1. בקשת החייב למתן הפטר.

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 23.6.13.

3. ביום 1.11.16 התקיים דיון בעניינו של החייב, במסגרתו ניתן לחייב הפטר מותנה, כפוף להוספת סך של 25,000 ₪, בתשלומים בסך של 500 ₪ כל אחד. יצוין שסכום תביעות החוב עומד על סך של 200,000 ₪.

4. החייב הגיש בקשה למתן הפטר חלוט, לאחר שהשלים תשלומים אלו. בנוסף, על פי האמור בבקשה, החייב פדה את זכויותיו (שאינן מוגנות) בסך של 3,000 ₪, בחברת הראל.

5. הנאמן התנגד לבקשה. הנאמן טען, שמאז ההחלטה בדבר מתן הפטר מותנה, החייב השיא את הכנסותיו בשיעור ניכר, ואף שב לנהל משק בית משותף עם רעייתו.

אציין כי אף שמצאתי שלא לקבל את עמדת הנאמן, לא היה מקום ללשון שננקטה כלפיו בתגובת החייב. מדובר בבעל תפקיד, זרועו הארוכה של בית המשפט, וראוי לנקוט כלפיו, כמו גם כלפי כל צד להליך, בלשון מאופקת.

6. כונס הנכסים הרשמי סבר שיש להותיר את תכנית הפירעון על כנה. כונס הנכסים ציין שהתהיות שהועלו על ידי הנאמן נדונו כבר ביום 1.11.16, ותכנית הפירעון משקפת אותן, וכן ציין שהנאמן לא יזם בקשה לשינוי תכנית הפירעון. כונס הנכסים הוסיף, שמדובר בהליך שהחל בשנת 2013

7. סוגיה דומה לסוגיה זו נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון, בעניין ע"א 8488/18 זמירה משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן ואח' ((17.6.19).

באותו עניין קבע בית המשפט העליון שהפטר מותנה אמנם אינו מהווה את נקודת הסיום של הליך פשיטת הרגל, ובית המשפט רשאי לעיין בו מחדש, אך זאת אם התגלו או התחדשו נסיבות עובדתיות, ותוך זהירות והתחשבות באינטרס ההסתמכות.

בין היתר, התייחס בית המשפט העליון לכך שההפטר המותנה מהווה שלב מתקדם, שכן הוא מתווה לחדל הפירעון את הדרך שבאמצעותה יוכל לזכות בחירותו הכלכלית. בכך נוצרת ציפייה אצל החייב, והסתמכות, כך שיש לנקוט במשנה זהירות טרם סטייה מהמתווה שנקבע (סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף). סטייה מחייבת, כלשונו של כב' השופט גרוסקופף, "סיבה כבדת משקל".

בין יתר השיקולים שהותוו צוינו התנהלות החייב, אינטרס ההסתמכות והציפייה, שיעור הדיבידנד ומהותיות הסכום הנוסף.

8. בענייננו, אני מקבלת את עמדת כנ"ר לפיה אין מקום לשינוי תכנית הפירעון.

ראשית, אין מדובר בנסיבות חדשות, כגון גילוי נכס נוסף. מדובר בטענות שעלו כבר בעת הדיון, בנושא כושר השתכרותו של החייב ובנושא מגוריו עם בת זוגו. מאחר שאושרה תכנית פירעון למרות טענות אלו, המסקנה היא, שהן נלקחו בחשבון.

שנית, תכנית הפירעון לא הותנתה בכל תנאי ביחס ליכולת השתכרותו של החייב, ויש לציין שהחייב היה באותו מועד כבן 67 וכיום כבן 70, על המשתמע מכך.

אציין כי הציפייה בהליך זה, מבחינה שיקומית, היא שהחייב יתקדם בחייו. לכן, עצם העלייה בהשתכרותו, ככזו, אינה אמורה לשנות תכנית פירעון, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, ולא מצאתי נסיבות כאלו בענייננו.

זהו בדיוק המקום לתת תוקף למשקלו של ההפטר המותנה. החייב פעל תחת תכנית פירעון, שלקחה בחשבון טענות שונות באשר למשק הבית ובאשר ליכולת השתכרותו, ואין מקום לשוב ולבחון כעת את הדברים בשנית.

9. לפיכך, אין מקום לשנות את תכנית הפירעון.

הנאמן יגיש פסיקתה לחתימה.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.