1. להלן החלטתי בבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל''ל מיום 5.11.14 (להלן: ''ההחלטה השנייה'').

2. תביעה דנן הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונת דרכים בה היתה התובעת, לטענתה, מעורבת ביום 12.1.13 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מאירוע התאונה סבלה התובעת, בין היתר, משבר בפלטו טיביאלי ברגל ימין והיא עברה ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר.

3. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ו-ועדות רפואיות מטעמו בדקו את התובעת וקבעו את נכותה הרפואית הזמנית והצמיתה, כמפורט להלן:

א. ועדה רפואית מיום 30.10.13 קבעה כי נכותה הזמנית של התובעת בעקבות התאונה הינה בשיעור של 40% וזאת לתקופה מיום 14.4.13 ועד ליום 27.10.14 (להלן: ''הוועדה הראשונה'').

ב. ועדה רפואית מיום 5.11.15 קבעה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה (להלן: ''הוועדה השנייה''), וזאת בגין כל אלה:

• 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל בשל השבר בפלטו הטיביאלי.
• 10% לפי תקנה 34(ב)(2) לתקנות המל"ל בגין מצב נפשי.
• 10% לפי תקנה 29(6)(II)(ד) לתקנות המל"ל בשל CRPS (תסמונת כאב בגפיים).

להשלמת התמונה יצוין כי ועדת הרשות של המל"ל הפעילה תקנה 15 במחצית ובהתאם לכך נכותה הסופית של התובעת עומדת על 40.65%.

4. בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור מתייחסת אך ורק לקביעת הוועדה השנייה, לפיה, לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתק' 29(6)(2)ד()בגין CRPS. בנדון נטען כי מדו''ח הוועדה הראשונה עולה כי התובעת נחבלה בתאונה בראש ובפנים וכן היא סבלה משבר בפלטו טיביאלי ברגל ימין. מאידך, התובעת לא נפגעה בתאונה בקרסול ימין, ולפיכך בדין קבעה הוועדה הראשונה כי ''התלונות והניתוח אשר אמורה לעבור בקרסול ימין אינה כתוצאה מהתאונה הנדונה''. והנה, הוועדה השנייה התעלמה מהקביעה הנ''ל ומהעובדה כי הפגיעה בקרסול ימין אינה קשורה לתאונה וקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין CRPS בכף רגל ימין. הנתבעת צירפה לבקשה תיעוד רפואי ממנו עולה כי התובעת היתה מעורבת בתאונה קודמת מיום 18.12.05 בה התלוננה על פגיעה בכף רגל ימין (להלן: ''התאונה הקודמת'') והוסיפה וטענה כי שבר בפלטו טיביאלי לא גורם ל-CRPS אלא מגובה הברך ומטה.

מכל הנימוקים לעיל סבורה הנתבעת כי בהחלטת הוועדה השנייה (ו-ועדת הרשות בעקבותיה) נפלו פגמים היורדים לשורש העניין, אשר מצדיקים קבלת הבקשה בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

5. התובעת מתנגדת לבקשה ומפנה להלכה הפסוקה, לפיה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יש להתיר הבאת ראיות לסתור, והרי במקרה דנן הנתבעת לא הצביעה על טעם יצוא דופן המצדיק לקבל את הבקשה, כגון מצב רפואי קודם של CRPS, פגם בהתנהלות הוועדה, מסמכים רפואיים חדשים או ממצאים מהם התעלמה הוועדה. התובעת מודה כי היא היתה מעורבת בתאונה הקודמת, אולם היא מפנה לכך כי לא היו לה תלונות לעניין כף הרגל ממועד אותה תאונה ועד לתאונה נשוא התביעה והיא לא סבלה בעבר מתסמונת CRPS.

6. שקלתי מכלול טענות הצדדים, ולא מצאתי ממש בבקשה.

7. סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 קובע כדלקמן:

" נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בפסק הדין שניתן ב-ר"ע 634/85 עודה נ' רותם ואח', פ"ד לט (4) 505 נקבע כי בית משפט מוסמך לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 6ב' רישא לעיל, וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ומשני טעמים עיקריים, כלהלן:

- טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון שינוי מהותי אשר חל במצבו של התובע או נכות שהתגלתה לאחר קביעת המל"ל.

- טעמים משפטיים, כגון, ההליך בפני המל"ל בו נקבעה נכותו של הנפגע היה נגוע בפגם מהותי, כמו תרמית.

ב- ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה פ"ד מה (4) 77 חזר בית המשפט וקבע כי רק במקרים מיוחדים וחריגים תותר הבאת ראיות לסתור קביעה מחייבת של המל"ל, כגון שינוי משמעותי אשר חל במצבו של הנפגע ממועד קביעת נכותו על-ידי המל"ל או כאשר בפני הוועדה הרפואית של המל"ל לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי עובר לתאונה ואשר היו מביאות לתוצאות שונות (שם, עמ' 82 לפסק הדין). כן נפסק כי רשימת המקרים בהם תותר הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וממצה.

מן הכלל אל הפרט.

8. דומה כי בקשת הנתבעת מבוססת על שתי הנחות יסוד: האחת, הנכות הצמיתה שנקבעה לתובעת בגין תופעת ה- CRPS הינה בשל הפגיעה בכף רגל ימין, והשנייה, קיום קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה בכף רגל ימין בתאונה הקודמת לבין התפתחות תופעת ה-CRPS אצל התובעת. דא עקא, שתי הנחות אלה אינן מבוססות ואינן נכונות, כמובהר להלן.

9. בסעיף 8 לדו''ח הוועדה, תחת הכותרת ''ממצאים בבדיקות הוועדה'', נרשם בסיפא כדלקמן: ''בבדיקה נוירולוגית רגישות ניכרת למגע בכף רגל ימין, שינויים בצבע ומרקם העור, נמנעת מהפעלת ...בקרסול ימין עקב כאב''. כמו כן, בסעיף 10 לפרוטוקול הנ''ל, תחת הכותרת ''אבחנות'', נרשם כדלקמן: ''מצב לאחר בפלטו הטיביאלי ברך ימין וניתוח לקיבוע פנימי מצב לאחר חבלת ראש, פנים. CRPS ''.

הנה אם כן, הוועדה השנייה התייחסה בפירוש לפגיעת התובעת בפלאטו טיביאלי ותופעת הכאב אצל התובעת וזאת במובחן מהכאב בכף הרגל, דבר השולל את הנחת הנתבעת כאילו הנכות שנקבעה לתובעת בשל תופעת CRPS קשורה לכף הרגל.

10. לאמור בסעיף 9 לעיל יש לציין כי בסעיף 6 לבקשה נאמר, ואף בהדגשה, כי שבר בפלטו טיביאלי לא גורם ל-CRPS אלא מגובה הברך ומטה. אמנם נכון, מדובר בחיווי דעה בעניין רפואי שלא נתמך בכל אסמכתא רפואית, אולם, מעבר לכך נשאלת השאלה, באם אכן כך הם פני הדברים, מדוע לשלול כי פגיעת התובעת בפלטו טיביאלי אכן גרמה להופעת CRPS בקרסול או בכף רגל ימין, שני איברים הנמצאים מתחת לברך?!!. לנתבעת הפתרונים.

11. אף הנחת היסוד השנייה של התובעת בדבר קיום קשר רפואי סיבתי בין הפגיעה בכף רגל ימין בתאונה הקודמת לבין תופעת ה-CRPS אצל התובעת, אינה מבוססת כלל ועיקר.

אמנם נכון, בתאונה הקודמת, שכזכור אירעה בסוף שנת 2005, התלוננה התובעת על כאבים בכף רגל ימין, אולם, ממועד אירוע התאונה הנ''ל ועד לתאונה נשוא התביעה עברו כ-7 שנים, לא פחות. והנה, לכל התקופה הנ''ל צורפו לבקשת הנתבעת מסמכים רפואיים המתעדים תלונות התובעת על כאבים בכף רגל ימין ב-3 הזדמנויות שונות, מתוכן, שתיים סמוך לאחר אירוע התאונה הקודמת, ואף זאת ללא זכר לתופעת CRPS אצל התובעת.

בנסיבות העניין, אין לקבל את ההנחה כאילו תופעת ה-CRPS אצל התובעת קשורה לפגיעה בתאונה הקודמת.

12. לאמור לעיל יש להוסיף כי בפני הוועדה השנייה עמד, בין היתר, פרוטוקול הוועדה הראשונה, בו נקבע כי אין קשר בין התלונות והניתוח הצפוי בקרסול ימין לבין התאונה נשוא התביעה, ולפיכך חזקה כי הוועדה השנייה היתה מודעת לקביעה הנ''ל.

13. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 1,404 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

14. התובעת תגיש תחשיבי נזק מטעמה עד ליום 11.10.15 עם העתק לצד שכנגד אשר יגיש את תחשיביו עד ליום 10.11.15.

15. הדיון הקבוע בתביעה ליום 12.10.15, מתייתר והוא נדחה ליום 16.11.15 בשעה 09:30.

במועד שנקבע לעיל תינתן הצעת הפשרה של בית המשפט.

16. המזכירות תמציא החלטתי לב''כ הצדדים

ניתן היום, כ''ט אלול, 13.09.2015, בהעדר הצדדים