לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתנה ביום 25/04/13, על ידי השופט אבישי קאופמן במספר בקשות לביטול פסילה מנהלית, כאשר אחת מהבקשות היא בקשת העורר ושהוגשה בבפ"מ 4005-04-13.

בא כוח העורר טען כי כל הליך השימוע לעניין הרישיון והרכב היה פגום שעה שלא ניתנה למבקש זכות להיוועץ עם עורך דין ו/או להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך השימוע.

המבקש עובד ורכבו דרוש לו כדי להגיע למקום עבודתו.

השימוע נערך ביום 14/04/13, העורר לא טען כי ביקש להיוועץ עם עו"ד או להיות מיוצג על ידו. קצין המשטרה החליט לפסול את הרישיון למשך 30 יום ואסר את השימוש ברכב לגבי אותה תקופה.

על החלטת הקצין, הגיש העורר בקשתו לבית משפט לתעבורה ושם מיקד את טענתו ביחס לזכות הייצוג בהקשר לפסילה המנהלית בלבד. טענה שנדחתה על ידי בית משפט לתעבורה ומכאן, הערר שבפניי.

קבעתי את הדיון בערר ליום, 30/04/13, אך משלא היה ניתן לוודא זימון המשיבה, דחיתי את הדיון ליום 1.5.13 והטלתי את משימת זימון המשיבה לישיבה זו על בא כוח העורר.

בא כוח העורר הציג בפניי מסמך לפיו הוא העביר למשיבה את פרוטוקול הדיון שהתקיים אתמול וזימנה לישיבה הקבועה ליום 1.5.13 שעה 10:30. המשיבה לא התייצבה לדיון עד לשעה 12:12.

בנסיבות העניין, לא מצאתי צורך להידרש לסוגיית חובת היידוע, זכות הייצוג ו/או זכות ההיוועצות או, שאלות שהתייחסתי אליהן בע"ח 44547-03-13, אילנית רבינוביץ נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28/03/13) ועפ"ת 318-12-12, מקסים קוטלייאר נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 06/06/12). על החלטות אלו מונחים שתי בקשות למתן רשות ערעור בבית המשפט העליון – רע"פ 2759/13, (החלטה מיום 29.4.13) ורע"פ 8860/12, (מיום 26.12.12).

המשיבה זומנה כדין ובחרה שלא להתייצב ודי בכך כדי לבסס את הערר של העורר. אדגיש כי אין בקבלת הערר כדי לבטא שינוי בעמדתי ביחס לטענות שהועלו בבית משפט השלום לתעבורה בסוגיית חובת היידוע, זכות ההיוועצות, וזכות הייצוג, דעה שבאה לידי ביטוי בהחלטותיי הנ"ל בעניין קוטלייאר ורבינוביץ.

על כן ובשל אי התייצבות המשיבה, אני מקבל את הערר ומבטל את הפסילה המנהלית כך שיש להחזיר לעורר את רישיון הנהיגה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו בפקס לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.