<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד גולן אדיר

אין התייצבות למבקשת

ב"כ המשיבה: עו"ד ליטל פרידמן

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:

מדובר בבקשה להחזרת רכב השייך לאימו של המבקש, מדובר באישה עם אחוזי נכות, מציג תעודת עיוור ותו נכה של האם.

האימא לא נוהגת הרכב משמש את בנה הבכור להסיע אותה לטיפולים שוטפים.

המבקש הוא בנה הצעיר הוא ממילא פסול לנהיגה ולא יכול לנהוג.

כבר תקופה של כ-10 ימים הם ללא הרכב נוסעים במוניות לטיפולים.

מצב מאד בעייתי.

האם צריכה טיפולים רפואיים לא מדובר ברכב לצרכי בילוי.

האם עשתה ככל האפשר כדי למנוע את העבירה לא צריך להעניש אותה.

לבן הבכור שמסיע אותה לטיפולים יש רכב משלו.

ב"כ המשיבה:

יש ראיות לכאורה בתיק, מדובר בעבירה חמורה, חברי טוען כי המבקשת עשתה כל שביכולתה אך לא הביא אותה לדיון ומנע ממני את הזכות לחקור אותה.

מאחר והמבקשת לא יכולה לנהוג ברכב ולבן שלה יש רכב משלו מכאן שאף אחד לא צריך את הרכב מלבד הנהג שעבר את העבירה.

מדובר בעבירה חמורה, המבקש נוהג משנת 1997 לחובתו כבר 10 הרשעות קודמות מגישה את ההרשעות קודמות.

דוח המאפיינים גבולי.

אנו טוענים כי לא נפל פגם בשיקול דעת הקצין.

מגישה את חומר הראיות.

ב"כ המבקשת:

היא גם נכה וגם עיוורת קשה להביא אותה.

אבקש לציין שגם אם לבן שלה יש רכב הוא אדם עצמאי אם זה לא הבן זה הדוד, זה האחיין, הרכב משמש להסעת טיפולים ולא לצרכי בילוי, המבקש גם ככה פסול.

לא מדובר במקרה רגיל הצגתי אישורים.

אם לא להחזיר היום לפחות למזער את הנזק של המשפחה.

<#3#>

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הרכב הושבת על ידי קצין המשטרה ביום 28/4/13 למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע בנה הצעיר של המבקשת.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור בנה של המבקשת, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, הובל לבדיקת ינשוף לה הסכים, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ואכן בגופו נמדדה כמות אלכוהול גבוהה, ברמה של 495 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

אציין כי הנהג הודה כי שתה משקה אלכוהולי, וכן ב"כ המבקשת לא העלה טענות כנגד הראיות לכאורה, לאור האמור אני קובע כי חומר הראיות מספק ביותר מבחינת הראיות לכאורה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אין ספק שהרכב נמסר לנהג ע"י המבקשת שהיא אימו אציין כי איני מקבל את הטענה הכללית המופיעה בבקשה לאיסור ביטול שימוש שהמבקשת עשתה כל שיש לעיל ידה על מנת להבטיח שהנהג לא יבצע את העבירה שיוחסה לו, אציין כי מדובר בטענה כללית ביותר ואף אינה מסבירה ואינה מפרטת מהום ולבטח אינה עומדת בקריטריונים המחמירים ביותר שנקבעו בפסיקה וראה אתה חלטת בית המשפט העליון ברע"פ 1286-11 יעקב אמרם נגד מדינת ישראל.

שקלתי היטב את טעוני ב"כ המבקשת לעניין מצבה הרפואי הייחודי של האם הוצג בפני תעודת תו עיוור/לקוי ראיה ותו חנייה לנכה, טען ב"כ המבקשת כי היא עצמה אינה משתמשת ברכב אך בנה הבכור מסיע אותה לטיפולים בעזרת רכב זה אולם במהלך הדיון התברר כי לבנה הבכור יש רכב משלו ולכן אינני מקבל טיעון זה שהרי ברור שיוכל בנה הבכור שאינו מעורב בכל דרך בעבירה זו להמשיך ולהסיעה ככל שידרש ברכבו שלו.

יתרה מכך נדמה שהרכב שהושבת משמש את יתר בני הבית כולל את בנה הצעיר שנהג בו בזמן העבירה לכאורה ולכך בדיוק כיוון המחוקק המאפשר את השבתת הרכב.

בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

ואשוב ואציין כי מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה חמורה ביותר ולא בכדי קבע בית המשפט העליון כי הנוטל רכב כשהוא שיכור הרי הוא כמכונת מוות ניידת.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בנה של המבקשת, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקשת משמעותה – השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.

מתוך תקווה שבנה של המבקשת למד או ילמד את שיעורו, הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

חומר החקירה מוחזר לב"כ המשיבה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"ג, 06/05/2013 במעמד הנוכחים.