01 פברואר 2016

1. לפנינו תביעה שהגיש התובע, מר דניאל איסקוב (להלן: "התובע" ו/או "איסקוב") כנגד הנתבעת, מפגש היצירה בע"מ (להלן: "הנתבעת" ו/או "מפגש היצירה"), לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, החזר ניכויים משכר עבודה, ופיצוי בגין עוגמת נפש.

מנגד, הגישה מפגש היצירה תביעה שכנגד כנגד איסקוב לתשלום החזר חוב בגין הלוואות ומקדמות שלא הוחזרו במלואן; פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת; פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות התפטרותו ללא הודעה מוקדמת; החזר שווי ארוחות ששולם לו; החזר שווי ריבית רעיונית ששולמה על ידה בגין המפרעות ששולמו לו במהלך השנים; החזר חלק משכר עבודה שקיבל איסקוב בגין ימי מחלה בחודש יולי 2012.

העובדות לענייננו:

1. הנתבעת הנה חברה פרטית, המספקת שירותי מסעדנות וקייטרינג.
2. ביום 1.7.03 החל התובע את עבודתו בנתבעת כטבח (לטענת הנתבעת בתחילת עבודתו עבד גם כנהג).
3. אין חולק כי לאחר מספר שנים (בשנת 2008 לערך), מונה התובע לתפקיד "טבח ראשי" בנתבעת.
4. בחודש ספטמבר 2009 החלה הנתבעת להעסיק את מר יעקב לוי (להלן: "מר לוי"), שעבד כטבח רגיל בנתבעת (תחת התובע).
5. אין חולק כי החל מתחילת העסקתו של מר לוי, התגלעו בינו לבין התובע חילוקי דעות ומחלוקות רבות, והנהלת הנתבעת נדרשה מספר פעמים לפייס ביניהם על מנת לשוב לעבודה סדירה.
6. בחודשים ספטמבר-נובמבר 2011 שהה התובע בחופשת מחלה בשל ניתוח שעבר בידו הימנית.
7. במהלך תקופה זו, החליף מר לוי את התובע בתפקידו ושימש כטבח הראשי בנתבעת.
8. התובע טוען כי לאחר שובו מחופשת המחלה, לא הוצב כטבח ראשי. לטענתו המתין לשובם של הנהלת הנתבעת מחו"ל, וכששבו אמר להם כי ברצונו לשוב לתפקידו הקבוע, אך הנהלת הנתבעת נמנעה מלהשיבו לתפקידו הקודם על כל חלקיו.

מנגד, הנתבעת טוענת כי בסמוך לשובו של התובע מחופשת המחלה, שב לתפקיד הטבח הראשי.

1. לטענת התובע, משלא יכול היה לסבול את האווירה העכורה במקום עבודתו בשל הוויכוחים הבלתי פוסקים עם מר לוי, ובשל הרעת התנאים שנעשתה לו שכללה הורדה לתפקיד בדרגה נמוכה יותר מתפקיד הטבח הראשי בו עבד טרם הניתוח, נאלץ להתפטר מעבודתו.

לטענת הנתבעת, רק לאחר 10 חודשים משובו של התובע מחופשת המחלה, התפטר מתפקידו בטענה כי אינו מסתדר עם מר לוי. לטענתה, הטענה בדבר הרעת תנאים כלל לא נטענה בפניה, והתפטרות בשל אי רצון לעבוד עם עובד אחר אינה מזכה בפיצויי פיטורים.

1. במכתב מיום 19.9.12, שמסרה הנתבעת לתובע, הודיעה הנתבעת לתובע כי התפטרותו מתקבלת וכי אם הוא חוזר בו הוא מוזמן להגיע לשיחה:

"בתאריך 12.9.2012 התקיימה שיחה במשרדו של ויקו שבה "דרשת לפטר את הטבח שעובד איתך ובמידה ולא אתה עוזב".

מאחר ולא נעננו לדרישתך הודעת בתאריך 16.9.2012 שאתה לא מגיע יותר לעבודה.

אנו מקבלים את התפטרותך, במידה והינך חוזר בך אתה מוזמן לבוא לשיחה.

כל זאת בימים הקרובים".

1. יצוין כי התובע טוען כי לאחר התפטרותו הסכים לבסוף לחזור לעבודתו, אך נציגי הנתבעת התחמקו ממנו.

מנגד, הנתבעת טוענת כי נציגי הנתבעת יצרו קשר עם התובע, ביקשו ממנו לשוב לעבודה וניסו לפייסו, אולם התובע סירב לשוב לעבודה.

1. אין חולק כי לאחר התפטרותו דרש התובע מהנתבעת פיצויי פיטורים.
2. במכתב, מיום 28.11.12, הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכן הוא נדרש לשלם לה את הסכומים הבאים:

"סך של 10,707 ₪ בגין חובך לחברה בצירוף הצמדה וריבית מיום סיום עבודתך (16.9.12) ועד ליום התשלום בפועל.

סך של 6300 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

סך של 40,000 ₪ בגין נזקים כספיים שנגרמו לחברה לאחר עזיבתך מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין.

שכ"ט עו"ד בגין מכתב זה בסך 1000 ₪ בתוספת מע"מ כדין".

דיון והכרעה:

1. התובע העיד בעצמו.
2. מטעם הנתבעת העידו מנהלי הנתבעת: מר עופר סבג (להלן: "מר סבג") ומר ויקו דלל- להלן: "מר דלל").
3. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

נסיבות סיום העסקתו של התובע- האם זכאי לפיצויי פיטורים:

1. התובע טוען כי התפטר בדין מפוטר, שכן לאחר שובו מחופשת המחלה מצא עצמו שב לתפקיד ולמשבצת שונה מאשר התפקיד אותו ביצע קודם לכן. כמו כן, לא היה יכול לסבול את האווירה העכורה במקום עבודתו בשל הוויכוחים הבלתי פוסקים עם מר לוי. לכן, לטענתו, בהתאם לסע' 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), מדובר בנסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו והוא היה זכאי להתפטר בדין מפוטר.
2. מנגד, הנתבעת טוענת כי התפטרות בשל אי רצון לעבוד עם עובד אחר, אינה מזכה עובד בפיצויי פיטורים. לטענתה, הסיבה היחידה בגינה טען התובע כי הינו מתפטר מעבודתו, הייתה שאינו מסתדר עם מר לוי. לטענתה, מעולם לא טען התובע כי שב למשבצת שונה וכי כביכול הורעו תנאי עבודתו.
3. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:

"התפטר עומד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

1. הלכה פסוקה היא כי הטוען להתפטרות בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, צריך להוכיח כי התקיימו בעבודתו נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, היינו כי תנאי עבודתו הורעו או שהם חמורים או פוגעים בזכויותיו באופן שאין הוא צריך להשלים עם פגיעה זו. עוד נקבע, כי על העובד להוכיח כי התרה במעסיקו על כוונתו להתפטר היה ולא יתוקנו המחדלים, וזאת על מנת לתת למעסיק הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה בגינה הוא מתכוון להתפטר (ע"ע (ארצי) 701022/98 אירית תמיר נ' עיריית צפת, מיום 2.10.00).
2. הסעיף מציין שתי חלופות, שכל אחת מהן כשלעצמה דינה לעניין החוק כפיטורים.

האחת- התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והשנייה- התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (דב"ע (ארצי) מח/155-3 אברהם פנחס נ' מכלוף שיטרית, מיום 4.12.88).

1. התובע למעשה הסתמך בתביעתו על שתי החלופות. להלן נבחן האם הוא עומד בדרישות הסעיף לעניין שתי חלופות אלה.
2. באשר לטענתו בדבר הרעת תנאים- כפי שיפורט להלן, לדידנו התובע לא הוכיח את טענתו בעניין זה, וגרסתו לא הייתה קוהרנטית וסדורה.
3. כאמור, בכתב התביעה ציין התובע כי הנתבעת נמנעה מלהשיבו לתפקידו כטבח ראשי (סע' 12 לכתב התביעה):

"לאחר החלמתו מהניתוח שעבר בידו שב התובע לעבודתו, אך לא הוצב בתפקיד טבח ראשי. התובע המתין לשובם של הנהלת הנתבעת מחו"ל וכששבו אמר להם שברצונו לשוב לתפקידו הקבוע. הנהלת הנתבעת נמנעו מלהשיבו לתפקידו. בנוסף, נאלץ התובע להמשיך לעבוד ביחד עם מר לוי, דבר שגרם לו לעוגמת נפש רבה כמפורט לעיל".

1. עם זאת, כבר בדיון המוקדם, שהתקיים ביום 24.12.13 בפני כב' השופט ספיבק, הודה התובע כי אכן חזר לתפקידו כטבח ראשי, ובכך למעשה סתר את גרסתו בכתב התביעה:

"..אחרי הניתוח, הם לא היו בארץ, חודש וחצי עד שהם חזרו ולא חזרתי לתפקידי, אני עבדתי בתור טבח סתם. ואז כשהם חזרו חיכיתי שהם יחזירו אותי. אחרי שראיתי חודש ימים שהם לא מחזירים אותי, דיברתי עם עופר ועם השותף (ויקו- א"ד), השותף אמר שהעוזר ניהל את המטבח כמו שצריך, והיה שקט, אז אתה רוצה לחזור? ואחרי שישבנו דיברנו, ועופר אמר לי שאחזור לאט לאט לתפקיד, ואכן חזרתי לתפקיד לטבח ראשי. לשאלת בית הדין, אם כך, למה עזבתי, אני משיב שהיה ויכוח בחודש יולי 2012, לא הרגשתי טוב, יצאתי בחוץ להתאוורר, ואז ראיתי שנהייתי אדום וכאבים בחזה, אז אמרתי שאני הולך לקופת חולים, השותף רצה שאחזור, אבל אני הלכתי לרופא. הרופאה עשתה לי א.ק.ג שלא יצא טוב, ונתנו לי הפניה למיון, הייתי לילה אחד באשפוז, למחרת שחרור אותי, הייתי בחופשת מחלה שלושה ימים, ואז עופר והשותף שלו התקשרו אלי ביום שישי. ביום ראשון לא חזרתי. חזרתי לתפקיד ראשי. בסוף אני עזבתי כי הם גרמו לי לעזוב את העבודה. וגם כי העוזר שלי הציג (צ"ל הציק- א"ד) לי והוא גרם לי להרים עליו יד".

1. אם כן, עינינו הרואות כי על פי גרסתו זו, כפי שהוצגה בקדם המשפט, התובע למעשה זנח את טענתו בדבר הרעת תנאים כביכול בשל חזרה לתפקיד שונה מאשר עשה קודם לכן. טענתו התמקדה אך ורק במערכת היחסים העכורה עם מר לוי, שנדמה כי נשף בערפו.
2. בתצהיר שהוגש לאחר הדיון המוקדם, הופיעה גרסה חדשה (שאין לה כל ביטוי בכתב התביעה), לפיה התובע אמנם הוחזר בשלב כלשהו לתפקידו כטבח ראשי, אך גם מר לוי המשיך לעבוד כטבח ראשי (סע' 19-17 לתצהירו):

"בסופו של דבר ולאחר שיחות רבות עם ויקו ועופר בעניין הסכימו להחזיר אותי לתפקיד, ואולם קבעו עופר וויקו כי מעתה יהיו שני טבחים ראשיים בנתבעת, אני ויעקב לוי, עם סמכויות זהות.

כך למעשה הנתבעת פגעה בתפקידי ולא החזירה לי אותו כפי שהיה לפני היעדרותי בשל המחלה. לפני יציאתי לניתוח יד ימין הייתי טבח ראשי יחיד במטבח של הנתבעת וניהלתי את המטבח בכל הקשור לפן הבישול ואת עובדי המטבח, כאשר יעקב לוי היה סגני. אחרי חזרתי מהניתוח וכאשר "החזירו" לי את התפקיד כביכול, בפועל עשו את זה למראית עין בלבד.

כאמור הובהר לי כי יעקב לוי הוא טבח ראשי כמוני, עם אותם סמכויות. אולם בפועל מנהליי אף העדיפו להתייעץ עם יעקב לוי ולא עימי בנושאי ניהול המטבח, כגון שיבוצים של עובדים, שינוי תפריט, ואף העבירו אלי את החלטותיהם באמצעות יעקב לוי וכד'. כך למשל לפני ראש השנה החליטו שעובדים במוצאי שבת, דבר שנודע לי ביחד עם יתר העובדים על ידי יעקב לוי ולא על ידי ויקו כפי שהיה נהוג קודם השינוי בתפקידי".

1. ראשית, כאמור מדובר בגרסה כבושה שלא נטענה כלל בכתב התביעה ועובדה זו פוגעת באמינותה. יצוין כי בדיון הקדם משפט ציין התובע כי "העוזר" שלו הציק לו (עמ' 2 לפרוטוקול הקדם משפט מיום 24.12.13), ולכן על פניו לא היה כל שינוי בתפקיד שמילאו השניים (וראו לעניין זה עדותו הלא מהימנה של התובע בפנינו, כי לא זכור לו שטען כי מר לוי חזר להיות העוזר שלו- עמ' 8 לפרוטוקול).
2. שנית, התובע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו המאוחרת העולה מתצהירו. לא הוצג כל מסמך המלמד על כך שהתובע הביא עניין זה (שינוי כביכול בתפקידו) לפתחה של הנתבעת. זאת בעוד שלגבי מערכת היחסים העכורה בינו לבין מר לוי, אין חולק כי עניין זה היה ידוע לנתבעת ונמשך למעשה לכל אורך תקופת העסקתם המשותפת. התובע יכול היה להוכיח גרסתו זו בנקל, על ידי הבאתו לעדות של מי מצוות המטבח, אך בחר שלא לעשות זאת ויש בכך כדי לפעול כנגדו.
3. שלישית, התובע חזר מחופשת המחלה בחודש 12/2011 והתפטר מתפקידו רק 10 חודשים לאחר מכן (ספטמבר 2012). הדעת נותנת כי אם אכן היה שינוי כה מהותי בתפקידו, הרי שלא היה ממשיך לעבוד תקופה כה ארוכה לאחר מכן.
4. סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, את טענתו בדבר הרעת תנאים. כך, גם לא הוכח כי העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר בשל הרעת תנאים כביכול. לא הוכח כלל כי התפטר מתפקידו בשל סיבה זו.
5. באשר לטענה בדבר נסיבות שבהן אין לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו- כלל ידוע הוא כי את הנסיבות ביחסי העבודה יש לבחון לפי קנה מידה אובייקטיבי (ע"ע (ארצי) 1271/00 אמ"י מתו"ם אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם, מיום 10.2.04).

בכל מקצוע וסוג עבודה יש לבחון את הנסיבות ביחסי עבודה לגופן, טרם יוחלט, על פי אמת מידה אובייקטיבית, אם יש באותן נסיבות כדי להגיע למסקנה שאין לדרוש מעובד שימשיך עבודתו בהן (דב"ע (ארצי) נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל פד"ע כז 436 (1994)).

1. כאמור יחסי העבודה העכורים בין התובע לבין מר לוי היו ידועים לנתבעת. ראו סע' 32 לתצהיר הנתבעת:

"לתובע היו חיכוכים רבים עם מר יעקב לוי, וזאת במשך כשנתיים".

הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי במהלך כל התקופה נאלצה מספר פעמים לפייס ביניהם כדי שניתן יהיה לחזור לשגרה (וראו לעניין זה גם עדות סבג- עמ' 12, 14 לפרוטוקול; עדות דלל- עמ' 16-15 לפרוטוקול).

1. עולה מחומר הראיות כי בסמוך להתפטרותו של התובע, היו אירועים חריגים של אלימות פיזית ממש בין התובע לבין מר לוי. התובע ציין עניין זה בדיון הקדם משפט (עמ' 2 לפרוטוקול הקדם משפט מיום 24.12.13). בעדותו בפנינו (עמ' 6 לפרוטוקול) הוסיף והדגיש כי היו שני אירועי אלימות-האחד בחודש יולי 2012, והשני בחודש ספטמבר 2012 (שבועיים בטרם התפטרותו):

"ש. בדיון הקודם נאמרו דברים לפרו' אמרת שהרמת יד על יעקב, נכון?

כן, הרמתי יד. זה היה שבועיים לפני החג בשנת 12. המעסיקים היו מודעים שהאווירה הייתה מתוחה בינינו.

לבקשת בית הדין אני מפרט- אותו יום כבר עוד לפני המקרה הזה, בחודש שביעי

12, היה ביום ד' בבוקר היה ויכוח עם יעקב, כשמנהל העבודה ביקש ממני..לטפל קודם כל באירוע שיש באותו יום, ואמרתי לו לא, שקודם צריך להוציא את הבוקר שיוצא לחברות, למוסדות החינוך, גומרים עם הבוקר ואח"כ מתחילים עם הארוע של אחרי הצהריים. אז יעקב אמר לא, אני אטפל בזה, תיתן לי. אם הוא לא יעשה עכשיו אז אני אעשה את זה. כשהוא רצה להכניס את העגלה לתנור אז משכתי, היתה לי עוד עגלת תנור ריקה ואז דחפתי את זה בכיוון הקיר מתוך עצבים, כאילו מה שוללים את המילה שלי ומקבלים את שלו? ואז לא הרגשתי טוב, היו לי לחצים בחזה מתוך עצבים, יצאתי החוצה כדי לנשום אוויר והמשכתי חמש עשר דקות בחוץ הייתי ראיתי שהמצב מחמיר יותר, לחצים בחזה, לא אמרתי לאף אחד, הזמנתי מונית ורציתי ללכת הביתה והמעסיק שלי ויקו התקשר אלי אמר לי לחזור למטבח ואמרתי לו שלא כרגע אני לא חוזר אני הולך לרופאת משפחה ואז הוא אמר שאם אסיים עם הרופאה שלי אחזור ונשב. באותו יום רופאת המשפחה פינתה אותי לבית חולים תל השומר עשו לי א.ק.ג והייתי מאושפז עד ליום חמישי ששחררו אותי..יום ב' חזרתי לעבודה. המשכתי לעבוד עד ראש השנה, הבעלים היו בחו"ל שלושה וחצי שבועות והיו עניינים עם יעקב, שלמה מנהל העבודה היה נוכח ומודע לדברים, הוא אמר שברגע שהמעסיקים יחזרו הוא יידע אותם מי התחיל עם מי. באותו יום ב' כשחזרתי לעבודה, ויקו אמר לי כשתחזור לעבודה נדבר אבל הוא לא דיבר אתי ביום ב', ועופר המעסיק השני כן ישב ודיבר אתי, הוא אמר שיטפל בעניין על מה שקרה והבטיח לי שאהיה סבלני והכל יסתדר ויהיה בסדר, באותו זמן הודעתי לעופר שאם המצב לא יסתדר, לא אמשיך לעבוד.

שבועיים לפני ראש השנה ויקו בבוקר אמר כשהם חזרו מחו"ל באותה תקופה אני ויעקב לוי לא דיברנו ואז ויקו אמר באותו יום כשאני הרמתי עליו יד, ביקש שנשלים ונתחיל לדבר. היום שבו הרמתי עליו יד היה שבועיים לפני ראש השנה, יום ד', מהבוקר הוא הציק לי, ברבע לשלוש שתיים וחצי, כשחתכתי תפ"א התחיל להציק עד מתי נמשיך את העבודה ומשהו כזה, יש למחרת בוקר, ולא זוכר איזו מילה הוא זרק, ואז או שקילל, דחפתי אותו והוא גם תפס אותי ודחף אותי ואז באו והפרידו. ויקו המעסיק שלי היה נוכח במטבח כשהיה הארוע, הוא היה במשרדו, אז שמע צעקות ויצא להפריד, הכניס אותי למשרדו, הרגיע אותי, תשב, והתקשר לעופר ועופר בא ורציתי ללכת הביתה והוא החזיק אותי עד שעות מאוחרות, דיבר אתי ושכנע אותי. באותו יום אמרתי שאמשיך לעבוד, באותו יום (רביעי בדרך הביתה) ויקו התקשר אליי, אמר לי לאסוף את יעקב בחמישי בבוקר ושלא תריבו עוד פעם ותסגור את העניין, ויום חמישי בבוקר ויקו היה גם בבוקר שם לוודא שאנו לא רבים והכל בסדר, רגוע. המשכתי לעבוד אח"כ".

1. אם כן, בעדות זו פירט התובע 2 מקרי אלימות שהתרחשו בינו לבין מר לוי. כאמור, האחד בחודש יולי 2012, והשני בחודש ספטמבר 2012 שבועיים בטרם התפטרותו.

ביום האירוע מחודש יולי 2012, חש התובע ברע ורופאת המשפחה הפנתה אותו לבית החולים, שם אושפז במשך יומיים (26-25/7/12) ושהה לאחר מכן בחופשת מחלה מספר ימים (ראו אישור מחלה וסיכום אשפוז-נספח ג' לכתב התביעה). לעניין זה צוין בסיכום מחלה מטעם בית החולים:

"..הבוקר בזמן אירוע סטרסוגני הרגשת דקירות בחזה, נמשך כ 3 דקות, הזיע, ללא קוצר נשימה..".

האירוע השני התרחש לטענתו בחודש ספטמבר 2012, שבועיים בטרם התפטרותו, וכלל חילופי מהלומות ממש בינו לבין מר לוי. אמנם תקרית ספציפית זו לא פורטה בתצהירו, שם העיד בכלליות על היחסים העכורים עם מר לוי, אך מצאנו את עדותו זו אותנטית ואמינה. לדידנו, גרסתו של מר סבג כאילו הוא שמע לראשונה על תקרית זו בין התובע למר לוי רק בעקבות דבריו של התובע בדיון המוקדם (עמ' 3 לפרוטוקול הקדם משפט מיום 24.12.13), לא היו מהימנים עלינו. אנו מקבלים את האמור בעדותו של התובע כי מר דלל נזעק ממשרדו והפריד בין שניהם ומר סבג הגיע לאחר מכן למשרד על מנת ליישב אף הוא את ההדורים.

1. לעניין זה נקבע כי לא בכל מקרה או שרשרת מקרים, הגורמים לעובד אי שביעות רצון, או מורת רוח, יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים מכוח סע' 11(א) סיפא לחוק (דב"ע (ארצי) לג/3-34 ארנה קורנבליט נ' א. רוזנגרטן בע"מ פד"ע ד 411 (1973); דב"ע (ארצי) מט/3-25 משה קרמר נ' שמרד אלקטרוניקה(1977) בע"מ פד"ע כא 55 (1989)).

עם זאת, עוד נקבע כי הן עובדים והן מעסיקים אינם צריכים להשלים עם התנהלות הגובלת באיומים וקללות (דב"ע (ארצי) לד/3-49 יצחק אהרונוב נ' עבד אל קאדר וותד פד"ע ה 472 (1974); ע"א 131/68 יצחק קליין נ' מרי מרסל, פ"מ כב(2) 179, מיום 24.6.68).

מערכת יחסי עובד מעביד מושתת, בין השאר, על חובת ההגינות המוטלת על שני הצדדים ולעובד הזכות שיתנהגו אליו בכבוד במקום עבודתו. כאשר העובד לא קיבל יחס נאות מבלי תגובה הולמת מצד המעסיקה, נקבע בפסיקה כי מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר (ראו תע"א (ת"א) 8469/08 משה מזור נ' אופטיקה הלפרין בע"מ, מיום 29.9.10; תע"א (חיפה) 228/07 אנגל מירי נ' מונה טורס חדרה בע"מ (1986), מיום 24.5.10).

1. בענייננו, עינינו הרואות שגרת עבודה קלוקלת לחלוטין שהתקיימה במטבח של הנתבעת במשך יותר משנתיים, שהגיעה לשיאה בסמוך להתפטרותו של התובע. ברור שלא ניתן להשלים עם כך שהטבח הראשי ומי שאמור לעבוד תחתיו, מתעמתים ביניהם חדשות לבקרים. כל זאת מבלי תגובה הולמת מצד הנהלת הנתבעת להפסקת העימותים. איננו מקבלים את עדותו של מר דלל כאילו מדובר בשגרת עבודה יחסית רגילה במטבחים (עמ' 15 לפרוטוקול):

"ש. היו הרבה ריבים?

ת. לא. אנחנו לא עובדים בהייטק ובמטבחים זה מקום שלא קל לעבוד במיוחד בקיץ ואנשים, לא רק יעקב, זורק פה ושם מילה בסה"כ לא היו דברים מעבר לנורמה חוץ ממקרים חריגים שהיו פיצוצים..".

1. אמנם לא מדובר בעבודה בהייטק, אך גם לא מדובר במערב הפרוע. אין לקבל שגרת עבודה עכורה בין עובדים, שכוללת גם "פיצוצים" מפעם לפעם. כאמור עולה מהראיות כי התפטרותו של התובע הייתה בסמוך לשני אירועי אלימות חריגים וברור שזו הסיבה להתפטרותו. לדידנו מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר. נציין כי בניגוד לטענת הנתבעת (סע' 10 לכתב ההגנה), לא הוכח כי התובע התחיל לעבוד מיד לאחר מכן במסעדה אחרת. בהתאם לעדותו שלא נסתרה, רק בחודש פברואר 2013 התחיל עבודה חדשה (עמ' 9 לפרוטוקול).

להשלמת התמונה, נציין כי איננו מקבלים את גרסתו של התובע, שלא הוכחה, לפיה לאחר התפטרותו הסכים לבסוף לשוב לעבודה והנתבעת לא אפשרה לו. עולה מהראיות כי יצר קשר עם הנתבעת לצורך תשלום פיצויי הפיטורים (ראו סע' 15 לכתב התביעה) ולא בשל רצונו לחזור לעבודה אצלה.

1. אנו מקבלים את גרסתו של התובע כי כבר לאחר האירוע בחודש יולי 2012 (שלאחריו סיים את היום בבית החולים מחשש לאירוע לבבי), התרה בנתבעת כי בכוונתו להתפטר ככל שלא תפעל על מנת שמקרים אלה לא יישנו (ראו עדותו- עמ' 7,6 לפרוטוקול), על אף האמור, הנתבעת לא השכילה לפעול ליצירת סביבת עבודה סבירה בין התובע לכפיפו. לכן התובע עומד בכל דרישות סע' 11 לחוק פיצויי פיטורים.
2. עם זאת, לאור העובדה שלא ברור מה היה חלקו של התובע בשגרת העבודה הנ"ל, וגם על פי גרסתו הודה כי הרים יד על מר לוי (ואף לא טרח לזמן את מר לוי לעדות), הרי שלא נראה כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים ואנו קובעים כי יש להפחית מפיצויי הפיטורים 30%.

השכר הקובע:

1. התובע טוען כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו צריך לכלול 6300 שכר יסוד, 2752 ששולם לו תוספת שכר גלובלית, וסך של 1650 ששולם לו לטענתו במזומן (סה"כ 10,702 ₪).
2. מנגד הנתבעת טוענת כי שכר היסוד של התובע היה 6300 ₪ ברוטו בלבד. לטענתה, התובע מנסה להגדיל את תביעתו בכך שמכניס לשכר היסוד רכיבים שאינם קשורים.
3. באשר לתוספת הגלובלית ששולמה לתובע- עולה מהראיות כי התובע עבד באופן קבוע שעות נוספות (ראו לעניין זה עדותו (עמ' 5 לפרוטוקול).

ככלל, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות הינו "תוספת", שעה שעובד מקבל תשלום גלובלי בעבור שעות נוספות, והתשלום מותנה בתנאי של ביצוע עבודה נוספת, אין לראותו כפיקציה (ע"ע (ארצי) 76/99 מרדכי אופיר נ' מועצה מקומית נווה מונוסון, מיום 6.6.02).

כאמור, התובע בעדותו הודה כי לא מדובר בפיקציה של תשלום בגין שעות נוספות.

1. תשלום בגין שעות נוספות אין לראותו ככלול ב"שכר היסוד" ולכן אין להביאו בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע (ארצי) נד/147-3 עיריית שפרעם נ' ג'מיל באבא פד"ע כח 33 (1994)). לכן, אין לקחת בחשבון את רכיב ה"שעות הנוספות הגלובליות" ששולם לתובע.
2. לעניין הסך של 1650 שלטענת התובע שולם לו במזומן- התובע צירף לכתב התביעה מספר דפי חשבון בנק בודדים (נספח ב' לכתב התביעה) המלמדים על הפקדת מזומן בדלפק מספר פעמים. ברור כי לא ניתן לראות במספר הפקדות מזומן בודדות, כתוספת קבועה לשכרו.
3. לאור האמור, הרי שהשכר הקובע לתשלום זכויותיו של התובע היה 6300 ₪ בלבד.
4. לכן, בהתאם לתקופת עבודתו של התובע (110.5 חודשים), התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,608 ₪ (70% מפיצויי פיטורים מלאים).

מסכום הפיצויים זה יש לקזז את כספי הפיצויים שישוחררו לתובע מקופת הפיצויים.

לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים.

ניכויים שלא כדין משכר עבודה:

1. התובע טען כי בחודשים ספטמבר- נובמבר 2011 ניכתה לו הנתבעת "ימי מחלה" בסך כולל של 12,721 ₪, וזאת לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכרה כפגיעה בעבודה בגין ניתוח שעבר בסוף שנת 2006 ביד שמאל.
2. מנגד, הנתבעת טענה כי אין כל קשר בין תביעתו של התובע לביטוח לאומי בגין הפגיעה שארעה לו בשנת 2006, לבין תשלום ימי מחלה שניתן לו על פי חוק בגין חודשים ספטמבר-נובמבר 2011. לטענתה, בחודשים הנ"ל כלל לא קיזזה משכר עבודתו בגין הפגיעה בשנת 2006, ולא ברור למה מתכוון התובע בתביעתו.
3. עיון בתלושי השכר לחודשים ספטמבר-נובמבר 2011, מלמד על תשלום ימי מחלה בגין ניתוח שעבר התובע ביד ימין בשנת 2011. נראה כי התובע לא הבין את הרישום המופיע בתלושים לעניין דמי מחלה (בהם רכיב "סה"כ ימי מחלה" מופיע במינוס), וחשב בטעות כי קוזזו לו בחודשים אלה כספים בגין ימי מחלה שניצל בעבר (בשנת 2006).
4. ואכן, עיון בסיכומי התובע מעלה כי התובע זנח לחלוטין את טענתו בדבר ניכויים שנעשו לו כביכול בחודשים ספטמבר-נובמבר 2011.
5. נציין כי בסיכומיו נוקט התובע בהרחבת חזית, שעה שדורש לפתע החזר ניכוי שנעשה לטענתו בחודשים נובמבר-דצמבר 2007 בסך כולל של 1500 ₪. ברור כי לא ניתן להיענות לדרישה זו שכלל לא הופיעה בכתב התביעה.
6. לסיכום תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

פדיון חופשה:

1. עולה מהראיות כי בסיום עבודתו היה זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 9052 ₪ (תלוש שכר לחודש 11/12). כספים אלה קוזזו על ידי הנתבעת בגין חובות שלטענתה טרם פרע.
2. כפי שיפורט להלן, בחלק העוסק בכתב התביעה שכנגד, לא מצאנו כי לתובע נותר חוב שלא פרע לנתבעת.
3. לכן, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 9052 ₪ שלא שולם לו (כאמור בהתאם לתלוש השכר שהוציאה הנתבעת).

עוגמת נפש:

1. הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן במקרים חריגים בלבד (דב"ע נג/ 114, 99 – 3 משרד החינוך-מדינת ישראל נ' דוד מצגר פד"ע כ"ו 563 (1994)). לדידנו ענייננו לא עולה בגדר מקרה חריג המצדיק פיצוי כזה.

תביעה שכנגד:

חוב שנותר לאיסקוב:

1. מפגש היצירה טענה כי בחודש דצמבר 2006 לא עבד איסקוב כשלושה חודשים בשל ניתוח שעבר בידו. לטענתה, איסקוב הגיש תביעה לביטוח הלאומי וביקש לקבל מפרעות עד לקבלת הכספים מהביטוח הלאומי. לטענתה, היא נענתה לבקשת איסקוב והלוותה לו במהלך חודשים דצמבר 2006 ועד למרץ 2007 סך של 19,300. לטענתה, לאחר שהביטוח הלאומי דחה את תביעתו של איסקוב, הוא ביקש שלא לקזז את המפרעות באופן שוטף אלא בסכומים קטנים ובהדרגה.
2. מפגש היצירה צירפה לכתב התביעה שכנגד תחשיב, לפיו בגין הלוואה ומפרעות שניתנו לאיסקוב והוחזרו באופן חלקי (על ידי קיזוז משכרו), נותר לו חוב בסך 19,172 ₪ (ממנו קוזז סך של 9052 ₪ בגין פדיון חופשה).
3. איסקוב טוען כי שהה בתקופת מחלה בשל הניתוח שעבר בשנת 2006, ומפגש היצירה ביקשה ממנו להגיש תביעה לביטוח לאומי ובכך יכוסו הוצאותיה בגין דמי מחלה אותן חבה לו בגין תקופה זו. לטענתו, משנדחתה התביעה בחרה מפגש היצירה באופן חד צדדי, ובלא הסכמתו, לקזז משכרו סכומים שונים.
4. לדידנו, ברור כי יש לדחות את תביעת מפגש היצירה בעניין זה. עולה מהראיות כי מפגש היצירה לא טרחה לשלם לאיסקוב דמי מחלה בגין תקופת המחלה הנ"ל ואף לא טרחה להוציא תלושים בגין חודשים אלה. ראו לעניין זה עדות מר סבג (עמ' 11 לפרוטוקול):

"ש. תאשר לי שבנובמבר 06 התובע יצא לחופשת מחלה?

ת. אני לא זוכר. אם זה היה אז כן. כשאני מעיין בתלוש נוב' 06 ובאישורי המחלה (נספח ג') שאת מציגה אני משיב שהתובע היה בחופשת מחלה לפי מה שאני רואה.

ש. אתה יודע שעובד שיוצא לחופשת מחלה זכאי לדמי מחלה?

ת. ברור.

ש. שילמתם לו דמי מחלה?

ת. ברור. אבל עם הסתייגות אחת כשנאמר לי על ידי התובע שהוא הולך לתבוע את המל"ל בגין תאונת עבודה ומאחר וכך, נתתי לו כסף או צ'קים לא זוכר, כל חודש, על מנת שיוכל להתקיים ואמרתי לו שבמידה ותקבל את ההחזר מהמל"ל תשיב את זה. זה היה מעין מקדמות. הוא לא קיבל שום דבר מהמל"ל. נתתי לו כסף. הוא לא עבד. אני מדבר על שנת 06.

לשאלת בית הדין- לטעמי זה מקדמה כי לא מגיע לו ימי מחלה מלא כדמי מחלה ולכן הוא חייב את הכסף עבור זה שהוא לא עבד.

..

ש. על אותם חודשים שהתובע היה במחלה ושילמתם לו לא הוצאת תלושי שכר?

ת. ברור זה היה כמקדמה. הוא לא עבד".

1. לאור האמור, הרי הכספים שניתנו לאיסקוב כ"מקדמות" בתקופה 12/06 – 3/07 היו למעשה דמי מחלה ולא מדובר בחוב שעליו להחזיר. לא ברורה כלל טענת מפגש היצירה בסיכומיה, לפיה איסקוב לא הציג אישורי מחלה לתקופה זו (סע' 123 לסיכומיה), שעה שאלה צורפו כנספח ג' לתצהירו.
2. נציין כי עיון בתחשיב מפגש היצירה מלמד כי שאר המקדמות ששולמו לאיסקוב מאוחר יותר, קוזזו במלואן משכרו ולכן הוא לא נותר חייב לה דבר.
3. לא בכדי הקיזוז האחרון משכרו של התובע היה בחודש 12/09, קרי במשך כמעט 3 שנים לא טרחה מפגש היצירה לדרוש קיזוז בגין חוב כלשהו (!). לעניין זה מצאנו את עדותו של מר סבג כלא מהימנה, וזאת בלשון המעטה (עמ' 13 לפרוטוקול):

"לשאלת בית הדין- הפסקנו לנכות את סכום החוב בחודש 12/09 כי התובע ביקש וטען שאין לו כסף. וביקש שלא להפחית את זה. הוא אמר כשאני אעזוב את העבודה יגיע לי כסף מכם ואז נעשה את החשבון".

למותר לציין כי גרסה תמוהה זו גם לא הופיעה בתצהירו. ראו המשך עדותו:

"ש. למה זה לא מופיע בתצהירך?

ת. זה לא קיים".

אנו מקבלים את גרסת איסקוב (סע' 27 לכתב תשובה לתביעה שכנגד) כי הטענה בדבר החזר חוב לא נטענה בכלל בזמן אמת, אלא הומצאה רק בדיעבד לאור דרישתו לפיצויי פיטורים.

1. סיכומו של דבר, דין תביעתה של מפגש היצירה ברכיב זה להידחות.
2. כך גם לגבי רכיב התביעה הלא ברור של "ריבית רעיונית", ששולמה כביכול בגין המפרעות הנ"ל- לא ברור כיצד הגיעה לסכום זה ולא צורף כל תחשיב מטעמה. לכן, גם תביעתה ברכיב זה נדחית.

הודעה מוקדמת:

1. מפגש היצירה טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
2. סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –

(1)על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת בחוק זה..".

1. לדידנו הנסיבות שבהתקיימותן לא היה מקום לדרוש מאיסקוב להמשיך בעבודתו, הצדיקו גם שלא לדרוש כי יעבוד שם בתקופת ההודעה המוקדמת בהתאם להוראות הסעיף הנ"ל, מה גם שאיסקוב פנה לממונים עליו והתריע על העניין מספר פעמים.
2. לאור האמור, תביעת מפגש היצירה ברכיב זה נדחית.

שווי ארוחות:

1. מפגש היצירה טוענת כי איסקוב קיבל מדי חודש ארוחות בשווי 110 ₪ לחודש, ולפיכך עליו לשלם לה סך של 11,880 ₪.
2. כלל לא ברור לנו על מה נסמך רכיב תביעה זה. יתרה מכך, מעדותו של מר סבג עולה כי הוא בעצמו מתכחש לרכיב המופיע בכתב התביעה וטוען כי היה צריך לתבוע את שווי המס בלבד (עמ' 12-11 לפרוטוקול):

"ש. בענף שלכם מקובל שהעובדים אוכלים במטבח בהפסקה?

ת. מאשר.

ש. ידעתם שהוא אוכל בהפסקות במטבח הנתבעת כמו כל העובדים האחרים?

ת. כן.

ש. זה עובר דרך התלוש?

ת. כן, מאז שהייתה ביקורת של התמ"ת.

ש. למה אחרי שהתובע סיים לעבוד החלטתם לתבוע ממנו את שווי הארוחות?

ת. שווי המס שלהם. אני תובע את שווי המס בגין הארוחות.

...

ש. הסכום היה צריך להיות נמוך מ-11,000 ₪?

ת. זה היה צריך להיות 4000 ₪".

1. מפגש היצירה לא צירפה כל תחשיב לעניין שווי המס שכביכול לא נלקח בחשבון. יצוין כי עיון בתלושי השכר מעלה כי שווי הארוחות צוין בתלוש השכר, ולכן נראה כי נלקח בחשבון. עדותו של מר סבג לעניין זה לא הייתה ברורה (עמ' 12לפרוטוקול):

"ש. מפנה לתלוש. לצורך מה שווי ארוחות כתוב בתלוש?

ת. איפה את רואה את שווי המס?

ש. לצורך מה זה רשום?

ת. ההבנה שלי של התלוש שהוא לא שילם".

1. מכל מקום, ברור כי מפגש היצירה לא הוכיחה תביעתה ברכיב זה ועל כן יש לדחותה.

נזקים כספיים שנגרמו למפגש היצירה בעקבות ההתפטרות:

1. מפגש היצירה טענה כי בעקבות עזיבתו הפתאומית של איסקוב, מר דלל נאלץ להחליפו בתפקידו ולתפקד כמנהל המטבח, ובכך נגרמו לה נזקים כספיים המוערכים בסך של 40,000 ₪.
2. לא ברור כלל מהם הנזקים הכספיים הנטענים ונראה כי מדובר ברכיב תביעה מופרך מיסודו. יצוין כי בעת הגשת תצהירה, הודיעה מפגש היצירה כי היא מתכוונת להגיש תוך 10 ימים דו"ח רו"ח של החברה אודות הנזקים שנגרמו לה. דו"ח כזה לא הומצא כלל לבית הדין, דבר המלמד על מופרכות הטענה.

החזר חלק מהשכר שקיבל איסקוב בגין ימי מחלה בחודש יולי 2012:

1. כאמור לעיל, בעקבות האירוע בחודש יולי 2012, פנה איסקוב לבית החולים וקיבל אישור מחלה לתקופה 25.7.12 עד 31.7.12.
2. מפגש היצירה טוענת כי שולם לו שכר עבודה מלא, הגם שבהתאם לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה") הוא לא היה זכאי לקבל תשלום בגין היום הראשון והיה זכאי לקבל מחצית התשלום בגין הימים השני והשלישי.
3. אין בידינו לקבל טענתה זו של מפגש היצירה. נראה כי הנוהג שהיה קיים אצלה היה שבגין ימי מחלה בודדים לא פועלים לפי חוק דמי מחלה. בכל תלושי השכר אין כל אזכור לימי מחלה בודדים שניצל איסקוב. לכן, אין כל הצדקה לבטל נוהג זה בדיעבד רק בעקבות תביעתו של איסקוב.
4. לכן, יש לדחות גם את רכיב זה של התביעה שכנגד.
5. סיכומו של דבר, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

סוף דבר:

1. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן:
2. פיצויי פיטורים בסך 40,608 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.12 ועד לפירעון (מסכום זה יקוזזו פיצויי הפיטורים שישוחררו לתובע מקופת הפיצויים).
3. פדיון חופשה בסך 9,052 ש"ח , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.12 ועד הפירעון.
4. כמו כן, לאור העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1000 ₪ והשתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 3000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ו, (01 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.