1. בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מ-3.4.13 שבה היו מעורבים רכב התובעים נהוג על ידי התובעת, ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובעים עותרים לסכומים הבאים:

תיקון לרכב 2,645 ₪.

שכ"ט שמאי 420 ₪.

אגרות והוצאות 200 ₪.

עגמת נפש 500 ₪.

סה"כ 3765 ₪.

2. התובעת מסרה לבית המשפט כי עמדה לפני כיכר ונתנה זכות קדימה לרכב על הכיכר ואז התחילה להתקדם.

אז התובעת עמדה לפני מעבר חציה "פתאום אני שומע בום. הרכב נפגע מאחורה מצד שמאל... כשהגעתי לכיכר לא ראיתי את הרכב שלה (הנתבעת ר.ג.) אלא ראיתי אותה רק כאשר אני עומדת במעבר חציה".

(עמ' 1 בין השורות 12-10).

בחקירה נגדית התובעת חזרה והדגישה שראתה את הרכב של הנתבעת כאשר היא ,התובעת, עמדה מול מעבר החציה.

3. הנתבעת 1 טענה שבכוונתה הייתה לצאת מהכיכר ביציאה השלישית, והיא אכן הבחינה ברכב התובעת עומד בעצירה מוחלטת במעבר חציה.

ואז:

"המשכתי את הנסיעה ולא תיארתי לעצמי שהיא תתפרץ כי היא נסעה במהירות (עמוד 2 שורה 7) אולם מיד אחר כך הנתבעת מתקנת את דבריה ומוסיפה :נסענו שתינו מאד לאט" (שם אותה שורה).

הנתבעת אשרה שהתובעת עצרה על מנת לאפשר לאנשים לעבור במעבר החציה.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית העדפתי את גרסת התובעת מול דברי הנתבעת אשר היו מבולבלים ולא עקביים. לכן מסקנתי היא שהתאונה נגרמה עקב רשלנותה של הנתבעת בלבד.

ב. באשר לגובה הנזק:

אין מקום לפצות את התובעים בגין עגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעים 3,265 ₪ ועוד 500 ₪ עבור הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.