האם ראוי להורות על איחוד הדיון בשני הליכים תלויים ועומדים בבית משפט זה - בת.א. 51402-04-13 ות.א. 49234-05-10. זו השאלה הניצבת במוקד הדיון נשוא החלטה זו ולאחר שהתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להשיב עליה בשלילה ולדחות את בקשת התובעים.

הצדדים, בשני ההליכים, הנם בעלי זכויות בדירת מגורים צמודת קרקע הבנויה על מגרש בשטח 432 מ"ר, ברחוב לוחמי הגטאות 34 בעיר נס ציונה (להלן: "הנכס").

בת.א. 49234-05-10 הגישו התובעים 1-7 דכאן תובענה לפירוק שיתוף בנכס כנגד הנתבעת 1, יורשי המנוח שלום חבני ויורשי המנוח מצליח חבני – התובעים 8-9 דכאן. התיק מצוי בשלב דיוני מתקדם, הסתיימו קדמי המשפט בתובענה, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבעו ישיבות טרום הוכחות ליום 1.7.13 והוכחות ליום 2.1.14.

בת.א 51402-04-13 עתרו התובעים דכאן לתשלום דמי שכירות ראויים. לגרסתם, לפי פסיקתה מיום 19.2.08,הם בעלים של 80% בנכס ואילו הנתבעת 1 הנה בעלת 5% בו. לטענתם, האחרונה מתגוררת בנכס יותר מ- 12 שנים ובשל כך חבה להם דמי שכירות ראויים כפי חלקם בו.

בניגוד לתובענה הוותיקה, בזו החדשה טרם נקבעו מותב דיוני ומועד לישיבת קדם משפט ראשונה.

לטענת התובעים – המבקשים את איחוד הדיון, קיימת זהות בין הצדדים להליכים ועסקינן בתובענות הקשורות באותו הנכס ואותם באי כוח מייצגים.

המשיבה – הנתבעת 1 בשני ההליכים, מסכימה לאיחוד הדיון, תוך הפנייה לשוני בייצוגה בתובענה דנן ולמועד הנדחה בו עליה להגיש את כתב ההגנה. לטענתה, יש להחיל את ההליכים המקדמיים בתובענה זו על האחרת ולהורות על הגשת תצהירי עדות ראשית בשני ההליכים במאוחד. יורשי המנוח שלום חבני כנתבעים פורמאלית בתיק זה וכנתבעים בתיק האחר – לא הגישו תגובה.

המסגרת הנורמטיבית הנדרשת להכרעה בבקשה, מצויה בהוראות תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיהן:

"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו , להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו , ובתנאים שייראו לו".

בבסיס הוראות התקנה עומדים האינטרסים שבחסכון בזמן והוצאות, נוחות ויעילות - (ר' ספרו של דר' א. וינוגרד תקנות סדרי הדין (כרך שני) (הלכות, 2002) בעמ' 710-709)).

על סמך מושכלות יסוד אלו, נקבעו מספר שיקולים שיש לבחון בטרם היעתרות לבקשה לאיחוד דיון ובהם השלב הדיוני, במסגרתו נשקלת פגיעה דיונית אפשרית בתביעה "המתקדמת" והשפעת קביעות אפשריות בתובענה אחת על האחרת, מיהות הצדדים ובחינת שאלות דומות של עובדה ומשפט (ר' בר"ע (מחוזי חיפה) 1781/07 סלמאן נ' שואח (25/4/07), רע"א 210/00 שלומוביץ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד(2) 69 (2000), בר"ע (י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. משה טלגם ואח' (1998)).

ובהתאמת הדברים לעניין שלפניי - קיימת חפיפה בין בעלי הדין, אך אין בה די לצורך היעתרות לבקשה. השלב הדיוני השונה בו מצויים שני ההליכים נשוא הבקשה, מהווה את השיקול המרכזי מכוחו דחיתיה. אין בעילות נשוא שתי התובענות קווי דמיון של עובדה ומשפט המצדיקים כדי כך העדפת קביעת סד זמנים נוקשה בתביעה המאוחרת, כמתווה הדיוני אותו הציעה הנתבעת 1. בהתחשב בשלב הדיוני המתקדם בו מצוי ת.א 49234-05-10, העתרות לבקשה תביא לדחיית בירורו והעדפתי הבטחת גמר המלאכה במועדים שנקבעו.

במידת הצורך, ניתן יהיה להסתייע בהשתקי התביעה המוקדמת, ככל שיווצרו, לצורך צמצום חזית המרחיבה בתביעה המאוחרת.

מכל אלו – דחיתי את הבקשה.

לידיעת הצדדים, מנ"ת וכב' השו' י' בלכר.

ניתנה היום, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......