1. לפניי תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לרכבם עקב תאונה שאירעה ביום 18.7.12 ברחוב אלכסנדרוני באור יהודה.
2. רכבי התובעים נפגעו עת עמדו בחניה לצד המדרכה בעקבות תאונה שאירעה בין רכב הנתבעים לרכב צדדי ג' אשר בעקבותיה נהדף רכב הנתבעים אל עבר רכבי התובעים ופגע בהם.
3. אין חולק בין הצדדים כי רכבי התובעים נפגעו בחניה ואין הם נושאים באחריות לקרות התאונה.
4. הצדדים ביקשו כי פסק הדין יינתן בשאלת האחריות לקרות התאונה בלבד.  
5. הצדדים מציגים מסכת עובדתית דומה לפיה רכב צדדי ג' נסע בכביש דו סטרי, ביקש לבצע פניית פרסה במקום ורכב הנתבעים אשר נסע אחריו פגע בו ונהדף אל עבר רכב התובעים מסוג מרצדס (להלן: "המרצדס") שחנה בצד הדרך. מעוצמת המכה נהדף המרצדס אל עבר רכב נוסף של התובעים (להלן: "הגולף") אשר חנה לפני המרצדס וזה נהדף אל עבר משאית אשר עמדה לפניו. 
6. באין חולק כי התובעים אינם נושאים באשם לקרות התאונה, המחלוקת הינה למעשה בין הנתבעים לצדדי ג', כאשר לטענת הנתבעים רכב צדדי ג' ביצע פניית פרסה פתאומית ופגע ברכב הנתבעים שנסע בנתיבו והדפו אל עבר רכבי התובעים ומנגד טוענים צדדי ג' כי רכב הנתבעים עקף את רכב צדדי ג' במהירות גבוהה, עת החל רכבם בביצוע פניית הפרסה לאחר שהאט מהירות נסיעתו עד כדי עצירה ואיתות שמאלה.
7. בדיון שהתקיים בפניי העידו הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") וצד ג' 1 (להלן: "צד ג'"). בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק בכלי הרכב המעורבים, תמונת מקום התאונה, חקירת הנתבע, צד ג' ואמו ע"י משרד חקירות, הודעות הצדדים לחברות הביטוח וההודעה למשטרה.
8. הנתבע העיד כי רכב צדדי ג' אותת וסטה ימינה כדי להחנות והוא המשיך ישר וכשכמעט עבר את רכב צדדי ג', פנה רכב צדדי ג' שמאלה כדי לבצע פניית פרסה והדף אותו על רכב מצד שמאל. לטענת הנתבע אחרי התאונה צד ג' הודה וגם אמו שהייתה עמו ברכב אמרה שהוא ניסה לבצע פניית פרסה. עוד טען הנתבע כי נסע במהירות של 50 קמ"ש ובמרחק של כ- 15-10 מטרים מרכב צדדי ג'. הנתבע אישר כי ראה את רכב צדדי ג' מאותת ימינה והמשיך לנסוע במהירות רגילה מבלי שהאט בשום שלב ושלל הטענה כי נסע במהירות גבוהה.
9. צד ג' העיד כי נסע בצד ימין, רצה לבצע פניית פרסה, אותת שמאלה ואז האט עד כדי עצירה. לטענתו הסתכל במבט מהיר במראות האחורית והצדית וקדימה בכדי לוודא שלא מגיע רכב מהכיוון הנגדי, הוריד את הרגל מהבלם, לא הספיק לעבור נתיב ורכב שהגיע מאחוריו פגע בו במהירות מטורפת. צד ג' טען כי לא ראה את רכב הנתבעים כשהחל בביצוע פניית הפרסה וכי היה לבד ברכב ולאחר התאונה נעל את עצמו ברכב משום שפחד והתקשר לאמו כדי שתגיע למקום. צד ג' שלל גרסת הנתבע לגבי מהירות נסיעתו ומרחקו מרכב צד ג' וטען כי רכב הנתבעים נסע במהירות מאד גבוהה וברגע שהוא פגע ברכבו הוא עלה על שני גלגלים צדיים. בנוסף צד ג' שלל גם את הטענה כי סטה ימינה טרם החל בביצוע פניית הפרסה.
10. מן העדויות עולה כי ברכב הנתבעים שהו חברים של הנתבע והועלתה טענה כי ברכב צד ג' הייתה גם אמו של צד ג' אולם הוא הכחיש זאת בעדותו וטען כי קרא לה לאחר התואנה. אף על פי כן חברי הנתבע לא הובאו לעדות בטענה כי הם בצבא ואף אמו של צד ג' לא הובאה לעדות ולו בכדי להפריך הטענה כי שהתה עם בנה ברכב וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר.
11. מבחינת העדויות עולה כי אין חולק שכלי הרכב נסעו האחד אחר השני בכביש דו סטרי, חד נתיבי, וכי צד ג' התכוון לבצע פניית פרסה במקום. עוד אין חולק לגבי מוקדי הפגיעה בכלי הרכב המעורבים ולגבי הדיפת רכב הנתבעים אל עבר רכבי התובעים.
12. ס' 44 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובע כי על נהג המבקש לבצע פניית פרסה לוודא כי אין הוא מהווה הפרעה או סיכון לתנועה, לנהוג בזהירות יתרה ולבחון את התנועה מכל צדדיו טרם יבצעה.

צד ג' העיד כי בכדי לבצע את פניית הפרסה האט עד כמעט עצירה, הביט במראות העילית והצדית ב"מבט מהיר" ולא הבחין ברכב הנתבעים.

צד ג' לא טען כי קיימת במקום בעיית שדה ראייה. עיון בתמונת מקום התאונה מלמד כי המדובר בכביש מישורי ונוכח טענת צד ג' כי רכב הנתבעים הגיע במהירות ומעצם קרות התאונה, סביר להניח כי לו היה מביט במראות כטענתו היה מבחין ברכב המגיע מאחוריו ולפיכך נראה כי החל בביצוע פניית הפרסה מבלי לנקוט באמצעי הזהירות המחויבים על מנת לבצעה ללא הפרעה או סיכון לתנועה.

13. גרסת צד ג' לגבי אופן ביצוע הפנייה גם אינה מתיישבת עם מוקד הנזק ברכב הנתבעים.

מוקד הנזק ברכב הנתבעים מהמרכז אחורה מעיד כי רכב הנתבעים כבר היה במקביל לרכב צדדי ג' בשעה שרכב צדדי ג' החל בביצוע הפנייה שמאלה ועל כן לא סביר כי צד ג' לא ראה אותו בשום שלב שהתבונן כטענתו במראות.

14. צד ג' הכחיש את טענת הנתבע כי סטה לימין טרם ביצוע הפנייה שמאלה וטען כי החל בביצוע הפנייה שמאלה מנתיב הנסיעה.

מעיון בתמונות מקום התאונה נחזה כי המדובר בכביש שבו אין סימון של מסלולי הנסיעה, ומשני צדדיו מפרצי חנייה. מסלולי הנסיעה נחזים ככאלה ששני כלי רכב יכולים לנסוע בהם במקביל אולם ספק אם רכב המעוניין לבצע פניית פרסה יכול לעשות כן "על המקום" דהיינו בפנייה שמאלה ממסלול הנסיעה כמעט מעמידה כפי שטען צד ג', שכן בהיעדר מחלוקת לקיומם של כלי רכב חונים משמאל, לא נראה כי היה באפשרותו להשלים את פניית הפרסה בסיבוב הגה אחד ונראה כי לו היה מבקש לבצע את הפנייה ישר מנתיב הנסיעה היה עליו לתמרן כדי להשלימה. לפיכך הגיוני ומסתבר יותר כי יסטה ימינה לכיוון מפרץ החנייה שמימינו בכדי להגדיל את טווח הפנייה שלו על מנת שיוכל לבצע את פניית הפרסה.

עדות הנתבע כי לא האט בשום שלב את מהירות נסיעתו מחזקת את גרסתו כי רכב צדדי ג' היה בסטייה ימינה, שכן לו כטענת צד ג', רכב צד ג' האט עד כמעט עצירה ואותת שמאלה, סביר להניח כי רכב שנוסע מאחוריו היה מאט את מהירות נסיעתו ולא ממשיך לנסוע באותה מהירות. המשך הנסיעה על ידי הנתבע ללא האטה מלמדת כי סבר שרכב צדדי ג' ממשיך בנסיעה ומפנה את הנתיב ולו באופן חלקי ולכן ביקש להמשיך בנסיעה כגרסתו או לעקוף כגרסת צדדי ג'.

15. באשר לרכב הנתבעים – הצדדים חלוקים לגבי מהירות נסיעתו כאשר לטענת הנתבע נסע במהירות 50 קמ"ש ובמרחק 15-10 מטרים מרכב צדדי ג' ולטענת צד ג' הגיע במהירות גבוהה.

עצם הדיפת רכב הנתבעים אל עבר רכבי התובעים והדיפת רכבי התובעים אחד אל האחר כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים, כשלעצמה מלמדת כי עוצמת הפגיעה הייתה גדולה ומשכך מחזקת את גרסת צד ג' כי נסע במהירות גבוהה.

בנוסף, עיון בתמונות רכב הנתבעים מלמד כי נפתחו בו כריות האוויר דבר המחזק גם כן את הטענה כי נסע במהירות גבוהה מכפי שטען.

16. סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו התמונה המתקבלת הינה כי מחד רכב צדדי ג' ביקש לבצע פניית פרסה בחוסר זהירות ומבלי שנקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת שלא להפריע או לסכן את התנועה ומאידך רכב הנתבעים נסע לא שמר מרחק מרכב צדדי ג' ונסע במהירות גבוהה ועל כן אני מחלקת האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו רכב צדדי ג' נושא באחריות בשיעור 65% ולרכב הנתבעים אחריות בשיעור 35%.

17. מאחר והצדדים ביקשו כי פסק הדין יינתן לעניין האחריות בלבד, יגישו בתוך 30 ימים מהיום הודעה באם יש לקבוע מועד לדיון בשאלת הנזק. ככל שלא נדרש, יגישו בתוך המועד האמור פסיקתא לחתימה.

תז"פ ליום 31.12.14.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.