תקנה 92 של תקנות סדר הדין האזרחי.

י"ב. עוד נטען, כי בית משפט קמא חרג מסמכותו משהעלה את הנימוק שלא נרשמו בכתב התביעה העובדות המבססות את סמכותו המקומית. נטען גם, שאין המדובר בכפל הליכים בין ההליך המתברר בבית משפט השלום בנצרת וההליך שבבית משפט השלום בחיפה, שעה שבית משפט השלום בנצרת טרם החליט בבקשה לתיקון כתב ההגנה, ומה גם שתיקון כתב ההגנה שם לא היה מועיל למערערת, שכן מנהליה של המשיבה (הנתבעים מס' 2 ומס' 3 בהליך שבבית משפט השלום בחיפה) אינם בעלי דין בהליך שבבית משפט השלום בנצרת, ובנוסף, סכום התביעה שבהליך בבית משפט השלום בחיפה, עשוי לעלות בהרבה על טענת הקיזוז שיכולה להיטען בבית משפט השלום בנצרת.

י"ג. בנוסף טוענת המערערת, שאין כל הוראה חוקית האוסרת על בעל דין להגיש תביעתו בבית משפט אחר, גם אם קיים חשש להחלטות סותרות על ידי בתי משפט שונים.

עוד נטען, ששגה בית משפט קמא כשחייב את המערערת בהוצאות, קל וחומר שהדבר לא היה מוצדק משב"כ המשיבים ביקש להעביר את התביעה לבית משפט השלום בנצרת.

י"ד. טענה נוספת של המערערת היא שהאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, דהיינו, שהטענות כנגד המשיבים מס' 2 ומס' 3 נטענו בצורה כללית, ואין בהם כדי להקים אחריות אישית של משיבים אלה, אינה יכולה לעמוד הואיל והטענות מפורטות דיין, והן מצביעות על הטעמים של הרמת מסך ההתאגדות, ובמסגרת החלטה למחיקת כתב תביעה, אין בית המשפט בוחן באיזו דרך תוכחנה עובדות התביעה.

המערערת מותחת ביקורת על פסק דינו של בית משפט קמא, וטוענת שלא היה מקום למחיקת התביעה על הסף בשלב כה מוקדם, בקדם משפט ראשון, כשההליכים המקדמיים טרם הסתיימו.

מכאן הבקשה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהורות שהתביעה תידון בפני מותב אחר.

ט"ו. המערערת הגישה בפנינו עיקרי טיעון ותיק מוצגים. המשיבים אף הם הגישו בפנינו עיקרי טיעון ותיק מוצגים.

ט"ז. עמדת המשיבים היא שיש לדחות את הערעור על הסף, שכן פסק הדין נשוא הערעור אינו חוסם את הדרך בפני המערערת להגיש תביעה חדשה בכל עת לאחר שתחליט כי התגבשו מבחינתה העילות להגשת תביעה כזו. כן נטען, שהתביעה בבית משפט קמא והודעת הערעור כאן, מערבבות בין ההליכים השונים המתנהלים בבתי משפט השלום בנצרת ובחיפה, ומחזקות את הטענה בדבר כפל התדיינות. מדובר לטעמם של המשיבים, בתובענה טורדנית, ובדין הורה בית משפט קמא על מחיקתה על הסף.

אין זה סביר, כך טוענים המשיבים, להגיש תביעה שהתיישנה שנים רבות, ולבקש מבית משפט קמא להתלות את ההליכים בתביעה זו עד להכרעה באותן טענות בבית משפט השלום בנצרת, כשהכוונה היא שבית משפט קמא יהא מעין ערכאה "רזרבית", כך שאם טענות המערערת בבית משפט השלום בנצרת לא תתקבלנה, תנסה היא את מזלה בחיפה.

י"ז. כאמור, מדגישים המשיבים, שמחיקת התביעה אינה חוסמת את המערערת מלהגיש את תביעתה מחדש, אך מעבר לכך מפרטים המשיבים כי הם טענו לקיום מספר טענות מקדמיות שכל אחת בנפרד מובילה למסקנה שדין התביעה להידחות על הסף: התיישנות, השתק פלוגתא, השתק עילה, קיום הליך מקביל, מעשה בית דין, שיהוי ויתור והשתק, וחוסר סמכות מקומית.

י"ח. עוד טוענים המשיבים מס' 2-3, שהם חלק מבעלי המניות של המשיבה, אשר יש לה בעלי מניות נוספים, ובנסיבות המקרה אין עילה להרמת מסך. עירוב שמם של המשיבים מס' 2 ומס' 3 בתביעה זו מלמד, כי המערערת מנסה בכל דרך להטיל אימה ופחד על המשיבה כדי למשוך את תביעתה שבבית משפט השלום בנצרת.

מוסיפים המשיבים, שפסק דינו של בית משפט קמא בדין יסודו, אין מקום להתערב בו, ויש לדחות את טענותיה של המערערת.

י"ט. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 18.6.13, חזרו בפנינו באי כוחם של הצדדים על תמצית טענותיהם.

לאחר ששקלנו את טענותיהם של שני הצדדים, סבורים אנו, שיש לקבל את הערעור, וזאת גם אם מקובלת עלינו עמדתו של בית משפט קמא לפיה ראוי היה שתביעתה של המערערת תתברר בבית משפט השלום בנצרת, באופן מאוחד עם תביעת המשיבה מס' 1 כנגד המערערת, במסגרת ת.א. 1076/06 (בית משפט שלום נצרת).

כ. נקדים ונציין, שאיננו דנים כלל בטענות השונות שהועלו מטעם המשיבים בכל הנוגע להתיישנות, השתק פלוגתא והשתק עילה, קיום הליך מקביל ומעשה בית דין, וכן שיהוי ויתור והשתק. טענות אלה תתבררנה על ידי בית משפט קמא במידת הצורך בבוא העת.

בה במידה איננו דנים בפסק דיננו בשאלה האם הונחו בפני בית משפט קמא הטענות העובדתיות הנחוצות לצורך ביסוס אחריות אישית של המשיבים מס' 2 ומס' 3 ו/או האם הונחה תשתית להרמת מסך ההתאגדות. סוגיה זו איננה דרושה לשלב הנוכחי של הדיון, והיא תידון, במידת הצורך, לאחר שתישמענה ראיותיהם של הצדדים.

כ"א. לעיצומו של ענין, סבורים אנו שלא היה מקום לקבוע כי לבית משפט השלום בחיפה אין סמכות מקומית לדון בתובענה שהגישה המערערת. גם אם המערערת לא טענה באופן ספציפי בכתב התובענה את העובדות המבססות את הסמכות המקומית, הרי בכתב התביעה מופיע בכותרת כי הכתובת של המשיבים היא: אום אל פחם, 30010, והעיר אום אל פחם מצויה בתחום סמכות השיפוט המקומית של בית משפט השלום בחיפה.

אמנם המשיבים טענו בסעיפים 23-25 לכתב הגנתם להעדר סמכות מקומית, ואולם, כמוסבר לעיל, לפי מקום המגורים של המשיבים הוקנתה סמכות מקומית לבית משפט השלום בחיפה, שהרי לפי סעיף 3 (א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אחת מן הזיקות לקיום סמכות מקומית היא : "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע".

כ"ב. נכון הוא שבענייננו קיימת במקביל סמכות מקומית גם לבית משפט השלום בנצרת, וזאת בשים לב למקום יצירת ההתחייבות, מקום ביצוע העבודות נשוא ההסכם (כפר מג'אר), ומקום ביצוע התשלומים, כשכל אלה מקנים אף הם סמכות מקומית בשים לב לסעיף 3 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כ"ג. בנסיבות אלה, ראוי היה שהצדדים או מי מהם, היו מגישים בקשה לנשיא בית המשפט העליון, לפי סעיף 78 של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, סעיף שמסמיך את נשיא בית המשפט העליון להורות שהליך שהובא בפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, יהיה נדון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר.

בסיפא של סעיף 78 (א) הנ"ל, צויין: "ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו". ברי שראוי היה שהצדדים או מי מהם היו בוחנים אפשרות זו בשלב ראשוני ובסמוך לפתיחת ההליך בבית משפט השלום בחיפה, דבר שלא נעשה.

כ"ד. תרופה נוספת אשר נועדה אף היא למנוע כפל ניהול הליכים, היא האפשרות לעתור לבית המשפט קמא להתלות את הדיון בתובענה וזאת מחמת ניהול הליך תלוי ועומד בבית משפט השלום בנצרת. בית משפט קמא יכול היה, לאחר שמיעת טיעוניהם של הצדדים, להתלות את המשך ההליך בפניו, ככל שהיה סבור שיש מקום לכך. ברי שהקביעות שהיו נקבעות בהליך המתנהל בת.א. 1076/06 בין המערערת לבין המשיבה מס' 1 בבית משפט השלום בנצרת, היו חלות בהליך שבבית משפט השלום בחיפה מכח השתק פלוגתא.

כ"ה. נבהיר, שגם עמדתנו היא כי ראוי היה אילו היתה המערערת מגישה מבעוד מועד תביעה – שכנגד במסגרת ההליך שב-ת.א. 1076/06 בבית משפט השלום בנצרת, וככל שחלף המועד להגשת תביעה-שכנגד, ראוי היה, לכל הפחות, אילו היתה המערערת מגישה את תביעתה לבית משפט השלום בנצרת, שמוקנית לו לכל הדעות הסמכות המקומית לדון בתביעה זו, וכן היה על המערערת לעתור, ביחד עם הגשת התביעה בבית משפט השלום בנצרת, לאיחוד הדיון עם התביעה התלויה ועומדת שם של המשיבה כנגד המערערת, ואשר עניינה אותו הסכם שבין הצדדים, ואותן עבודות שעומדות ביסוד המחלוקת שבין הצדדים.

כך ראוי היה, וכך נכון היה לנהוג, תוך חסכון בזמן שיפוטי ובמשאבים.

כ"ו. יש להצטער שלא כך פעלה המערערת. טענתה של המערערת, לפיה בתביעה שבבית משפט קמא מתעוררת גם סוגיית אחריותם האישית של המשיבים מס' 2 ומס' 3, אין בה כדי להוביל למסקנה שונה, שהרי אין בכך ולא כלום שבתביעה שהגישה המערערת יהא צורך לדון ולהחליט, בנוסף לנושאים המשותפים בשתי התביעות, גם בשאלת אחריותם האישית של המשיבים מס' 2 ומס' 3.

כ"ז. עצם העובדה שלפי מענם של המשיבים מס' 2 ומס' 3 קיימת סמכות שיפוט מקומית לבית משפט השלום בחיפה, ובמקביל, לפי הזיקה של מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיום ההתחייבות, הסמכות המקומית היא גם לבית משפט השלום בנצרת, לא היתה אמורה להביא את המערערת למסקנה שעליה להגיש את התובענה דווקא בבית משפט השלום בחיפה.

כ"ח. איננו רואים אפשרות להורות על העברת הדיון בהליך שבפני בית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בנצרת, מן הטעם הפשוט שמקום בו בית משפט רכש סמכות מקומית לדון בהליך, אין אותו בית משפט רשאי להעביר את הדיון בהליך לבית משפט שבמחוז אחר, אלא מקום בו קבע בית המשפט שהוא משולל סמכות מקומית.

לכן, במקרה מעין זה היה מקום לפעול, כפי שכבר הערנו לעיל, לפי הוראת סעיף 78 של חוק בתי המשפט, ומשלא נעשה הדבר, נותר איפוא הדיון בבית משפט השלום בחיפה, כשבית המשפט יוכל, אם יראה לנכון ואם ישתכנע בכך, להורות על התליית המשך ההליך עד שיינתן פסק דין בהליך המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בנצרת.

כ"ט. ערים אנו כמובן לכך שהמשיבים העלו שורה של טענות מקדמיות, שאותן כבר הזכרנו, ומובן שאין בכל האמור בפסק דיננו זה כדי למנוע מבית משפט קמא, אף אם ישקול להתלות את ההליך שבפניו עד למתן הכרעה בהליך אשר בין הצדדים בבית משפט השלום בנצרת, לדון ולהכריע תחילה בטענות המקדמיות שהעלו המשיבים.

ל. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את מחיקת התביעה, ומורים על החזרת הדיון בתובענה לבית משפט קמא.

ל"א. למרות קבלת הערעור, אין מקום לפסוק הוצאות משפט לזכות המערערת, הואיל וסבורים אנו שהגשת ההליך לבית משפט השלום בחיפה, גם אם נעשה הדבר בסמכות, גורמת להוצאות מיותרות, בזבוז זמן ומשאבים.

מאידך גיסא, ונוכח קבלת הערעור, אנו מורים על ביטול חיובה של המערערת בהוצאותיה של המשיבה מס' 1 (כפי שקבע בית משפט קמא בסיפא לפסק דינו), וככל שהוצאות אלה כבר שולמו, הן תוחזרנה על ידי המשיבה מס' 1 למערערת באמצעות בא כוחה.

ל"ב. לא ראינו מקום להיעתר לבקשת ב"כ המערערת (סעיף 22 בהודעת הערעור), להחזרת התיק לבית משפט קמא בפני מותב אחר. חזקה על בית משפט קמא שידון בסוגיות שתעלינה בפניו, מראשיתן, בלב פתוח ובנפש חפצה, מבלי שיהא "נעול" באמירה כזו או אחרת שעלתה בפסק דינו, אשר ניתן בשלב מקדמי מאד של הדיון במסגרת טענות סף בתיק (מחיקה על הסף), ובטרם שמיעת ראיות.

ל"ג. הפקדון, ככל שהופקד על ידי המערערת, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת עבור המערערת.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.