לפניי תביעה כספית ע"ס 20,000 ₪ שעילתה פיצוי בגין נזק שנגרם לרכב שרכב התובע מאת הנתבע .

רקע עובדתי:

התובע הוא הבעלים של סוכנות דייהטסו בחיפה (להלן: "התובע") ועוסק בין היתר בעצמו במכירת רכבים לפרנסתו. התביעה מוגשת כנגד חברת גלגל עומר בע"מ (להלן: "הנתבעת").

במהלך חודש מאי 2012 או בסמוך לכך, מכר נציג הנתבעת לתובע כלי רכב מסוג דייהטסו סיריון, משנת הייצור 2009 מ.ר 56-399-67 (להלן: "כלי הרכב") תמורת סך של 46,500 ש"ח.

לאחר מכירת כלי הרכב על ידי הנתבעת לידי התובע, ולאחר שמכר התובע את הרכב לצד ג', התברר כי בעבר כלי הרכב עבר תאונה בה נפגע חלקו האחורי, והרכב הוכרז אובדן להלכה בטרם תוקן.

מערכת היחסים בין הצדדים לא התרחשה באופן ספורדי וחד פעמי. הצדדים מסכימים שהקשרים העסקיים ביניהם התקיימו מספר פעמים רבות.

כלי הרכב תוקן בטרם נקנה על ידי התובע מהתובעת בעבור סכום של כ4,500 ₪. הרכב תוקן על ידי לוי עומרי, בנו של הנתבע, אשר לטענת האחרון הרכב נקנה על ידו בטרם העסקה המדוברת.

הנתבעת כמי שהחזיקה ברכב בעת שנמכר ידעה על התאונה המדוברת שהתרחשה בכלי הרכב בעבר.

התובע פנה אל נציגי הנתבעת וביקש את השתתפותה בתיקון הליקויים, אולם בקשתו נדחתה.

משנדחתה בקשתו של התובע להשתתפות הנתבעת בתשלום תיקון הליקויים, פנה התובע למוסך "רייזמן ישראל" בתחילת חודש ספטמבר 2012, אשר הינו מוסך מורשה של דהייטסו.

לאחר תיקון הליקויים, פנה עו"ד משה גבע מטעם התובע במכתב שבו הוא מבקש מהנתבעת לשלם לתובע את ההוצאות על תיקון הרכב.

התביעה היא על סך כולל של 20,000 ש"ח, על פי הפירוט הבא:

1. סך של 7,500 ₪ עלות תיקון כלי הרכב כפי שטוען התובע ששילם למוסך רייזמן ישראל.
2. סך של 1,755 ₪ שכר טרחה בגין ניהול התיק כנגד צד ג'.
3. סך של 10,745 ₪ בגין עוגמת נפש.
4. נוסף על כך, תובע הנתבע ריבית חריגה הנהוגה בבנק הפועלים בשיעור של 14.85% מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
5. הוצאות משפט, ושכר טרחה עו"ד בצירוף מע"מ.

טענות התובע:

1. במהלך חודש מאי 2012 או בסמוך לכך, מכר נציג הנתבעת לתובע את כלי הרכב תמורת סך של 46,500 ש"ח.
2. התובע טוען שהיחסים העסקיים בין הצדדים התרחשו מספר פעמים ואף הגיעו לרמת "אמון עיוור" בין הצדדים ושהנתבעת טענה כי לא נמכרים במקום כלי רכב אשר עברו תאונה. הדבר נטען הן לגבי מצאי הרכבים בכללי במקום, ובפרט ברכב הנ"ל.
3. לאחר הרכישה, ולמרות התחייבות נציג הנתבעת כי כלי הרכב המדובר נקי מתאונות, התברר לטענת התובע שעובדה זו אינה נכונה, וכלי הרכב עבר תאונה קשה לידיעתה הברורה של הנתבעת. יתרה מכך, כלי הרכב הוכרז אובדן להלכה והנתבעת אף פוצתה בכספי ביטוח.
4. לאחר מכירת הרכב לצד ג' ופנייתו אל התובע תוך שמוכיח בפניה כי אכן הרכב עבר תאונה בעבר, פנה התובע לנציג הנתבעת וביקש את השתתפותה בתיקון הליקויים. בקשתו נדחתה.
5. צד ג' סר למוסך "רייזמן ישראל" אשר הינו מוסך מורשה של דייהטסו, ושם טופלו הליקויים בסכום על סך 7,500 ₪.

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת טוענת שחרף מספר הפעמים הרב שבו נמכרו רכבים שהיו בבעלותה לידי התובעת, מעולם לא שררה מערכת יחסי אמון עיוורת.
2. התובע, שהינו שמאי רכב וסוחר במקצועו טרח לבצע בדיקה לרכב המדובר וקנה אותו לשביעות רצונו.
3. מעולם לא הוצג לפני התובע מצג כי הנתבעת אינה מוכרת רכבים לאחר תאונה. יתרה מכך, בשל התאונות שהרכבים עברו בעברם מבוצעות הפחתות משמעותיות במחיר כמו במקרה דנן- מחיר המחירון של הרכב עמד על סך 67,000 ₪, ואילו התובע רכש אותו בהפחתה במחיר על סך 46,500 ש"ח.
4. התובע חתם ביום ה8 למאי 2012 על תצהיר בו מאשר את בדיקת הרכב הנ"ל לשביעות רצונו, ובנוסף מוותר על תביעות עתידיות באשר אליו.
5. לטענת הנתבעת בוצעה במחיר הקנייה אשר כלל תוספת של 4,000 ₪ בגין מועד עלייה לכביש הנחה של כ40%.
6. הנתבעת טוענת במסגרת התביעה והדרישה הכספית של התובע הוא טוען ששילם כסף. אולם הוא אינו מציג מסמך המעיד על תשלום כלשהו שהתקבל בפועל, ולכן לא ברור מה הנזק שהוסב לו.
7. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התיקון שנעשה במוסך 5 חודשים לאחר ביצוע העסקה מטיל בספק רב את אמינות טענות התובע. יתרה מכך, לא צורפה חשבונית אלא רק קבלה, ובה לא מפורט מה נעשה ברכב.
8. התביעה שהוגשה כנגד התובע על ידי צד ג' לא הובאה לידי בית המשפט או אל הנתבעת ולכן אין לקבלה כעובדה.
9. לאור האמור לעיל טוענת הנתבעת כי אין לתובע להלין, אלא על עצמו, כאשר ביקש למכור את הרכב לצד ג' מבלי שהודיע לו על ההיסטוריה של כלי הרכב כפי שהכיר אותה בעצמו.

בדיון שנערך לפנינו ב15 לאוקטובר 2015 נחקרו הצדדים:

הנוכחים: בא כוח התובע עו"ד ערן הרשבויץ והתובע בעצמו

בא כוח הנתבעת עו"ד עובדיה רייכר ונציג הנתבעת מר אילן לוי

1. עד התביעה שלמה קובה (להלן: "התובע"), בדיון הצהיר התובע מר שלמה קובה שהוא בעלים של סוכנות דייהטסו משנת 1981, ושהוא עוסק במכירת מכוניות חדשות ומשומשות. כמו כן הצהיר התובע שהוא שמאי בהשכלתו.
2. התובע אישר שקנה בעבר רכבים נוספים מהנתבעת, כשהאחרון שבהם הוא הרכב מושא התביעה.
3. התובע אישר שהמסמך עליו חתם הוא זה שגם בעסקאות מכר קודמות השתמשו בו הצדדים, אולם בנוגע לרכב הספציפי הנ"ל קיבל מידע שגוי.
4. בנוסף הצהיר התובע שביצע בדיקה חיצונית בלבד לרכב מכיוון ולא יכול היה לבצע את הבדיקות המתאימות במקום, ולפיכך הסתמך על המידע של הנתבע אודות הרכב ורכש אותו.
5. התובע טוען שההפחתה במחיר ניתנה מהסיבה שהרכב היה בליסינג ולא מכיוון שעבר תאונה. בנוסף, כך מקובל בין סוחרי הרכב, ולכן אין בכך כדי להעיד שידע על התאונה המדוברת כפי שנטען ע"י הנתבעת. כמו כן, טוען התובע שהרכב בשקלול שתי התאונות שעבר הרכב בעבר, נמכר מעל למחיר המחירון הראוי.
6. עד ההגנה אילן לוי נציג הנתבעת (להלן: "הנתבע"),
7. הנתבע הצהיר שידוע לכל כי הוא מבצע מכירה של רכבים שהיו אובדן להלכה, ורכבים שעברו תאונה. את הפרט הזה לטענתו ידע התובע, ויתרה מכך, כשמאי מומחה יודע לזהות זאת בעצמו ואמור היה לעשות כן לאחר שבדק את הרכב במקום.
8. למרות האמור בסעיף 18 ומכירת רכבים רבים לתובע בעבר, טוען הנתבע כי אינו נחשב לסוחר רכבים, ולראייה אינו מחזיק בו סחר הדרוש לשם כך.
9. הנתבע טוען שההפחתה במחיר נעשתה עקב התאונה שעבר הרכב, ולכן לא ניתן לטעון שהתובע לא היה מודע לכך.
10. הנתבע טוען שהרכב נמכר לעומרי לוי והוא זה שביצע את התיקון לרכב לפני שנמכר לידי התובע עבור סכום של כ,4500 ₪, ולמעשה כאשר החזיק ברכב הוא היה תקין, ולא נחשב אובדן להלכה.
11. הנתבע טוען שאין לקבל את סכום התשלום שנמסר על ידי התובע בעבור תיקון הרכב במוסך "רייזמן ישראל" כנתון אמין עליו יש להתבסס, מכיוון ולא הביא כראייה את האסמכתאות הנדרשות.
12. נוסף על האמור בסעיף 22 הקבלה שהובאה ממוסך "רייזמן ישראל" הובאה כחמישה חודשים אחרי רכישת הרכב, לכן זה תמוה ביותר ומעלה חשד.
13. המחלוקת העיקרית בתיק נסובה בשאלה העובדתית האם התובע היה מודע לעובדה שהרכב עבר תאונה קשה לאור מערכת היחסים בין התובע לנתבעת .

המסגרת המשפטית:

1. לענייננו רלוונטי טופס גילוי נאות במכירת רכב
2. א' פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים
3. חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) התשס"ח-2008
4. ע"א 2688/95 פנחס נ' כרם מהנדסים פ"ד נ(5) 742, 746-747 (1997)
5. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
6. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
7. ת"א 57427/03 גריב עופר נ' ממ"ן ומת"ב

דיון והכרעה-

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות עסקת מכירת כלי הרכב ועיינתי בכל אשר הובא בפני הגעתי לידי החלטה.
2. בין הצדדים ישנה מחלוקת האם היה על הנתבעת למסור טופס גלוי נאות על פי חוק מכירת רכב משומש או שמא אין צורך בהיותה הנתבעת חברת השכרה ולא סוחרת רכב . העניין כלל אינו רלוונטי לעניינו שכן חובת הגילוי של המוכר היא הן על פי חוק המכר והן על פי סעיף 12 לחוק החוזים, לפיכך יש לבחון את השאלה העובדתית האם הנתבעת הפרה חובה זו או לא.
3. הנטל להוכיח כי מסרה את המידע מוטל על הנתבעת אשר לא הרימה את הנטל המוטל עליה.
4. גרסת התובע כי לא היה מודע לעובדה שהרכב עבר תאונה לא נסתרה בחקירתו , נמצאה מהימנה בעיני.
5. לתמיכה בגרסתו ניתן לראות כי הרכב נקנה במחיר שאינו משקף את ירידת הערך בגין רכב שעבר תאונה קשה , אלא משקף ירידת ערך עבור רעב החכר בלבד.
6. העובדה שהיו בעבר עסקאות בין הצדדים והעובדה שהתובע הינו שמאי וסוחר רכב בעצמו אינה רלוונטית לעניין חובת הגילוי.
7. גם העובדה שהנתבע חתם על הצהרת פטור מאחריות אינה יכולה לסייע לנתבעת מאחר ואין מחלוקת כי הרכב לא נבדק במוסך אלא נבדק חיצונית בלבד.
8. לפיכך אני קובע כי הנתבעת מסרה מידע חלקי ומוטעה כאשר לא מסרה לידי התובע את המידע בדבר התאונה שעבר הרכב בעבר.
9. במקרים מסוימים ייתכן והוויתור על בדיקה מקיפה מצד התובע, היה פוטר את הנתבע מאחריות כלפי המצב. אך לא כך הדבר בענייננו שכן התובע הסתמך על הנתבע שלא ימכור לו רכב שעבר תאונה .
10. איני מקבל את טענת הנתבעת אשר גורסת כי מאחר והתובע הינו סוחר רכב ושמאי במקצועו, חובה עליו היה לבדוק את תקינות הרכב. אין ליצור מצב שבו נעניש את קונה הרכב רק בשל מומחיותו הנרכשת, אשר אינה רלוונטית בנסיבות העניין, אלא רק לעניין הרשלנות התורמת
11. עניין האשם התורם בדיני החוזים מהווה חריג לכלל הקובע שהאחריות החוזית היא אחריות מוחלטת- בנסיבות המקרה שבו אנו עוסקים, אני סבור שהתנהגותו של התובע תרמה להפרתו של הנתבע, בהתאם לנסיבות. יפה לענייננו פסק הדין בעניין ע"א 3940/94 רונן חברה לבניין ופיתוח נ' ס.ע.ל.ר חברה לבניין פ"ד נב(1) הנדון בביהמ"ש העליון שם נדון העניין על ידי השופטת שטרסברג כהן. בנסיבות המזכירות את המקרה נקבע שניתן גם לתת ביטוי ל"אשם תורם" של כל אחד מהמפרים, אם ובמידה שהתנהגותו תרמה להפרתו של האחר, בהתאם לנסיבות.
12. התובע יכול היה לעמוד על זכותו לבצע בדיקה מקיפה או לקבלת 'טופס גילוי' על מנת להימנע מאי אילו השגות עתידיות בידי צד ג' שירכוש זאת ממנו. אין לאפשר לו לצאת נשכר מכל העולמות תוך התעלמות מוחלטת ממצבו הסובייקטיבי ומהמצופה ממנו לעשות. נדמה כאילו מדובר "בעצימת עיניים" על מנת לנסות ולצאת נשכר ממכירה עתידית.
13. בע"א 2688/95 פנחס נ' כרם מהנדסים פ"ד נ(5) 742, 746-747 (1997) עמד השופט טירקל על שלוש דרכים לחלוקת הנזק בהגנת אשם תורם בדיני החוזים:

א. חלוקה לפי מידת חוסר תום הלב שדבק בכל אחד מהצדדים.

ב. חלוקה לפי השוואת התרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים לנזק.

ג. חלוקה תוך שילוב של מידת חוסר תום הלב והתרומה הסיבתית האמורה לנזק.

1. לאור האמור אני סבור כי לתובע כשמאי וסוחר רכב ישנה רשלנות תורמת של 50% כאשר החליט לקחת סיכון ולא לבדוק את הרכב בצורה מעמיקה במכון בדיקה או במוסך מורשה.

גובה הנזק וההוכחה של הנזק:

1. לאחר שהתרשמתי מעדות התובע ומהמסמכים שצירף נתתי אמון בגרסתו לפיה שילם למוסך רייזמן בגין התיקון של הרכב את הסך של 7,500 ₪ המפורטים בקבלה שצורפה.
2. התובע צירף את כל המסמכים שהיו ברשותו , פנה אל הנתבעת בטרם התיקון שתשתתף בהוצאותיו והנתבעת סירבה ורק לאחר שהנתבעת לא הסכימה לתקן פנה ותיקן את הרכב .
3. אילו הנתבעת רצתה לסתור את הצהרתו יכלה לזמן את המוסך או את רוכש הרכב שפרטיה נמסרו לה לחקירה.
4. לגבי חשבונית עבור יעוץ משפטי , מדובר בתביעה קטנה שאין צורך ביעוץ משפטי , אין פירוט על גבי הקבלה ועל כן אני דוחה את הפיצוי בגין מרכיב זה.
5. לעניין עוגמת הנפש הנתבעת ,מדובר בעסקה בין שני סוחרי רכב , עניין מסחרי גרידא לפיכך לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין מרכיב של עוגמת הנפש .

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,750 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
2. התשלום ישולם בתוך 30 יום .
3. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.
4. ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.