1. לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים שארעה ביום 19.9.2012 בתל-אביב.
2. ברכב התובע נהג אביו של התובע (להלן – "הנהג"). בהתאם לנטען, בעת שהוא נסע ברחוב האומנים בתל אביב, הגיח לפתע רכב הנתבעת 2 (להלן – "הנהגת") מחניה בצדו הימני של הכביש ופגע ברכבו, בדלת הימנית קדמית.
3. לטענת הנתבעות, הנהגת יצאה בנסיעה איטית מחניית בניין משרדים, לאחר שהיא ווידאה שהכביש פנוי. רכב התובע הגיח במפתיע משמאל, כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה.
4. הנהג טוען שהכביש בו ארעה התאונה הוא דו סטרי. הנהגת טוענת שמדובר בכביש חד סטרי, כאשר בתמיכה לכך הוצגה מפה של הכביש בה נראה סימון המעיד על כך שמדובר בכביש חד סטרי.
5. לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי למסקנה כאמור:

א. הנתבעות הציגו מפה של מקום התאונה, ממנה ניתן להסיק שרחוב האומנים – בו אירעה התאונה – הוא רחוב חד סטרי. אין מחלוקת שהנהגת יצאה מהחנייה והחלה בביצוע פנייה שמאלה. אין מחלוקת שהנהגת רשאית הייתה לפנות שמאלה במקום בו בוצעה הפנייה, ביציאה ממתחם החנייה. על יסוד המפה והסימונים המופיעים במפה, עולה לכאורה שהנהג היה מנוע מלנסוע בכיוון בו הוא נסע, בניגוד לכיוון נסיעת הנהגת.

ב. הנתבעות הציגו תמונות, בהן נראו תמרורים המעידים על היעדר זכות להיכנס לרחוב מהכיוון המנוגד לכיוון נסיעת הנהגת. בעלה של הנהגת הציג סרטון שצולם על ידו, ממנו עולה שזכות הנסיעה במקום נתונה לכלי רכב מכיוון נסיעת הנהגת בלבד ולא מכיוון הנסיעה הנגדי.

ג. העובדה שבמפה שהציגה הנהגת מצוין שמדובר ברחוב חד סטרי מובילה לכאורה למסקנה לפיה הנהג אכן נסע בניגוד לכיוון התנועה, על כל הכרוך והמשתמע מכך. עם זאת, בחינת נסיבות העניין מעלה שאין מדובר ברחוב חד סטרי. סימון החץ במפה אינו משקף את הנתונים המלאים המתייחסים להיתרי התנועה ברחוב.

ד. מהעיון במוצג ת/2 – תמונה שהוצגה על ידי הנהג – עולה שבכניסה לרחוב האומנים מוצב תמרור א – 38 "תנועה דו-סטרית לפניך" (סרטון שהציג הנהג מעיד אף הוא על התנועה במקום – בשני הכיוונים). בקצה הרחוב מצויים תמרורים ב-2 "אין כניסה". המשמעות הינה, שהכניסה לרחוב האומנים מותרת מצד אחד (מרחוב תובל), כאשר ממקום זה ישנה גם אפשרות יציאה, בעוד שמהקצה השני של הרחוב הכניסה אסורה והיציאה מותרת. היינו, לא מדובר ברחוב חד סטרי.

ה. מהמקום בו החל הנהג את היציאה "... לא מהקטע שיש שם אין כניסה אלא מהקטע הפינתי ששם יש את הדו סטרי ..." (עמ' 6, ש' 2 -3; מיקום שסומן על גבי המפה – לפני המיקום בו מצויים תמרורי "אין כניסה"), עולה שהנהג רשאי היה לנסוע בכיוון בו הוא נסע.

ו. המשמעות הינה, שהנהג נסע בכביש – זכות התנועה נתונה לו – בעוד שהנהגת ביקשה לצאת מחנייה ולהשתלב בנסיעה באותו הכביש, מבלי ליתן את הדעת לתנועה במקום – תנועה המותרת בשני הכיוונים, מתוך מחשבה מוטעית לפיה במקום מותרת נסיעה בכיוון אחד בלבד. המשמעות הינה, שהנהגת היא האחראית לקרות התאונה.

1. על כן, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 3,285 ₪ (כל רכיבי הנזק מאושרים על ידי), בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ד, 01 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.