בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

המבקש קיבל הזמנה לדין לידיו בגין ביצוע עבירות אי ציות לשוטר בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: התקנות) וכן ביצוע עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות.

ביום 20.05.13 לא התייצב איש לדיון לכן נשפט הנאשם בהיעדרו ונגזר דינו לקנס בגובה 1,000₪, פסילה ל 3 חודשים וכן פסילה ל 5 חודשים על תנאי לשלוש שנים. עתה עותר המבקש לביטול גזר הדין מפני שאי התייצבותו לדיון מקורה בתקלה טכנית במשרדי בא כוחו וכיוון שמדובר עונש חמור.

בקשתו של העותר אינה נתמכת בתצהיר כנדרש (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל).

בנוסף, הלכה פסוקה היא שטעות אינה עילה לביטול גזר דין, "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם... תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך". (ראה ע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, צוטט גם בע"פ (ים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל).

סבורני כי ההתייצבות לדיון מוטלת על כתפי הנתבע ובא כוחו כאחד, קל וחומר כאשר הנאשם קיבל הזימון לידיו. לגופה של העבירה, לא נטען דבר כנגד עצם ביצועה.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי השארת גזר הדין על כנו אינה מהווה עיוות דין.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.