30 ספטמבר 2013

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 7/2/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2. טענות המערער:

2.1 טעתה הוועדה עת קבעה כי המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה והתעלמה מהמגבלות הקשות מהם סובל המערער ואופי הנכויות שנקבעו לו.

2.2 הוועדה לא נתנה משקל לשילוב הנכויות מהם סובל המערער לרבות הנכויות האורטופדיות, האורולוגיות, הקרדיולוגיות, פנימיות ובתחום א.א.ג. וזאת בשילוב מצבו הנפשי. הוועדה שגתה בכך שלא נמקה את החלטתה נוכח שילוב אותן מגבלות והשלכותיהן על כושרו של המערער לעבוד.

3. טענות המשיב:

3.1 בפני הוועדה עמדה חוות דעת רופא מוסמך לפיה המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמצים וגם נגישות לשירותים.

3.2 כמו כן, עמדה חוות דעת שיקום לפיה המערער מתאים לעבודה במשרה מלאה בעבודות כגון, ביקורת טיב, מוכר בחנות וכד'.

3.3 הוועדה פירטה את כל הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער וציינה כי לאור כל הליקויים וההגבלות הנובעות מהם, הוא מסוגל לעבודה מלאה בתחומי החרושת וציינה כי העבודות המתאימות לו הם כאלה שאינן מחייבות כל הכשרה מקצועית ומעבר לזה גם פירטה את סוג העבודות הרכבה, אריזה ומיון.

3.4 מדובר בהנמקה מספקת על בסיס החומר שעמד בפני הוועדה ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה לעררים לאי כושר, קביעות אשר הינן קביעות מקצועיות שהסתמכו על חומר שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת רופא מוסמך, דוח שיקום, ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה הממצאים שעלו מתוך חוות הדעת שעמדו בפניה לאחר שהצליבה המידע העולה והנובע מאלה.

8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 7/2/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 4 לפרוטוקול), אשר ציין כי אינו עובד מאז שנת 2007, כי בעבר היה נגר, עבר צינטור וסובל מדום נשימה בשינה, אולם לא הצטייד במכשיר עקב היעדר יכולת כלכלית.

עוד שמעה הוועדה כי המערער סובל מסכרת, כי קיימת לו נכות בכף יד ימין, כי הוא סובל מלחץ דם, בעיות בבלוטת התריס ומבעיית שליטה משתן וכי הוא נוטל תרופות ועל אף אלה מרטיב את בגדיו גם ביום וגם בלילה.

9. במסגרת דיוני הוועדה והנימוקים לקביעתה (סעיף 6 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"בן 50 אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות (20), הרטבה לסירוגין (20), מחלת לב (25), סכרת (10), מחלה פפטית (0), סטיה קלה במחיצת האף (10), תת פעילות בלוטת התריס (10), קטיעה גליל אצבע מימין (5), קשיון נוח אצבע ארבע ימין (5) עד ה- 25/6/12 ואח"כ 0, קשיון נוח אצבע שלוש שמ' 12% עד ה- 25.6.2012 ואח"כ 0, קשיון לא נוח אצבע שתיים ימין 12% עד 25.6.12 ואח"כ 0.

סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 67% מה- 1.8.12.

על פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמצים ועם נגישות לשירותים.

על פי דוח שיקום : בעל השכלה יסודית, עבד כל חייו כשכיר כנגר, הפסיק לעבוד בשנת 2008 ומאז מקבל ה"ה. יתאים לעבודה מלאה בעבודות כגון – ביקורת טיב, מוכר בחנות וכו'.

בהופעתו בפני הוועדה התובע מוסר כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לעבוד כלל.

לאחר בדיקת ההגבלות הנובעות מהליקויים, הוועדה רואה בתובע כמי שמסוגל לעבוד בעבודה מלאה בתחומי החרושת, באותן עבודות שאינן מחייבות כל הכשרה מקצועית, התובע מתאים לעבודה בהרכבות, באריזה ומיון..." (ההדגשות הוספו א.ק).

10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לבית הדין לעקוב אחר הלך מחשבתה כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

13. הסמכות לקבוע אם העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת אי הכושר בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40).

כן נקבע בפסיקה:

"מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349.

לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן – באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה.

הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות במשרה מלאה בתחומי החרושת בעבודות שאינן דורשות כל הכשרה מקצועית כגון הרכבות אריזה ומיון ובלבד שתהיה לו נגישות לשירותים (וזאת לאור בעעית ההרטבה ממנה סובל המערער לה הוועדה היתה ערה). הוועדה הבהירה בנוסף שהמערער מסוגל עבודות שאינן דורשות מעמד פיזי וזאת לאור הנכויות האורטופדיות שנקבעו למערער להם היתה הוועדה ערה ובהתחשב בליקויים מהם סובל המערער.

הוועדה הייתה ערה לכך כי המערער נעדר השכלה וציינה האמור בפרוטוקול אך הבהירה כי העבודות אותן הציעה אינן דורשות הכשרה מקצועית.

קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר.

14. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו.

15. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה המערער לא הצביע על פגם כלשהו בקביעת הוועדה מלבד טענות כלליות שלא התייחסו לנאמר מפי הוועדה.

16. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה דין הערעור להידחות.

17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, (30 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.