למערער טען עו"ד ג'בר גברין.

למשיבה טען עו"ד שגב אדלר.

פתח דבר:

1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 10/04/13 על ידי השופט ש. בנג'ו, בתיק פ"ל 7647-01-12.

2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

ההליך בבית משפט לתעבורה:

3. המערער הובא לדין בבימ"ש לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סע' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

4. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 22/09/11, בסמוך לשעה 02:20, נהג המערער ברכבו ברח' הרצל בחיפה, על אף שביום 29/12/10 נפסל מלנהוג למשך 28 חודשים, במסגרת תת"ע 2512/06 של בימ"ש לתעבורה מרכז והמערער אף הפקיד את רשיון הנהיגה ביום 17/1/11.

5. המערער הודה בעובדות כתב האישום וביקש לצרף תיק פ"ל 348-01-13 של בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה (להלן: "התיק המצורף").

בתיק המצורף ייחסה המשיבה למערער ביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, נהיגה ללא ביטוח ועבירה של נהיגה בשכרות.

6. בעובדות כתב האישום של התיק המצורף, נטען כי ביום 29/10/10 המערער נדון לעונש פסילה למשך 30 חודשים, הפקיד את רשיונו ביום 17/01/11, למרות זאת הוא נהג ביום 26/8/11, בשעה 22:11, ברכבו כשהוא שיכור.

בדיקת רמת ריכוז אלכוהול בגופו הראתה כי נמצא ריכוז של 135 מיליגרם אלכוהול ל- 100 מ"ל דם.

רשיונו של המערער לא היה תקף ובאותו מעמד הוא נהג בפסילה, כשהוא שיכור וללא רשיון נהיגה תקף ותעודת ביטוח תקיפה.

7. בימ"ש לתעבורה הרשיע את המערער עפ"י הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני התיקים, והטיל עליו את העונשים הבאים:

10 חודשי מאסר בפועל, הפעלת עונש מאסר מותנה של 12 חודשים מתיק 2512-06-08, באופן ששמונה חודשים יצטברו לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער והיתרה של 4 חודשים יהיו בחופף, כך שסה"כ ירצה המערער 18 חודשי מאסר בפועל.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין.

פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה בפועל של 48 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית.

קנס כספי בסך 2,000 ₪ שישולם ב- 5 תשלומים.

טענות הצדדים:

8. ב"כ המערער טוען כי בימ"ש לתעבורה החמיר עם המערער יתר על המידה, וציין כי העונש שהוטל על המערער חמור מאוד ואינו הולם את נסיבותיו של המקרה ואת נסיבות המערער.

9. לטענתו, בימ"ש לתעבורה לא ייחס משקל מספיק למצבו הנפשי של המערער, אשר עבר אירוע טראומטי במסגרת שירותו הצבאי, בו נהרגו 4 חיילים, נוסף לפציעתו בשנת 1994 בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון, ועקב מצבו הנפשי בו לקה, הוא נאלץ לפרוש לאחר 9 שנת שירות בצבא.

10. ב"כ המערער הפנה גם לנסיבותיו המשפחתיות וטען כי בימ"ש לתעבורה לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו המשפחתיות, לרבות היותו נשוי, אב ל- 6 ילדים והיותו המפרנס היחידי למשפחתו, כך ששליחתו למאסר ממושך תגרום לה למצוקה כלכלית וחברתית קשה.

11. לטענת ב"כ המערער, טעה בימ"ש לתעבורה משלא נתן משקל ראוי לעובדה שזהו מאסרו הראשון של המערער, כך שתקופת המאסר הממושכת, עלולה לפגוע בסיכוייו להשתקם.

12. ב"כ המערער טען כי בימ"ש לתעבורה העדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי ואף בשל כך החמיר עם המערער.

לטענתו, בימ"ש לתעבורה לא ייחס משקל נכון לאמור בתסקיר שירות המבחן, שהתרשם כי המערער הפיק את הלקח והפנים חומרת מעשיו.

לטעמו, חרף עמדתו של שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה אודות המערער, עדיין התסקיר מבטא תמונה קשה על רקע אירוע טראומטי שהתרחש במסגרת שירותו הצבאי.

13. ב"כ המערער ביקש לקבל את הערעור, להורות על הארכת המאסר המותנה. לחילופין ביקש להורות על חפיפת עונש המאסר ולקצר עונש הפסילה בפועל וריצויה באופן חופף לפסילות קיימות וכן לבטל הקנס הכספי.

14. בטיעוניו בפני, העלה ב"כ המערער טענה חדשה, שלא הועלתה בהודעת הערעור ולא נטענה בפני בימ"ש קמא, לפיה נפל פגם בהפעלת עונש המאסר המותנה, הואיל ולא צוין בגזר הדין שהמערער יישא את העונש בין אם יורשע בתקופת התנאי או אחריה – ראו עמ' 3 לטיעוניו.

אזכיר כי קודם לכן ובעמ' 1 ש. 25 טען הסנגור בהא לישנא: " אנו סבורים כי יתכן ובהפעלת התנאי של 12 חודשים ניתן להסתפק בזה.", משמע שהוא אינו חולק על הפעלת עונש המאסר המותנה.

המערער הגיש היום פסיקה שלטעמי אינה מתאימה למקרה שבפני. עוד יודגש כי ב"כ המערער דאז לא זו בלבד שלא חלק בפני בימ"ש קמא על העובדה כי קיים נגד המערער עונש מותנה בר הפעלה ואף לא טען דבר כנגד הפעלתו, גם ב"F המערער דהיום לא העלה טענה זו בהודעת הערעור.

זאת ועוד, בגזר הדין נקבע כך: " מאסר לתקופה של 1 שנה וזאת על תנאי לשלוש שנים לגבי עבירות של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) או נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודה", עיינתי בפסיקה שהוגשה ובנוסח התנאי ולא מצאתי כל חוסר בהירות, על כן אני דוחה טענתו זו של המערער.

15. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור, ציין כי המערער הורשע בשתי עבירות של נהיגה בפסילה ועבירה נוספת של נהיגה בשכרות, חרף מאסר מותנה של 12 חודשים שריחף מעל ראשו, כך שבנסיבות אלה, לטענתה, לא ניתן לומר שעונש מאסר בפועל של 18 חודשים חמור כלל וכלל.

המשיבה סבורה כי העונש שהוטל על המערער הולם ואין מקום להתערב בו, הפנתה לפסיקה והדגישה את החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה כשהיא ומשנה חומרה לנסיבות כשהן מלוות בעבירות נוספות ונהיגה בשכרות.

16. באשר לטענת המערער לעניין הפעלת התנאי, טענה כי זוהי טענה שלא הועלתה בבימ"ש לתעבורה ולא בהודעת הערעור ומשקלה נמוך מאוד.

דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור, בתסקיר שירות המבחן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

18. ראוי לציין כי המערער הורשע בשני תיקים, שכללו שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שתי עבירות של שימוש ברכב ללא ביטוח, נהיגה ללא רשיון נהיגה ובתיק אחד גם בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

19. העבירות בהן הורשע המערער הינן עבירות חמורות שמסכנות את המשתמשים בדרך ומזה זמן רב עבירות אלו הפכו לתופעה נפוצה המכה שורשים ההולכים וחודרים עמוק בקרב רבים.

20. בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך להחמיר בענישתם של הנוהגים תחת השפעת משקאות משכרים ובעיקר אלו הנוהגים בשכרות, משום הסכנה הרבה שנשקפת מהם, לא רק לנהגים עצמם, אלא גם לנוסעים עימם ולמשתמשים בדרך ולכלי הרכב שבקרבתם הם נוסעים - ראו למשל רע"פ 2073/08 חיים ברבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.3.08).

1. המערער יליד 1968, מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1997. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מעלה כי לחובתו 49 הרשעות קודמות, הכוללות בין היתר, ביצוע עבירות של נהיגה באור אדום, אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות מופרזת.

בשנת 2008 עבר המערער עבירה של נהיגה בשכרות, עליה נידון ביום 29/12/10 וחרף הפסילה שהוטלה עליו, הוא נהג ביום 26/8/11 ברכב.

המערער שוב נהג ביום 22/9/11 ברכבו. יודגש כי המערער ביצע את העבירות הללו כשעונש מאסר מותנה לא קצר מרחף מעל ראשו.

1. בעניינו של המערער הוגש תסקיר של שירות המבחן ממנו עולה כי המערער בן 45, נשוי ואב ל- 6 ילדים, עובד בעבודות עפר. במסגרת שירותו הצבאי נחשף לאירוע משמעותי קשה, בו נהרגו 4 חיילים.

23. שירות המבחן ציין כי המערער נוטה לייחס את הבעייתיות בהתנהגותו ובעיקר שתיית אלכוהול להתמודדות עם השלכותיו הרגשיות הקשות של האירוע הטראומטי שתואר לעיל.

עוד ציין שירות המבחן כי המערער מוכר לו מתקופת האבחון שערך לו מלפני כשנתיים, בשנת 2010, זאת לאחר שהורשע בעבירות של נהיגה בשכרות.

במסגרת האבחון הופנה לעמותת אפש"ר במטרה לבחון את דרכי הטיפול בבעיית ההתמכרות.

התוצאות העלו שהמערער אינו מכור לאלכוהול ודפוסי שתייתו אובחנו כשימוש לרעה באלכוהול, עקב שיקול דעת מוטעה.

בימ"ש שדן אז בענייננו קיבל את המלצת שירות המבחן והטיל עליו צו של"צ בנוסף לעונשים נוספים.

המערער שולב, גם כן, בקבוצה טיפולית, אך התקשה לעמוד בתנאי הטיפול והתעוררו קשיים בתפקודו שהטילו ספק ביכולתו להמשיך בתהליך הטיפולי.

באשר לעבירות המיוחסות לו בתיק דנן, מסר המערער כי הוא נהג ברכב רק למטרים ספורים במסגרת עבודתו, במטרה לשנות מקום חנייתו.

שירות המבחן התרשם כי המערער מנסה למזער ולצמצם מחומרת התנהגותו ולתארה כהתנהגות נקודתית. עם זאת הביע המערער חרטה בגין מעשיו.

שירות המבחן התרשם כי המערער מתמודד עם מצוקה רגשית, "חווה בלבול, בטחונו העצמי ירוד", תפקודו נמוך והוא אינו יציב ועקבי הן במישור הזוגי והמשפחתי, הן במישור הכלכלי כספי ותעסוקתי – ראו התסקיר בעמ' 3.

שירות המבחן ציין כי המערער אינו מודע במידה מספקת, לבעייתיות שבהתנהלותו, אינו מתמיד בהליכים הטיפוליים שהוצעו לו, כשהוא שולל נזקקות לטיפה המרה או התמכרות לאלכוהול, רואה בקבלת רישיונו מחדש פתרון חיצוני לבעיותיו. שירות המבחן סבור כי במצב דברים זה, קיים סיכון משמעותי.

בסופו של יום ולאור העובדה כי המערער חוזר ומבצע עבירות תעבורה ומשום שהקשר הטיפולי לא הביא לשיפור במצבו, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בענייננו.

23. ראוי להפנות בענייננו למקרים דומים בפסיקה בהם הוטלו עונשים בגין אותן עבירות:

א. ברע"פ 3120/07 סגי מרעי נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 11.04.07), שם הועמד הנאשם לדין בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהגיה בשכרות, נהגיה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש.

בית משפט לתעבורה הטיל על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח וכן פסילת רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם וביסס את החלטתו על חומרת העבירות שבכתב האישום לצד עברו הפלילי המכביד של הנאשם. בית המשפט ציין שהאינטרס הציבורי של הרתעה ושמירה על שלום הציבור גובר על פני שיקולי הפרנסה שהעלה הנאשם.

בימ"ש העליון החליט שלא לתת רשות ערעור, וכפועל יוצא של החלטתו עונש המאסר בפועל של 10 חודשים שהוטל על הנאשם בערכאות הנמוכות, נותר על כנו.

ב. ברע"פ 5297/07 קנטורוביץ נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.9.07), שם נאמר כי:

"אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירה בה הורשע המבקש. עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.3.2007)). המבקש כאמור טוען, כי בנסיבות בהן הוא היה צלול בדעתו, על אף העובדה שריכוז האלכוהול היה כמעט פי שניים מהמותר, היה מקום לבוא לקראתו בעניין העונש. עם כל הכבוד, טענה זו אינה מקובלת עליי. מעשהו של המבקש חמור מאוד. במעשה זה, הוא יצר סכנה בכביש שעלולה הייתה לגבות מחיר פגיעה בגוף. באורח נס לא קופדו חייהם של המתהלכים כמו גם הנוהגים בכביש. סכנה זו נגזרת מהתנהגותו".

ג. בעפ"ת (חי') 28115-01-13 עדנאן חבשה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 18.2.13), שם הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של נהגיה בשכרות, נהגיה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. בימ"ש לתעבורה הטיל על הנאשם, בין היתר 10 חודשי מאסר בפועל ו- 36 חודשי פסילה בפועל. ערעור הנאשם לבימ"ש זה נדחה תוך קביעה כי:

"לא זו בלבד שהמערער חטא בנהיגה בשכרות, הוא הוסיף חטא על פשע ונהג ברכב בזמן פסילה, דבר שהגביר עוד יותר, את הסכנה לציבור הנהגים והולכי הרגל. זאת מעבר לכך שהתנהלות זו, מבטאת זלזול בחוק ובצווי בתי המשפט (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.5.05)".

24. כך גם בענייננו, המערער חטא בנהיגה בשכרות והוסיף חטא על פשע בנהיגתו בזמן פסילה, דבר שהגביר עוד יותר, את הסכנה לציבור הנהגים והולכי הרגל. מה גם, הוא ביצע את העבירות נשוא תיק זה כשמרחף מעל ראשו מאסר על תנאי בר הפעלה.

עוד יש להפנות לכך, שבתיק תת"ע 2512-06-12 הורשע המערער בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות והוטל עליו ביום 29/12/10, 30 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה בזמן פסילה.

25. בית המשפט העליון כבר עמד על כך כי נהיגה בזמן פסילה וכן נהיגה ללא רישיון נהיגה כעבירה חוזרת ונשנית משקפת ביזוי מוחלט להוראות החוק וצווי בית המשפט. על כך נאמר ברע"פ 6115/06 - מדינת ישראל נ' מוראד אבו –לבן, (ניתנה ביום 08.05.07), כי:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב ... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים".

26. בהמשך נקבע כי:

"שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק. כאן מתגלה פעם נוספת תפקידו החשוב של השופט בהפעלת שיקול הדעת המסור לו בבחירת רכיבי העונש ומידתו בכל מקרה המונח לפניו".

לטעמי, העונש אשר הוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים.

27. כאמור, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, למעט המקרים שבהם הוטל עונש החורג מרמת הענישה המקובלת, עונש קיצוני שמצדיק התערבות ערכאת הערעור -לענין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10)ולאחרונה ע"פ 9074/12, 9096 מדינת ישראל נגד מחמוד אבו אחמד, (וערעור שכנגד), (ניתן ביום 13.6.13).

בהתחשב במכלול הנסיבות, עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן.

על יסוד האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש לתעבורה.

28. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, במעמד המערער, בא כוחו עו"ד סוסאן אשר, בהעברה מעו"ד ג'בר ג'בארין ובא כוח המשיבה עו"ד רמי סלאמה.