1. לפני תביעה כספית ע"ס 1,500 ₪.

לטענת התובע הוא עשה ביטוח לרכבו אצל הנתבעת שהינה חברת ביטוח ( תשעה מיליון ), בתמורה לסך 3,000 ₪. לאחר שפג תוקפו של הביטוח, התובע קיבל בדואר פוליסת ביטוח חדשה בסכום של 2,900 ₪.

2. התובע התקשר לנתבעת והודיע כי אינו מעוניין בחידוש הביטוח בגלל מצבו הכלכלי הקשה, אך נאמר לו כי אינו יכול לבטל את הפוליסה כי הדבר יהיה כרוך בתשלום.

התובע טוען כי הוא לא ביקש לחדש את פוליסת הביטוח ולא הסכים לתת פרטי כרטיס האשראי שלו, וחרף זאת הוא קיבל התראה לשלם יתרת חוב כביכול שהצטברה לחובתו אצל הנתבעת.

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי לא זו בלבד, שהתובע חידש את פוליסת הביטוח שלו אלא אף ביקש להרחיב את הכיסוי הביטוחי.

הנתבעת הקליטה שיחת חידוש ואף תמללה אותה תוך צירופה לכתב ההגנה.

בין היתר, אומר התובע כי הוא חייב להרחיב את הכיסוי הביטוחי לחתן שלו כאשר גילו הינו מעל עשרים ורבע, התובע אמר בהקלטה עוד כי הוא יחשוב על זה אך נציג הנתבעת ששוחח איתו אמר לו במפורש שכרגע המקיף הינו בתוקף ושיש לו כיסוי ביטוחי מסוג מקיף החל מהראשון לאוקטובר.

4. התקיים דיון בפני ביום 09.03.2014, בו העידו שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

התובע טען בעדותו כי הנתבעת חייבה את כרטיס האשראי שלו ללא הסכמתו, פעם לביטוח דירה ופעם לביטוח רכב.

התובע טען שהתמליל חסר ואינו משקף את כל השיחות בינו לבין נציגי הנתבעת.

לעומתו, נציג הנתבעת שהדגיש כי התמליל משקף את השיחה שבה ביקש התובע להוסיף את רמי כמבוטח בפוליסת הביטוח.

דיון:

5. כלל בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהתובע לא יצא ידי חובתו להוכיח את תביעתו. לא ניתן לומר שחידוש הביטוח נעשה בעל כורחו. התובע יכול היה להשיב חד משמעית שאינו מעוניין בחידוש הביטוח, אלא שניתן היה להבין מתוכן דבריו בשיחתו עם נציג הנתבעת שיש לו השגות מבחינת המחיר אך יחד עם זאת ביקש להרחיב את הביטוח שכולל נהגים מגיל עשרים וארבע.

התובע לא הוכיח שבאותה התקופה של חידוש הביטוח היה לו ביטוח בחברה אחרת, ששילם עבורו.

נשאלת השאלה האם התובע היה נוקט עמדה זו אילו חס וחלילה רכבו היה מעורב בתאונה או שמא היה מאשים את הנתבעת בזה שלא חידשה לו את הביטוח.

לאור כל האמור, מצאתי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו ולא הביא ראייה שעבור התקופה שהנתבעת חייבה אותו בפרמייה היה לו ביטוח במקום אחר, החלטתי לדחות את התביעה.

על כן, אני דוחה את התביעה .

בנסיבות, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק דין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.