בפני תביעה כספית, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 28.12.12.

טענות הצדדים בקצרה

1. על פי טענת התובע, בתאריך הנ"ל, עת נהג הנתבע 1 ברכבו אחורנית, התנגש ופגע ברכב התובע, אשר היה במצב חניה.
2. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 21,827 ₪, בנוסף לירידת ערך בשווי של 4,320 ₪. כן צירף התובע חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,995 ₪.
3. לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, ומבקש התובע להורות על קבלת התביעה, ופיצויו בגין הסכומים הנ"ל, בצירוף הוצאות, טרחה ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪.
4. מנגד, שלל הנתבע 1 גרסת התובע לתאונה. לטענתו, ביום התאונה, הגיע ברכבו לרחבת פריקת ציוד בבית חולים איטלקי בנצרת(להלן: "בית החולים"), ביצע פריקת ציוד כביסה, כאשר חזית הרכב פנימה לכיוון בית החולים. בעת שסיים לפרוק את הכביסה, נסע אחורנית באיטיות, ולא הבחין ברכב שהגיע מאחור, כאשר חזית רכב התובע היא הקרובה לאחורי רכב הנתבע. הנתבע שמע מכה, קלה של מגע עם רכב התובע, אשר התבררה כפגיעה קלה של חזית הרכב הנפגע.
5. לטענת הנתבע 1 , אין קשר בן הנזק הנטען בחלקו האחורי של רכב התובע, שכן הפגיעה הייתה בחזית הרכב, כאשר הנזקים הנטענים בתביעה, לא נגרמו באירוע התאונה עסקינן.
6. הנתבעת 2 טענה כי דין התביעה להידחות, ככל והאירוע הנטען לא התרחש כמתואר, ו/או מדובר באירוע שקרי ו/או כוזב ו/או מבוים.
7. בנוסף, טענה הנתבעת 2 כי הנתבע 1 עשה במכוון דבר שהיה בו כדי למנוע ממנה בירור העובדות ו/או הכביד עליה ו/או העלים עובדות ו/או מסר עובדות כוזבות ו/או נקט מרמה בתביעת תגמולי ביטוח, ובכך פעל בניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), עת פעל בחוסר שיתוף פעולה, ו/או נמנע למסור פרטים ו/או מידע ו/או מסמכים נדרשים אודות התאונה הנטענת.
8. לגופו של עניין הכחישה הנתבעת 2 עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה והנזקים הנטענים.
9. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות

1. בתאריך 29.01.14 התקיים דיון בפניי, בו העידו הנהגים המעורבים בתאונה.
2. כבר עתה אומר כי מעדויות הצדדים אשר העידו בפניי, ובמיוחד מעדותו של הנתבע 1, המסקנה כי ביום האירוע עסקינן, אירעה תאונה בה היה מעורב רכבו של התובע והנתבע 1, כאשר האחרון פגע ברכבו של התובע (עמ' 7 ש' 22, עמ' 8 ש' 15).
3. בעדותו תיאר התובע את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 3 ש' 19-26). חקירתו הנגדית, הן על ידי ב"כ הנתבע 1 והן על ידי ב"כ הנתבעת 2, לא הצביעה על סתירות כלשהן באשר לגרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. עדותו של התובע הייתה עדות מהימנה וללא סתירות, ואני נותנת בה אמון. לא זו אף זו, תשובותיו של התובע הן בחקירתו הראשית והן הנגדית, לעניין מיקום הפגיעה ברכבו, מתיישבת עם הראיות אשר הוצגו בפניי, הכול כפי שיפורט.
4. מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, אשר נהג ברכב ביום התאונה, כאשר האחרון פרס את גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 7 ש' 20-25), וחזר על טענתו כי פגע ברכב של התובע בחזית. יחד עם זאת, טוען הנתבע 1 כי, הפגיעה הייתה קלה בחלקו הקדמי של רכב התובע, כאשר הנזקים הנטענים על ידי התובע בפגיעה בחלקו האחורי של רכבו, אין מקורם בתאונה עסקינן, כאשר טענות אלו נטענו בעלמא.
5. טענתו זו של הנתבע 1, לפיה הפגיעה הייתה בחלקו הקדמי של רכב התובע, הופרכה בחקירתו הנגדית וכן בראיות אשר הוצגו בפניי. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 1 כי הינו חתום על ההודעה אשר נשלחה למבטחת 2 (עמ' 10 ש' 27-32 ו- מוצג ת/1), ממנה עולה כי רכבו של התובע קיבל מכה מאחורה. הסבריו של הנתבע 1, לפיהם התכוון לפגיעות רכבו בחלקו האחורי, אינה מתיישבת עם ההודעה שמסר בפני חוקר הנתבעת 2 (עמ' 11 ש' 1-9) , מוצגים ת/1 ו- ת/2), ואין הסברים אלו מקובלים עלי, ואין לקבלם.
6. יש להדגיש כי מהאזנה לקלטת השיחה שערך החוקר עם הנתבע 1 (ת/2), עולה בצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, כי הפגיעה ברכבו של התובע הייתה בחלקו האחורי, וזאת מציין זאת הנתבע 1 מפורשות בפני החוקר, להבדיל מהפגיעה אשר נגרמה לרכבו.
7. זה המקום לציין כי מהאזנה לשיחה הנ"ל, לא התרשמתי כי החוקר מכתיב לנתבע את גרסתו לתאונה, אם כי האחרון מוסר גרסתו, אשר אותה מעלה החוקר על הכתב, תוך חזרה על דבריו של הנתבע 1, כאשר היה באפשרות הנתבע 1, אשר דיבר עברית רהוטה, להתנגד לתוכנם של הדברים, אשר הושמעו על ידי החוקר, אותם העלה על הכתב. אלא הנתבע 1 לא עשה כן. זאת ועוד, על אף הסתייגויותיו של הנתבע 1 בסיכומיו, מתמלילי השיחות של החוקר, אלא ששעה שלא מצא לנכון לזמן את החוקר הנ"ל לחקירה על התמלילים והקלטת שלעיל, בכך לא סתר הוא את תוכנם.
8. זאת ועוד, בתשובותיו של הנתבע 1 התגלו סתירות נוספות, אשר מטילות ספק במהימנות גרסתו, וזאת כאשר בכתב ההגנה מציין הנתבע 1 כי מיד לאחר קרות התאונה החליף פרטים עם התובע (סעיף 8 לכתב ההגנה), אלא שבתשובתו בפניי, שלל הנתבע 1 עניין זה וציין כי לא החליף פרטים כלשהם עם התובע, אלא שהאחרון עשה כן עם המעסיק של הנתבע 1 (עמ' 9 ש' 5-11), דבר שאף מתיישב עם עדותו של התובע בעניין (עמ' 3 ש' 22-24 , עמ' 4 ש' 10-12 , עמ' 6 ש' 18-21) .
9. כאן המקום להדגיש כי אומנם התובע לא ראה את התרחשות התאונה, וכי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אלא שיש לראות בעדותו של הנתבע 1 כפי שנמסרה בטופס ההודעה, הגרסה הראשונה של הנתבע 1 הסמוכה לתאריך התאונה, כחיזוק וסיוע לגרסת התובע.
10. לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובע, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה.

האם הנתבעת 2 פטורה מאחריות עקב מחדליו של הנתבע 1

1. בסיכומיה טענה הנתבעת 2 כי הנתבע 1 הכשיל בירור חבותה, חיבל בהגנתה ומסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה, בניגוד לסעיפים 22 ,23(ב), 25 ו-26 לחוק חוזה הביטוח.
2. על פי סעיפים 22 ו-23 לחוק הנ"ל, משאירע מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות ולסייע למבטח, ככל שיוכל, על מנת להשיגם. בנוסף, סעיף 24 לחוק קובע כי, אם לא קוימה חובה כאמור וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה.
3. לפיכך, כדי לפטור עצמה מחבות או כדי להפחית את חבותה, על הנתבעת 2 להוכיח שאם היה המבוטח משתף עמה פעולה, כנדרש על פי החוק, הייתה היא חייבת בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או פטורה לחלוטין מתשלומם. בנוסף עליה להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח מהם הייתה פטורה אם המבוטח היה משתף עמה פעולה. הנטל להוכחת אלה מוטל על הנתבעת. כבוד השופטת מיכל ברק-נבו התייחסה מפורטות בפסק דינה בת"א (ת"א) 13659/05 דן רכב ותחבורה נ' הכשרת היישוב (פורסם בנבו) לסוגית הנטל המוטל על חברת הביטוח בכל הנוגע לטענה של הכשלת חבות הפוטרת אותה מפיצוי ניזוק צד ג' ולהלן האמור בפס"ד:

"סעיף 68 לחוק קובע יריבות ישירה בין חברת הביטוח לצד ג' שהמבוטח אחראי לפצותו. עם זאת, קובע הסעיף, שטענות שיש למבטח נגד המבוטח עומדות לו גם כלפי צד שלישי. במקרה דנן, לנתבעת טענות כלפי מבוטחיה בנוגע להעדר שיתוף פעולה ובנוגע לזהות הלא ידועה של נהג המבוטח. אי מסירת הודעה למבטחת והעדר שיתוף הפעולה (המנעות ממסירת מסמכים ופרטים לגבי הנהג ברכב) מהווים הפרה של סעיפים 22-24 לחוק, ולפיכך פטורה הנתבעת מלשלם פיצוי לתובעת, ככל שסעיפים אלה קובעים פטור.

מבטח המבקש להפחית שיעור תגמולי הביטוח מכוח סעיף 24, נדרש להוכיח שאילו קיים המבוטח חובותיו כאמור בסעיפים 22 ו-23(ב) לחוק, המבטח היה חייב שיעור נמוך יותר של תגמולי ביטוח, וכן עליו להוכיח את שיעור התגמולים שהיו נחסכים לו קיים המבוטח חובותיו.

עניין זה נדון על ידי כבוד השופט עדיאל בבר"ע (י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר, (ניתן ביום 13.3.07 ופורסם במאגר נבו):

"באי שיתוף הפעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות"."

1. אין בידי לקבל טענת הנתבעת 2, בדבר אי שיתוף פעולה של הנתבע 1, כפי שעלו בכתב ההגנה וכן בסיכומיה של הנתבעת 2, וזאת משעוד ביום 02.01.13, פעלה המבוטחת, מעסיקתו של הנתבע 1, להודיע לנתבעת 2 על התאונה עסקינן (ראה טופס הודעה על התאונה שצורף לסיכומי הנתבעת 2 וכן מכתב המעסיקה (ת/1) שנשלח לנתבעת 2 כדברי בא כוחה בדיון בעמ' 10 ש' 27-28) כאשר בעקבות הודעה זו, הנתבעת 2 שלחה חוקר מטעמה לחקור נסיבות האירוע, אשר הנתבע 2 שיתף עמו פעולה, כפי שעולה בתמלילי השיחות (ת/1 ו-ת/2).
2. באשר לטענת המרמה, הרי לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, פטורה המבטחת אם הוכחה מרמה בתביעת תגמולי ביטוח. כלל הוא בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש כי על המבוטח נטל הראיה להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח, ועם הרימו נטל זה עובר הנטל אל כתפי המבטח להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה (ע"א 497/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב (1) 89, 94; ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, 184; רע"א 3577/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, 78).
3. ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד אחמד נסרה (פורסם בנבו) נקבע כך:

"סעיף 25 הנ"ל נועד (בין השאר) להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, כשהסנקציה להפטרו של המבטח היא פטור מוחלט מהחבות... הפרשנות חייבת להיות כזאת שלא תכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף, והיא כאמור, להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה."

1. כן נקבע כי הדיבור "בכוונת מרמה" כולל את שלושת היסודות הבאים:

א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות;

ב. מודעות של המבוטח לחוסר הנכונות האמור;

ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות;

1. במקרה דידן, לא השכילה הנתבעת 2 להוכיח כי הנתבע 1 נהג במרמה. המסמכים אשר נשלחו בעקבות התאונה על ידי מעסיקתו של הנתבע 1 לנתבעת 2, לרבות טופס ההודעה על התאונה, גרסתו של הנתבע 1 כפי שעלתה בכתב ההגנה וכן מעדותו בפניי, יש בהם כדי ללמד על כך שלא נעשה כל ניסיון על ידי הנתבע 1 לרמות את הנתבעת 2, אם כי הנתבע 1 ביקש להעלות גרסתו לאופן התרחשות התאונה, אשר לא התיישבה עם גרסתו של התובע לתאונה. בכך, אין לומר כי המחלוקת בדבר נסיבות התאונה, ומיקום הפגיעה ברכב התובע, אותם ביקש הנתבע 1 להעלות, מגיעות לכדי כוונת מרמה של האחרון כלפי הנתבעת 2. גם אם רואים כי הנתבע 1 מסר גרסה שונה בכתב ההגנה מזו שמסר בטופס הודעה על התאונה, רחוקה הדרך מלקבוע כי מדובר במסירת עובדות כוזבות ביודעין, כאשר המטרה היא לרמות את הנתבעת 2 .
2. על כן, משלא הוכחה כוונת המרמה כאמור, טענתה של הנתבעת 2 בעניין זה, דינה להידחות.

הנזק

1. באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין ירידת ערך הרכב ושכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית מטעמם, לנזקיו של התובע, ואף בחרו לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל.
2. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובע, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים.

סוף דבר

1. אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, לשלם לתובע, ביחד ולחוד, הסך של 28,142 ₪, בצירוף אגרת בית משפט על סך של 761 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,676 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ד, 29 יוני 2014, בהעדר הצדדים.