לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

גזר דין

רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין, ללא שערך להם ביטוח רפואי כדין ומבלי שדאג לתנאי מגורים הולמים וזאת בניגוד לסעיפים 2(א)(1), ו-2(א)(2) וסעיף 1יג', סעיף 2(ב)(3) וסעיף 1ד', סעיף 2(ב)(4) וסעיף 1ה' לחוק עובדים זרים, התשנ"ה-1991 (להלן - "חוק עובדים זרים").

2. הנאשם הורשע על פי הודאתו, על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, וזאת לאחר שעדויות העובדים הזרים נשמעו במסגרת גביית עדות מוקדמת. כן, הוגש מטעם המאשימה צילום הביקורת שנערכה במשקו של הנאשם ביום 17.1.13, המתעד את מגוריהם של העובדים הזרים. מעדויות אלה עולה, כי אחד העובדים התגורר בבור שנחפר באדמה ואילו עובד אחר התגורר בחממת המלפפונים של הנאשם.

3. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם בגין העבירה של אי העמדת מגורים הולמים - עונש של 10 חודשי מאסר מהם 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי. עוד ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם בגין העבירות של העסקת עובד זר ללא היתר וללא הסדרת ביטוח רפואי - עונש של קנס בסך 327,040 ₪. המאשימה ביקשה בנוסף להורות לנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות נשוא כתב האישום במשך שלוש שנים.

4. הנאשם נשלח לקבלת תסקיר קצין מבחן. תסקיר זה התקבל בבית הדין ביום 27.8.14 ובמסגרתו המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש של 130 שעות שירות לתועלת הציבור, וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה בעתיד. דיון לשמיעת טענות הצדדים לעונש התקיים ביום 10.9.14 שלאחריו נתבקשה חוות דעת הממונה על עבודות שירות. דיון נוסף התקיים ביום 28.1.15 שלאחריו נתבקשה חוות דעת נוספת של הממונה על עבודות שירות שנתקבלה בבית הדין ביום 24.3.15. הצדדים ויתרו על השלמת טענותיהם לעונש והנאשם הביע הסכמתו לריצוי עונש מאסר, ככל שיוטל עליו, בעבודות שירות.

טענות המאשימה

5. לטענת המאשימה, מדובר במקרה חריג בחומרתו בכל הנוגע למגורים שהועמדו לרשות העובדים הזרים, שכן לא זו בלבד שלא היו ראויים למגורי אדם, אלא שהייתה גלומה בהם סכנת חיים לעובדים הזרים (בחיבור החשמל הלא תקני שנערך במקום ובסכנת התמוטטות הבור על העובד המתגורר בו). עובדה זו מקבלת משנה חומרה לאור העובדה שהנאשם לא דאג לביטוח רפואי לעובדים וכי העובדים הונחו על ידי הנאשם להתגורר במקום, משום שידע כי אין הוא מעסיקם כחוק.

6. המאשימה ציינה, כי לנאשם 17 עבירות קודמות על חוק עובדים זרים וזאת כתוצאה מ-4 ביקורות שונות שנערכו במשקו, אשר הסתיימו כולן בתשלום קנס מנהלי. 7 עבירות בגין מגורים לא הולמים, 5 עבירות בגין העדר ביטוח רפואי, עבירה אחת בגין חוזה עבודה ו-4 עבירות בגין אי מילוי הוראות מפקח.

7. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן טענה המאשימה, כי אין התסקיר מתייחס לפגיעה העלולה להיגרם לנאשם אם יורשע, וכי העמדה העולה מהתסקיר הינה בבחינת התייחסות כללית המתאימה כמעט לכל אדם הנחזה להיות נורמטיבי למראית עין. לטענת המאשימה, עמדו בתי הדין על החשיבות באכיפת חוק עובדים זרים ועל ענישה מחמירה כדי להרתיע נאשמים. המאשימה מוסיפה וטוענת כי סוג העבירה, אף הוא אינו מאפשר הקלה בעונש. לדבריה, אף שאין לפקפק בערכיו, בחינוכו ותרומתו לחברה של הנאשם, אין בכך כדי לבטל או לצמצם את אחריותו, שכן אין מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם, אלא בהתנהלות שיטתית על מנת להשיא את רווחיו האישיים. המאשימה מציינת, כי מדובר בעבירה כלכלית ביסודה שבוצעה על ידי הנאשם, אשר היה מודע לכך שהעובדים מועסקים על ידו ללא היתר, ובתנאי המגורים שסיפק להם ביקש לצמצם את האפשרות שהדבר יתגלה.

המאשימה הוסיפה וביקשה כי אף אם יוחלט שלא להרשיע את הנאשם, כי בית הדין לא יאמץ את המלצת שירות המבחן להטלת עונש של 130 שעות עבודה, שהן מהוות לעג לרש, לאור חומרת העבירות וכי יש להטיל עליו לבצע עבודות בהיקף הגדול פי שלושה לפחות. המאשימה, הוסיפה כי מהתסקיר עולה שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ואף לכך יש ליתן משקל מחמיר להתנהגותו.

8. באשר לעונש המאסר שלו עותרת המאשימה בגין העבירה של אי העמדת מגורים הולמים, טוענת המאשימה, כי התנהגותו של הנאשם והפגיעה בעובדים הזרים היא חמורה באופן קיצוני ומחייבת להשית עונש של מאסר בפועל. לדבריה, העונש המרבי שניתן להשית על הנאשם הוא שנתיים מאסר בפועל, ואולם היא מעמידה את בקשתה על 10 חודשים בלבד מתוכם 4 בפועל ו-6 על תנאי. לעמדתה, אין די בהשתת עונש של קנס בשל חומרת המעשים לאור עברו הפלילי של הנאשם בעבירות מהסוג שבהן הורשע.

9. באשר לקנס המבוקש להשית על הנאשם בגין יתר העבירות (העסקה ללא היתר והעדר ביטוח רפואי), טוענת המאשימה כי הקנס המנהלי שהוטל על הנאשם עומד על סך של 30,000 ₪ (בגין כל העבירות) ועל כן היא מבקשת להשית עליו קנס בשיעור 70% מהקנס המרבי לעבירות אלה, היינו סך של 327,050 ₪. המאשימה הדגישה את הצורך בהטלת קנס מרתיע על מנת לשרש את התופעות של העסקת עובדים ללא היתר וללא עריכת ביטוח הרפואי. לעמדת המאשימה, טווח הענישה הראוי בעבירות לפי חוק עובדים זרים הוא בין פי 4 מהקנס המנהלי לו היה מוטל לבין הקנס המרבי על פי דין, ומשכך בענייננו מצוי טווח הענישה בין הסך של 80,000 ₪ לבין הקנס המרבי בקבוע בחוק בסך 467,200 ₪ וכי בעניינו של הנאשם טווח הענישה ההולם ראוי כי יעמוד בין 50% ל100% מהקנס המרבי, תוך שהיא עותרת להטלת קנס בשיעור של 70%.

טענות הנאשם

10. לטענת הנאשם, יש לזקוף לזכותו את העובדה כי הודה באשמה ולא התעקש לנהל הליך משפטי שלם. לדבריו, הוא אדם נורמטיבי בעל ערכים, כושר תפקוד גבוה התורם רבות לקהילה. הנאשם ציין, כי הוא נשוי ואב ל-4 ילדים קטנים בגילאים שבין 4 ל-10 וכי מערכות היחסים שלו עם בני משפחתו הקרובים הן תקינות וחיוביות ביותר. בסיום לימודיו התנדב הנאשם לשנת שירות ולאחר מכן שירת ביחידה קרבית בצה"ל. הנאשם אף משמש כלוחם בצוות הכוננות במושב שבו הוא מתגורר ואשר מצוי בסמוך לגדר רצועת עזה, וכי עד לפני מספר שנים שימש בהתנדבות כחבר בוועד המקומי והיה אחראי על מעונות היום במושב.

11. הנאשם מדגיש כי הוא אינו עבריין מועד, כי העסיק עובדים זרים למעלה מ-15 שנה שבמהלכן נערכו אצלו ביקורות רבות כאשר רק בשלושה מועדים נתגלו ליקויים שניתנו בגינם קנסות מנהליים וכי בעבר מעולם לא הואשם בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר.

הנאשם טען, כי הקים מגורים מיוחדים לעובדים הזרים ולאחר ביקורת קודמת תיקן את כל הליקויים שנמצאו בהם ואכן בכתב האישום הנוכחי לא הלינה המאשימה על ליקויים במגורים הקיימים. כך גם באשר לעריכת ביטוח רפואי, לאחר שהוטלו עליו קנסות מנהליים בעבר, תיקן את התנהלותו בעניין זה.

באשר לעובדות נשוא כתב האישום טוען הנאשם, כי במגורי העובדים הזרים היה מקום גם לשני העובדים נשוא כתב האישום, אולם הם אלו שבחרו, שלא בידיעתו, להתגורר במחילות (כך לדבריו - י.א.ש) אשר לא היו מצויות בשטחו. הנאשם הלין על כך כי הפקחים לא טרחו לערוך את הביקורת בנוכחותו ואף הפנה לעניין זה לדברים שנאמרו בהע"ז 2272/09 מדינת ישראל נ' גפני (ניתן ביום 11.12.11). הנאשם הגיש חוות דעת שמאי רכוש וחקלאות, מר עמוס רגב שבה נאמר כי הבורות שנחפרו בקרקע שלגביהם נטען כי שימשו למגורי עובדים זרים נמצאו בחלקות חקלאיות שאינן שייכות למשק של הנאשם (סעיפים 1 ו-10.8 לחוות דעת השמאי). עוד ציין השמאי, כי לרשות העובדים עמדו מגורים הולמים ונאותים במשקו של הנאשם.

12. הנאשם דחה על הסף את טענת המאשימה כי העסיק את העובדים הזרים נשוא כתב האישום לשם השאת רווחיו שכן לדבריו, היו בידיו היתרים כדין להעסקת עובדים זרים אולם אלו נטשו את העבודה באופן חד צדדי. לטענתו, בשל כשלים מערכתיים, משמשרד התמ"ת לא סיפק לו עובדים חלופיים ועל מנת למזער את נזקיו ולנסות להציל את מקור פרנסתו, נאלץ להעסיק עובדים זרים אחרים וזאת במסגרת המכסה המותרת.

13. הנאשם ביקש שלא להרשיעו ולא להטיל עליו עונש של קנס או מאסר אלא לאמץ את תסקיר שרות המבחן ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 130 שעות. לדבריו, הפנים את חומרת העבירות ולקח אחריות על מעשיו, נגרמה לו עוגמת נפש רבה והוא למד את הלקח. לגרסתו, הוא נעדר עבר פלילי והיה אם יורשע, יפגע פגיעה חמורה, לא יוכל להמשיך לשמש כלוחם בצוות הכוננות של המושב בו הוא מתגורר ואף יהיה מנוע מלשמש בתפקידים שונים במסגרת הקהילה, ומכאן כי אין אינטרס חברתי בהרשעתו. לדבריו, הפסיק את פעילותו החקלאית ואין הוא מעסיק עוד עובדים ועל כן הרשעתו גם לא תהווה הרתעה להימנעות מביצוע עבירות בעתיד. עוד מציין הנאשם כי הרשעתו תקשה עליו למצוא פרנסה חלופית וכך תיפגע פרנסתו ופרנסת בני ביתו.

14. באשר להטלת המאסר, טען הנאשם, כי המאשימה מודה שככלל בתיקים מסוג זה היא מסתפקת בהשתת עונש של קנס, ולאור העובדה כי הקצה לעובדים מקום מגורים הולם אך הם אלה שבחרו ללון ב"מחילות" בשל החשש להיתפס, אין להחמיר עימו. לדבריו, הטלת עונש של מאסר בפועל תחייב תהליך שיקום ארוך שיש בו כדי לפגוע במשפחתו ובקהילתו.

15. הנאשם מבקש גם שלא להטיל עליו קנס וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה וכאשר הטלת קנס עשויה להכביד עליו ולהכריעו תחתיו. לדבריו, קיימים כנגדו תיקי הוצל"פ בסך 632,000 ₪ וכן קיימים לו חובות נוספים 450,000 ₪. הנאשם טוען, כי אין לו כל נכסים, הוא מתגורר בשכירות בבית שבבעלות אחותו, משלם דמי שכירות בסך של 2,500 ₪ בחודש, יש בחזקתו רכב משועבד משנת ייצור 1999 ואשתו משתכרת סך של 4,200 ₪. הנאשם מבקש לאמץ את התסקיר, להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו לביצוע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 130 שעות והתחייבות להימנע מביצוע העבירה.

ה כ ר ע ה

16. ביום 10.7.12 נכנס לתוקף תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין") בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". הוראות סעיף 40ב לחוק העונשין קובעות, כי העיקרון המנחה הוא עיקרון ההלימה, היינו העונש ייגזר ממידת אשמו של העבריין וחומרת מעשיו. יתר ההוראות מונות מנגנון תלת שלבי שעל בית הדין לבחון על מנת לגזור את העונש ההולם את העבירה.

בשלב הראשון יש לקבוע האם העבירות מהוות אירוע אחד או מספר אירועים נפרדים. בשלב השני, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה לכל אירוע בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה ואילו בשלב השלישי, על בית הדין לגזור את העונש בתוך אותו המתחם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה (עפ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.8.13).

ריבוי עבירות - אירוע אחד או כמה אירועים

17. בשלב הראשון, ובטרם נקבע את מתחם העונש ההולם, עלינו לקבוע אם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים, כאמור בסעיף 40יג לחוק העונשין, -

"(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת". (ההדגשה שלי-י.א.ש.).

הוראות החוק אינן כוללות הכרעה ברורה אימתי ייחשבו מספר עבירות כ"אירוע אחד", אשר לו ייקבע מתחם עונש אחד, ומתי ייחשבו מספר עבירות ל"כמה אירועים", אשר לכל אחד מהם ייקבע מתחם עונש נפרד. בסופו של יום נותר שיקול הדעת להגדרת האירוע בידי השופט האמור לשים לנגד עיניו בין היתר את עקרון ההלימה העומד ביסוד התיקון לחוק (ראו פרוטוקול דיוני הוועדה מיום 20.6.11, בעמ' 26, ו-29; פרוטוקול מיום 21.11.11, בעמ' 56) וההכרעה בעניין זה יכולה להשתנות ממקרה למקרה.

18. יש מקום שבו ייכלל בהגדרת "אירוע" כל הכרוך בהעסקת עובד מסוים, במועד מסוים, כגון עבירה של העסקת עובד ללא היתר בצירוף העסקתו ללא חוזה בכתב ובצירוף העסקתו ללא ביטוח רפואי וכל הנוגע לאותו עובד ייחשב כאירוע נפרד. ייתכן גם מקום שבו תיכלל בהגדרת "אירוע אחד" תפיסה אחת של קבוצת עובדים המועסקים ללא היתר, בעוד שאי עריכת ביטוח רפואי לאותה קבוצה תחשב לאירוע אחר והעדר עריכת חוזה בכתב לאותה קבוצת עובדים שהחלה לעבוד באותו מועד תחשב לאירוע שלישי. נראה כאמור, כי סעיף 40יג לחוק מותיר את שיקול הדעת בעניין זה בידי בית המשפט, אשר יבחן כל מקרה בנסיבותיו, ויקבע מהי המסגרת המתאימה בנסיבות המקרה הספציפי.

19. במקרה דנן, מצאתי כי יש לראות בהעסקת שני העובדים באותה העבודה ובאותו המועד על כל הכרוך בהעסקתם, משום "אירוע אחד" כאשר חומרת הנסיבות הכרוכות בביצוע העבירה נכללות בהגדרת ה"אירוע" ותילקחנה בחשבון במסגרת קביעת מתחם הענישה לאותו האירוע.

קביעת מתחם הענישה

20. בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע "מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה" ולהתחשב לשם כך "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט'", הכוללות את הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה, מידת השליטה על מעשהו ועוד. כאשר מדובר בהטלת קנס כספי יש לקחת בחשבון גם את מצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין).

21. ככלל, בעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כדין, הרי שבמסגרת קביעת מתחם הענישה בשקילת הערכים החברתיים, יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בעבירה חמורה אשר בצידה טמון סיכון בטחוני של כניסת אנשים שאינם מורשים לשהות בארץ, ללא ביקורת וללא דיווח. העובדה שלנאשם היתר להעסיק עובדים זרים עד למכסה מסוימת, אין משמעה היתר להעסקת עובדים שאינם בעלי היתר עבודה ושהייה בארץ.

פן נוסף שיש לקחת בחשבון, הוא הפגיעה במישור הכלכלי בכך שהעסקת עובדים ללא היתר באה על חשבונם של אזרחים ישראלים אשר אינם יכולים להתחרות בסכומים המשולמים לאותם עובדים, ונמצא כי הפרת החוק גורמת לפגיעה באינטרס הכלכלי של המדינה וענישה הולמת תעשה בדרך של הטלת קנס כספי (עפ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

22. בעת קביעת מתחם הענישה יש לקחת בחשבון את העובדה כי כתב האישום הוגש באופן יזום על רקע ריבוי עבירות קודמות של הנאשם לרבות עבירות של אי העמדת מגורים הולמים והעדר ביטוח רפואי לעובדים הזרים.

יש לציין, כי על פי פסיקת בית הדין, על אף שהוראות סעיף 40יא(6) קובעות כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי נאשם לא יזקפו לחובתו", הרי שכאשר ביקש נאשם להישפט והורשע בדין, נקודת המוצא צריכה להיות כפל הקנס המנהלי למעט במקרים מיוחדים (ע"פ 74/09 מדינת ישראל נ' זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ, ניתן ביום 10.5.10) עוד יש לציין, כי גם מקום שההליך התקיים שלא על פי בקשת נאשם להישפט, מורות הוראות סעיף 2(א1) לחוק עובדים זרים, כי בגין העסקת עובד ללא היתר, לא יפחת הקנס מכפל הקנס המנהלי הקבוע לעבירה זו (תיקון מס' 15, התשע"ב-2012).

מכאן, כי במסגרת מתחם הענישה לא ניתן לגזור עונש הנמוך מכפל הקנס המנהלי המוטל על העבירה נשוא כתב האישום, אלא בנסיבות מיוחדות.

23. בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה, כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינם העסקת עובדים שלא כדין עונשים הנעים משיעור הקנס המנהלי ועד לכ-30% מהקנס הפלילי המרבי שנקבע לעבירה.

הוראות סעיף 2(ב)(ב) לחוק עובדים זרים הקובעות את מסגרת העונשים שניתן להטיל על מעסיק מורות, כי בגין העבירה של העסקה ללא העמדת מגורים הולמים, כאשר ההעסקה נעשתה במסגרת עיסוקו או משלח ידו של המעסיק, ניתן להטיל עד שנת מאסר בגין כל עבירה.

עיון בפסיקת בתי הדין מעלה, כי בתי הדין אינם ממהרים להטיל עונשי מאסר בגין העבירות על חוק עובדים זרים בכלל ובגין העדר העמדת מגורים הולמים בפרט, ומשמדובר בעבירות שבצידן רווח כלכלי, אשר לרוב אף העובד מעוניין בהעסקה על אף שהיא אינה בהיתר, הנטייה היא להטיל על המעסיק עונש אשר יהלום את הפן הכלכלי של העבירה, אלא שבמקרה דנן ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בטענה כי מדובר בנסיבות חמורות ביותר.

24. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את דבריהם, מצאתי כי מתחם הענישה המקובל לעבירה של אי העמדת מגורים הולמים, אינו מתחם הענישה הראוי שבו יש לנקוט במקרה שבפנינו, שכן שונה הוא מהמקרים המובאים כדבר שבשגרה בפני בית הדין.

עיון במקרים שהובאו בפני בית הדין מעלה, כי עיקר הטענות המועלות כנגד המעסיקים נוגעות לתקינותם של המגורים שהוקצו לעובדים, כגון: קיומם של חיבורי חשמל, תחזוקה ותברואה לקויה, העדר ארונות ואי העמדת אמצעי חימום או שמירה על מזון (מקרר, תנור אמצעי בישול וכיוצ"ב). ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) נ' מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ניתן ביום 11.8.14). מבלי להפחית מחשיבותם של ליקויים אלה, המקרה שבפנינו חריג הוא.

25. פרשה דומה שבמסגרתה הועמדו לרשות העובדים תנאי מגורים בלתי אנושיים נדונה בפרשת ניר עם (ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ – מדינת ישראל, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה ניתן ביום 6.9.09) שם הוקצו למגורי העובדים מבנים מאולתרים מקרטונים ולוחות עץ, אשר הוסוו בסבך מתחת למערומי משטחי עץ. באותו מקרה הוטל על הנאשמים הקנס המקסימאלי הקבוע בחוק. בפרשה שבפנינו ישנה עליית מדרגה בחומרת תנאי המגורים שהוקצו לעובדים. במסגרת העדויות המוקדמות (ת"פ 48818-01-13), הוצג בפני בית הדין סרט וידאו (מב/4) המציג את חשיפת המגורים על ידי המפקחים. בסרט נראה שטח אדמה ועליו מכסה קטן עשוי מתכת. עם הרמת המכסה, מתגלה פתח צר של בור חפור באדמה, כאשר בפינת הבור סולם עץ מאולתר, באמצעותו ניתן לרדת לבור. הבור שנראה כי אורכו אינו עולה על כ- 2 מטרים (ונראה שאף פחות מכך) ורוחבו כ- 1-1.20 מטר, מחופה בניילון ונתמך במספר קרשים בכל צד, מכיל משטח המשמש מיטה וגיגית התלויה מעליו ומשמשת, ככל הנראה, כמקום לאחסון חפצים. בבור קיים חיבור לא תקני של חשמל וכן צינור המשמש לאוורור כשצידו השני של הצינור מוסלק מחוץ לבור. בבור לא ניתן לעמוד זקוף ואין בו אור יום. כעולה מעדותו של העובד, בבור אין שירותים ומקלחת ולא נראה כי יש בבור אמצעים לשמירת מזון.

עוד עלה מעדותם של העובדים, כי היוזמה למגוריהם, האחד בבור והשני בחממת המלפפונים, היתה של הנאשם, במטרה להסתירם מעיני הרשויות בעת עריכת ביקורות. הנאשם עצמו, לאחר שנשמעו עדויות העובדים, הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום ועל כן טענותיו במסגרת טיעוניו לעונש על פיהם הקצה לעובדים מקום מגורים עם יתר העובדים שהועסקו על ידו כדין, אינה עולה בקנה אחד עם הודאתו ועם הראיות שהובאו בפני בית הדין (עדויות העובדים והסרטון מב/4) ואינה יכולה להתקבל. כך גם אין לקבל את טענת הנאשם שלפיה יש להקל עימו, היות והעסקת העובדים לא חרגה מהמכסה המותרת שניתנה לו.

26. הנאשם הגיש חוות דעת שמאי שממנה הוא מבקש ללמד כי הבורות שנחפרו ושימשו למגורי אדם (כעולה מעדות אחד העובדים קיימים עוד 3 בורות שכאלה) אינם מצויים בחלקתו של הנאשם, אלא בחלקות אחרים וכי הוא עצמו העמיד לעובדים מגורים הולמים. אין לקבל חוות דעת זו. ראשית, אין כל טענה בנוגע למגורים שהועמדו לרשות העובדים שהועסקו בהיתר כדין. כתב האישום דנן נסוב על הלנת שני עובדים אשר לא זו בלבד שהנאשם לא החזיק בהיתר כדין להעסקתם, אלא שעבירה זו הובילה לדרישת הנאשם מעובדים אלה ללון בבור ובחממת המלפפונים. שנית, הנאשם הודה בעובדה כי הלינם במגורים שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות החוק ואין כל משמעות לעובדה האם מצויים הבור והחממה במשקו של הנאשם, אם לאו.

27. הצפייה בקלטת המתעדת את הבור, אינה קלה והיא מעוררת תחושה קשה של ניצול עובדים המצויים במעמד חלש, תוך מתן יחס שאינו ראוי לבני אנוש, והכל לשם השאת רווחים כספיים. יתר על כן, העובדה כי מהעדויות עולה שאין מדובר בבור בודד, צריכה להדליק נורות אזהרה שמא הפך הדבר לנורמה מקובלת, דבר המצוי בעוכרינו כחברה המצווה על שמירת כבודו של כל אדם ושל העובד הזר בפרט בבחינת "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, כ').

על אף טענותיו של הנאשם בעניין תרומתו ומעשיו המבורכים למושב שבו הוא מתגורר, העובדה כי הוא יכול היה ללון בשלווה בביתו, כאשר את עובדיו הלין בסמוך בבור חפור באדמה ובחממת מלפפונים, מקומות שאינם ראויים למגורי אדם, אינה עולה בקנה אחד עם חובה המוטלת על אדם לנהוג בחברו ביחס של כבוד מינימאלי, קל וחומר עם אדם המועסק על ידו ונתון לחסדיו. היחס שבו בחר הנאשם לנקוט כלפי עובדיו, מעידה על קשיות לב, מעוררת שאט נפש ומזכירה תקופות אפלות בהיסטוריה הלא רחוקה של עם ישראל.

בפרשת ניר עם קבע בית הדין הארצי:

"הוראות חוק עובדים זרים והעבירות הקבועות בו, נועדו להבטיח תנאי עבודה מינימאליים לשמירת זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים. במקרה שלפנינו, עסקינן בהפרת זכויותיהם של עובדים זרים, מהגרי עבודה, שהם 'החלשים שבחלשים' בחברה ועליהם נדרשת הגנת המחוקק ובתי המשפט מפני התעמרות ושלילת זכויותיהם בין אם שוהים הם כדין, בין אם לאו. לכך מכוון חוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 בהוראותיו, לרבות בעבירות ובקנסות אשר יוטלו מכוחו על מעסיקים הנוהגים בעובדים הזרים כ'חפץ' להשאת רווחים ולא כבני אדם שבכבודם ובהגנה על שלומם ורווחתם חייבים הם על פי דין".

ויפים הדברים לענייננו.

28. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי - את העובדה כי הנאשם הורשע בהעסקת שני עובדים שלא כדין ומבלי שערך להם ביטוח רפואי; את החומרה המיוחדת בנסיבות שבהן הורשע הנאשם בעבירה של אי הקצאת מגורים הולמים לעובדיו; את העובדה כי העסקת העובדים הזרים נעשתה במסגרת עיסוקו של הנאשם ועל כן יש ליתן משקל גם לשיקול הכלכלי; את תכלית החקיקה להסדיר את העסקתם של העובדים הזרים ולפקח על העסקתם על מנת שזכויותיהם ותנאי העסקתם לא יפגעו; את הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים ללא היתר על מנת שלא לפגוע בשוק העבודה הישראלי; ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי - מצאתי כי יש להבחין בין העונש שיוטל על העבירה של אי מתן מגורים הולמים, ובין ההעסקה ללא היתר כדין ומבלי שנערך ביטוח רפואי.

א. באשר לעבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, שקלתי את העובדה כי הקנס המנהלי שנקבע בחוק לעבירות אלה עומד על שיעור של 5,000 ₪ (לכל עובד ולכל עבירה) ועל כן מתחם העונש ההולם לאירוע שבפניי הוא בין כפל הקנס המנהלי (40,000 ₪ במועד הרלוונטי) לבין 50% משיעור הקנס המקסימלי המוטל על פי סעיף 61א(2) לחוק העונשין, בשילוב עם הוראות סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, ששיעורו עומד על סך של 116,800 ₪ (לכל עבירה). היינו, בענייננו, מתחם הקנס נע בין 40,000 (כפל הקנס) ₪ לבין 58,400 ₪ (50% מהקנס המקסימאלי).

ב. באשר לעבירה של אי העמדת מגורים הולמים - הנסיבות שהובאו בפניי במסגרת הליך זה, הינן מן החמורות שבהעסקת העובד הזר ללא העמדת מגורים הולמים, שכל כולה תוצאה של העסקה ללא היתר כדין, תוך חשש לתפיסתו על ידי הרשויות. בנסיבות חריגות אלה מצאתי כי יש לקבל את עמדת המאשימה כי עונש של מספר חודשי מאסר בפועל יהווה ענישה ההולמת את חומרת העבירה על נסיבותיה הספציפיות. לכך יש להוסיף כי הנאשם לא דאג לביטוחם הרפואי של העובדים, ולא יכול להיות חולק כי תנאי המגורים שהוקצו להם חושפים אותם ביתר שאת לסכנות בריאותיות, נסיבות שיש בהן כדי להוות נסיבות מחמירות גם לעבירות של אי מתן ביטוח רפואי הולם. משכך, מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה שבמקרה דנן הוא בין חודשיים ל- 6 חודשי מאסר בפועל ובין חודשיים ל-6 חודשי מאסר על תנאי.

גזירת העונש

29. כאמור, לאחר קביעת מתחם הענישה לעבירה, על בית המשפט לקבוע את העונש המתאים לעבירה במסגרת אותו מתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מהרשעתו, הפגיעה של העונש בנאשם ומשפחתו, נטילת אחריות על ידי הנאשם על מעשיו ומאמציו לתיקון תוצאות העבירה, נסיבות חייו ככל שהיתה להם השפעה על ביצוע מעשה העבירה, עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, התנהגות רשויות אכיפת החוק וחלוף הזמן מביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין).

30. בנסיבות המקרה הנוכחי, על יסוד עיקרון ההלימה ומתוך איזון כלל השיקולים הרלוונטיים לחומרא ולקולא, בבואי לשקול את העונש המתאים לנאשם, משיש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי הרעוע, את קיומו של עבר פלילי בעבירות זהות ממש לאלו בכתב האישום (למעט העסקה ללא היתר), את העובדה כי הפסיק לעבוד בתחום שבו הורשע; משלקחתי בחשבון כי מדובר בהעסקת שני עובדים זרים ומשמצאתי כי נסיבות העבירה הן בין החמורות בהיותן פוגעות בתנאים הבסיסיים של כבוד העובד כאדם, משהעסקת העובד נעשתה במסגרת עיסוקו של הנאשם ובנסיבות שבהן נעשה ניסיון אף להתחמק מזרועות החוק, ומשעולה מתסקיר שירות המבחן כי הנאשם לא הפנים את אשמתו, וכי למעשה אין הוא לוקח אחריות על מעשיו, הנני מטילה על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. ארבעה חודשי מאסר בפועל אשר בהסכמת הנאשם ירוצו בעבודות שירות, שייעשו בתיאום ועל פי הנחיית הממונה על עבודות שירות. ארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה בניגוד לסעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים התשנ"א.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.5.15 בשעה 08:00 ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום, כמפורט בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 15.3.15.

ב. קנס בסך של 40,000 ₪ אשר ישולם ב-80 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 500 ₪ כל אחד שהראשון בהם ישולם עד ליום 1.9.15 והיתר באופן רצוף ב-1 לכל חודש עוקב;

ג. לחתום עד ליום 10.5.15, על התחייבות להימנע מעבירה על העבירות שבהן הורשע בהליך זה וזאת במשך 3 שנים מהיום. היה ותבוצע עבירה כאמור, יחויב הנאשם באופן מידי וללא תנאי בגין כל עבירה בסכום של 60,000 ₪.

31. בהתאם להסכמת הצדדים ישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

עותק מגזר הדין יישלח לממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום.

5129371

54678313 זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ה, (16 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.