<#2#>

נוכחים:

המערער בעצמו

ב"כ המשיבה עו"ד מור

פרוטוקול

המערער: מותר לשים טלפון על כסא אם אני לא מדבר. להניח אותו על ידי בכסא. הוא לא היה פתוח, לא בדיבור. עובדה שהוציאו את המצלמות, לא מצאו כלום. מה יותר מזה? אם היה תופס אותי היה עוצר אותי? הוא טען שתקפתי אותו גם. לא קיבלתי עדיין כתב אישום פלילי. לא מצא שתקפתי אותו, הייתי מקבל ממנו סנדויץ ושתיה מהמכונה שקנה לי השוטר עצמו? עובדה ששחררו אותי אחרי שעה וחצי ואמרו לך הביתה. אם הייתי אשם במשהו לא היה משחרר אותי. למה יצאתי בזול אם לא עשיתי? הוא בדק את הטלפון ולא מצא. אם היה מוצא היה רושם שיחה,תאריך, שעה. למה בכוח לקחת ממה שאין לי היום? אני לא יודע גם למה הוסיפו עוד 200 ₪. אני חי מביטוח לאומי 2800 שח לחודש.

<#3#>

פסק דין

המערער קיבל דו"ח ברירת משפט על כך שביום 2.10.11 בשעות הצהריים בנהגו את מוניתו ברח' שלמה המלך דיבר במכשיר הטלפון שלו ללא דיבורית. המערער ביקש לקבל את יומו בביהמ"ש ואכן קבלו. ביהמ"ש שמע את עדותו, שמע את עדות עורך הדוח השוטר צחי נתן, וקבע קביעות עובדה המבוססות בעיקרן על ממצאי מהימנות כי דברי השוטר אמת הם ואילו דברי המערער לא זכו לאמון ביהמ"ש, והנני אומר זאת בלשון המעטה.

אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות של בימ"ש קמא.

ממילא גרסתו של המערער בפני בימ"ש קמא היתה שמכשיר הפלאפון שלו, שיכול רק לקבל שיחות, היה מונח דלוק אם כי לא דיבר איתו, על כסאו. טענת הגנה זו אין בה הגנה וזאת מאחר וכידוע תקנה 28(ב) קובעת שעבירה מתבצעת גם מקום שהנוהג ברכב בעת שהרכב בתנועה משתמש בטלפון כשהטלפון איננו מונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.

באשר לעונש, בימ"ש קמא לא החמיר עם המערער והוסיף על הקנס 200 ₪ בלבד ואיפשר לו לשלמם עד 30.6.13.

הנני נאלץ לדחות את הערעור הן בשאלת הכרעת הדין והן בגזר הדין וכך הנני פוסק.

לפנים משורת הדין בגלל מצבו הכלכלי הקשה של המערער, בהתנגדות המדינה, אאפשר למערער לשלם את הקנס בארבעה תשלומים חודשיים רצופים ושווים שהראשון שבהם 1.7.13.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תשע"ג, 23/05/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ענת ששה