ביום 19.7.12 ביקר התובע עם בני משפחתו במועדון ספורטן חיפה.

התובע ביקש להיכנס עם תינוק כבן שנה לבריכת הפעוטות.

התובע אחז את הילד בידיו וביקש להיכנס לבריכה, אלא שאז החליק על תעלה נמוכה הצמודה לדופן הבריכה וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בשתי אצבעות רגל ימין.

התובע קיבל טיפול ראשוני מאת החובש אצל הנתבעת ולאחר מכן טופל בבית חולים כרמל.

בסיכום הרפואי מבית החולים כרמל עולה כי נגרם שבר באצבעות 4-5, בוצע ניקוז שלפוחיות באספקט גבי של האצבעות הללו, הדבקה של בוהנות 3,4,5 וכן בוצעה חבישה אלסטית.

הומלץ על רגל מורמת, קירור מקומי ומשככי כאבים וכן טיפול אנטיביוטי למשך 5 ימים. כן הומלץ על מנוחה בבית למשך 3 ימים והליכה בדריכה על העקב.

התובע נעדר למשך חודש מעבודתו לפי אישור מעסיק שצורף לתביעה, אך לא צירף כל אסמכתא להפסדי שכר בגין כך.

התובע טוען כי יש לחייב את הנתבעת בשל שני טעמים –

האחד- העובדה שאין דרך לירידה בטוחה לבריכת הפעוטות. אין מדרגות ירידה לבריכת הפעוטות וכל הבריכה מוקפת מעקה רצוף שמחייב ירידה למים אך ורק תוך דריכה עליו. בצמוד למעק, בתוך הבריכה, נמצאת תעלה לסילוק עודפים שאינה מרופדת במשטח מונע החלקה מכל סוג ואינה נראית לעין מבעד למי הבריכה.

השני – העובדה שהטיפול הראשוני שניתן לו על ידי החובש במקום גרם לו לכוויות.

הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות.

לדבריה, גובה הבריכה הוא 30 ס"מ, כמקובל בבריכות מסוג זה. בדפנות העליונות הפנימיות קיימת תעלת סילוק עודפים כמקובל בכל בריכה. אין מדרגות כניסה מאחר ומדובר בבריכת פעוטות וכל המשטח החיצוני המקיף את הבריכה מכוסה בשטיחי גומי מונעי החלק, השטח מגודר וקיים שילוט סביב.

לשיטתה, לא בגין כל נזק יש גורם אחראי ובנסיבות המקרה אין להשית כל אחריות לפתחה של הנתבעת אשר ביצעה את כל המוטל עליה ופעלה כדין.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפניי הן במסגרת כתבי הטענות והן במסגרת הדיון, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לעניין אחריות הספורטן –

עיון בתמונות אשר הציגו בפניי הצדדים (סומנו ת/1, נ/1) מעלה כי מדובר בבריכת פעוטות המוקפת בפס של שטיחי גומי ברוחב כ -1 מטר המונח על המשטח החיצוני לבריכה ובצמוד לה.

לא ברור מהתמונות כי קיים שילוט במקום וממילא לא ברור טיבו של השילוט.

אין כל ירידה מסודרת לבריכה ולמעשה כל המבקש להיכנס אליה נדרש לרדת מגובה של כ 30 ס"מ לתוך המים. כמו כן, לא קיים לאורך כל שטח הכניסה לבריכה כל מעקה או תמיכה המאפשרים ירידה בטוחה למים.

זאת ועוד. התעלה המסלקת עודפים אינה בולטת לעין שעה שהבריכה מלאה ולא ניכר כי הינה עשויה מחומר מונע החלקה ובכך יכולה להוות מכשול ממשי למתרחצים, אשר לא זו בלבד שנדרשים להיכנס מגובה של 30 ס"מ ללא כל ידית אחיזה, אלא שנדרשים להציב רגלם מרחק מסויים מעבר לדפנות הבריכה נוכח רוחב התעלה במקום.

לאור כל האמור, יהא זה אך סביר וצפוי כי תתרחש תאונה מעין זו נשוא התביעה.

לא מצאתי ראיות המצביעות על רשלנות כלשהי בטיפול הרפואי שניתן לתובע במקום.

באשר לנזק הנטען - הרי למעט תעודה רפואית המצביעה על השבר, לא צירף התובע כל ראיות לעניין נזקים אחרים דוגמת הפסדי שכר בפועל, הוצאות או עזרה בגינם הינו עותר לפיצוי של 10,000 ₪.

על כן, עיקר התביעה מתייחס לרכיב הנזק הלא ממוני – כאב וסבל.

בשים לב לאופי הפגיעה - שבר בשתי אצבעות כף רגל דומיננטית, לעובדה שהתרחשה בעיצומו של יום בילוי משפחתי והשביתה את השמחה, ולעובדה שגרמה לכך שנבצר מהתובע להתייצב לעבודה משך כחודש ומשכך אף גרמה למגבלות ניידות ומגבלות תפקוד אחרות בפרק זמן זה, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכום כולל של 6,000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.

לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

יש לציין כי בסכום הפיצוי שוקללה גם אחריותו התורמת של התובע לארוע, שהרי נשא על ידיו תינוק כבן שנה באופן אשר בוודאי תרם לחוסר יציבות מסוים ולאפשרות לבצע ירידה זהירה למים.

לצדדים נתונה זכות להגשת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.