הצדדים בשני תיקים אזרחיים אלו, הנדונים במאוחד (ר' החלטה מיום 14.5.14) הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שקול דעתו, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.

הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה, לדחות את כולה או לקבלה לשיעורין, הכל לפי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים.

הצדדים הסכימו לכל הנ"ל.

בתא"מ 4505-05-13 נתבעו הנתבעים 3 ו-4 בטענה כי עליהם לשלם לתובע דמי תיווך, הפרש בין הצעת התמורה למחיר הדירה בפועל (כפי שהתחייבו), הוצאות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בתא"מ 4475-05-13 נתבעו הנתבעים 1 ו-2 בטענה כי גם עליהם לשלם לתובע דמי תיווך, הוצאות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

שתי התביעות מתייחסות לאותה עסקת מכר בה מכרו הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "המוכרים") דירת מגורים ביבנה לנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הקונים"), כאשר נטען כי התובע היה המתווך שהפגיש בין הצדדים והיה הגורם היעיל לביצוע העסקה.

הנתבעים טענו בכתבי הגנתם כי כל שנחתם ביוזמת התובע היה זכרון דברים מותנה, שהיה תלוי בשמאות בסכום מסוים של הנכס. משלא התקבלה שמאות זו אלא חוות דעת הקובעת סכום נמוך משמעותי למחיר הדירה, בוטל זכרון הדברים. בהמשך, ובסיועו של מתווך אחר, התקבלה חוות דעת שמאית חדשה (על סכום גבוה יותר) ועסקת המכר הושלמה.

עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט. כמו כן, נחקרו בחקירות נגדיות התובע, הקונה (הנתבע 1) והמוכרת (הנתבעת 3). בנוסף, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

לטענת ב"כ התובע הוכח כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב כאשר ביטלו הסכם מכר ראשון והתקשרו בהסכם מכר שני, בנסיון למנוע מהמתווך שכר טרחה. נטען כי כבר במועד ביטול הסכם המכר הראשון היתה בידי הצדדים חוות הדעת השמאית השניה, שעל בסיסה התקשרו הצדדים בעסקה המחודשת.

לטענת ב"כ הנתבעים, מנגד, כלל לא נחתם הסכם תיווך מחייב, וכל טענות התובע כנגד הקונים נובעות מחוזה שנחתם עם המוכרים. ב"כ הנתבעים חזר על הטענה כי זכרון הדברים בוטל בהתאם לתנאים שנקבעו בו, וגם אם ברמה הפורמלית בוטל ההסכם בתאריך נתון הרי שבפועל ידעו הצדדים על ביטול העסקה כבר כמה ימים קודם לכן – לאחר שהתובע הודיע להם כי ישנה בעיה עם השמאות וכי הם "חופשיים לדרכם" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 13). עוד נטען כי הנתבעים שילמו בפועל למתווך אחר דמי תיווך גבוהים מאלו שנדרשו על ידי התובע, כך שאין בסיס לטענה כי העסקה בוטלה רק כדי להמנע מתשלום דמי התיווך של התובע.

על סמך כל החומר שבפני, ולאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים ושקלתי הדברים אלו מול אלו, אני פוסק בזה כי הנתבעים ישלמו לתובע, לסילוק מלא וסופי של התביעה, סכום כולל של 11,000 ₪ - הקונים ישאו במחצית סכום זה והמוכרים במחציתו.

כאמור, פסק הדין ניתן ללא נימוקים. כך הסכימו הצדדים מראש, וזוהי גם הדרך הנכונה בפסיקה על פי סעיף 79א' לחוק הנ"ל, הן על מנת שפסק הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, הן על מנת לקצר את זמן מתן פסק הדין והן על מנת לחסוך בהוצאות גבוהות.

למען הסר ספק אוסיף עוד, כי הואיל ופסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א' כאמור, הרי שאין בו משום קביעת ממצאים ולא קביעות בעניין מהימנות. זהו עוד אחד מהיתרונות שישנם למתן פסק דין זה.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת ביניהם בדרך זו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.