החלטה

1. כאמור בהחלטה מיום 8.10.2014, הפער בין חוות-הדעת שהגישו הצדדים מצדיק מינוי מומחה מטעם בית-המשפט: מומחה התובע, ד"ר פואד אלפארס, העריך את נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי ב-25% הנובעים מן האירוע שעליו נסב ההליך – ואילו מומחה הנתבעים, פרופ' אבנר אליצור, קבע שלתובע לא נותרה נכות בעקבות האירוע.

2. בעלי-הדין אינם חולקים על הצורך למנות מומחה מטעם בית-המשפט. כאמור בהחלטה הנ"ל, חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט לא תהיה מכרעת ולצדדים תישמר הזכות להסתמך על חוות-הדעת שהוגשו מטעמם.

3. המחלוקת בין הצדדים נטושה על-אודות אופן הנשיאה בשכרו של מומחה בית-המשפט; התובע מבקש להשית את מלוא השכר על הנתבעים, מטעמים של חסרון כיס. הנתבעים מתנגדים לכך ומבקשים להורות על נשיאה בשכר המומחה בחלקים שווים.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר שניתן לתמיכתה ובנספחיה מזה – ובתשובה מזה – מצאתי שיש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כך שהתובע ישא בשליש משכרו של מומחה בית-המשפט ואילו הנתבעים ביתרת השכר; לכל אחד מהצדדים תישמר הזכות לטעון בסיום ההליך באשר לאופן הנשיאה הסופי בעלות זו.

5. התובע סמך את בקשתו על הנימוקים הבאים: הוא אסיר משוחרר שריצה עונש מאסר מתאריך 22.9.2013 עד שחרורו המוקדם ביום 15.6.2014, כשעד יום 21.11.2014 נמצא במעמד של אסיר משוחרר; מאז שחרורו הוא משתכר שכר מינימום (4,611.73 ₪ על-פי תלושים שצורפו); התובע מתגורר בבית אמו ומשתתף במימון הוצאות הבית; התובע צבר חובות במהלך תקופת מאסרו ולפניה; אחיו של התובע בעלי משפחות ואין בידם לסייע לו. מנגד טענו הנתבעים כי התובע לא הרים את הנטל ולא הראה שידו אינה משגת לממן ולו גם את מחצית שכרו של המומחה.

6. בתי-המשפט מגלים רגישות למצבם של בעלי-דין מעוטי יכולת, על-מנת שחסרון כיס לא יפגע בזכות הגישה לערכאות ששיש לה מימד חוקתי [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שניה, 2008)]. זכות הגישה לערכאות, משמעה גם עצם היכולת למצות את ההליך למטרתו ובתוך כך להביא בו ראיות. אם הושת על בעל-דין חיוב של תשלום למומחה בית-המשפט והוא אינו נושא בו, עלול הדבר לגרום לתוצאה של מחיקת כתב-טענותיו, באופן שממחיש את הזיקה בין יכולתו הכלכלית של מתדיין לבין כוחו למצות את ההליך [תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי]. על כן נקבע כי "הזכות להגיש חוות-דעת מומחה ובמובן מסויים גם הזכות, כי תתקבל חוות דעת מטעם בית המשפט, נוגעת בזכותו העקרונית של בעל-דין להביא ראיותיו, זכות הנתפסת כזכות יסוד", ואף משתלבת בזכות הגישה לערכאות ובזכות להליך נאות [ת"א (ת"א) 3194-04-10 חיזגילוב נ' עיריית אור עקיבא (2014) ור' גם ההפניה שם: ע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אלוני, פ"ד נא(2) 574 (1997)].

יחד עם זאת, בהקשרים שונים נקבעו מבחנים שונים – שמאמצים נקודת איזון שונה – לשם הפנמת חסרון כיס של מתדיין ומידת ההתחשבות בה; כך באשר למתן פטור מאגרת משפט או חיוב תובע בערובה לתשלום הוצאות נתבע [רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח נעים באסל איברהים, פ"ד נח(5) 865 (2004)] וכך גם באשר למתן פטור לתובע מלצרף לכתב-התביעה חוות-דעת רפואית ולהורות חלף זאת על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט – נושא שהוא בעל קירבה רעיינית לענייננו [ת"א (מח' י-ם) 9337/07 עזבון רחל שבו נ' חניש (2010)].

7. מצד אחד, התובע משתכר שכר מינימום ומתגורר בבית אמו. הוא עובד אצל מעסיקו הנוכחי מאז שוחרר ממאסרו ביוני 2014. מצד שני, התובע לא פירט את חלקו בהוצאות הבית ואף לא מהם אותם חובות בגינם הוא צפוי לנקיטת הליכים; תדפיס תיקי הוצל"פ שצירף מלמד על כך שחמישה תיקים שהתנהלו נגדו נסגרו ובאחרון הוקטנה יתרת החוב והועמדה על כ-7,500 ₪ מתוך סכום התחלתי שעלה על 19,000 ₪. התובע ציין כי הסתייע בבני משפחתו כדי לסלק חלק מחובותיו ולא צירף תצהירים עדכניים של בני-משפחה, מהם יהיה ניתן ללמוד כי לעת הזו אין באפשרותו להיעזר בהם לשם מימון חלקו בשכר המומחה. זאת ועוד, התובע נשא בשכרו של מומחה מטעמו ולא ביאר כיצד עלה בידו לעשות כן. איזון ראוי בין טענות הצדדים מצדיק אפוא התחשבות-מה ביכולתו הכלכלית של התובע שאין עימה פטור מלא מהשתתפות בתשלום שכרו של מומחה בית-המשפט. בטענות הצדדים במישור החבות אין כדי לשנות ממסקנה זו.

8. הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה, על-פי האמור בסעיף 4 לעיל. אין צו להוצאות.

9. החלטה הקובעת את זהותו של מומחה בית-המשפט תינתן בנפרד.

המצאה לצדדים.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.