1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.10.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת, נסעה במכונית כמלווה של בנה שהיה נהג חדש בכביש עם שני נתיבי נסיעה. בנה של התובעת נסע בנתיב הימני בעוד רכב הנתבעים נסע מאחורי רכבה. בנה של התובעת ביצע פניה ימינה לכיכר, לפתע הגיחה רכב הנתבעים מאחור, ביצע פניה חדה ימינה בנסיעה מהירה. בעוד רכב התובעת פונה ימינה, סטה רכב הנתבעים לנתיב הימני בו נסע רכב התובע ופגע בו.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי בכניסה לכיכר סטה רכב התובעת לנתיב נסיעתם.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד בנה של התובעת וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני במשך מספר כיכרות כרכב יחיד. בשלב מסוים רכב הנתבעים החל לנסוע מאחוריו ועבר לנתיב השמאלי. הבן נכנס לכיכר לנתיב הימני. רכב הנתבעים נכנס לכיכר בנסיעה מהירה, סטה לעבר נתיב נסיעתו של בנה של התובעת ופגע ברכבה. הבן טען כי לא היה באפשרותו לברוח ולמנוע את התאונה.

התובעת טענה אף היא כי בנה נסע בנתיב הימני במשך מספר כיכרות, כאשר היא בתור מלווה עוקבת אחר נהיגתו בקפדנות. בנה נכנס לנתיב הימני בעוד רכב הנתבעים שנסע מאחוריה עבר לנתיב השמאלי ונכנס בפראות לכיכר, סטה לעבר נתיב נסיעתם ופגע ברכבה. לאחר מכן טען הנתבע 2 כי בנה הינו נהג צעיר ולכן ארעה התאונה והיא השיבה לו כי על יד נהג חדש יש להיזהר יותר.

בנה השני של התובעת העיד אף הוא כי אחיו נכנס לכיכר מהנתיב הימני ולפתע רכב הנתבעים עקף את רכבם במהירות, סטה לעבר מסלול נסיעתם ופגע ברכבם.

5. הנתבע 2 העיד וטען כי נסע בנתיב השמאלי בעוד רכב התובעת נסע בנתיב הימני, אך תחת פניה ימינה בכיכר המשיך הבן ישר ופגע בחלק האחורי של רכב הנתבעים עם חלקו הקדמי. לאחר התאונה טענה בפניו התובעת כי היה עליו לשים לב כי מדובר בנהג חדש.

עד מטעם הנתבעים, העיד שישב מאחור ברכב הנתבעים והבחין שרכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי בעוד רכב התובעת נסע בנתיב הימני. רכב הנתבעים החל לפנות שמאלה עם הכיכר בעוד רכב התובעת המשיך ישר ופגע ברכבם. העד הודה שרכב הנתבעים היה לפני רכב התובע אך למרות זאת היה באפשרותו להבחין באירוע שארע מאחוריו.

עד נוסף, שישב ליד הנתבע 2, העיד אף הוא וטען כי רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי בעוד רכב התובע שנסע בנתיב הימני תחת לפנות ימינה עם הכיכר סטה לעבר נתיב נסיעתם ופגע ברכבם. העד הודה כי רכב התובעת היה מאחורי רכב הנתבעים אך טען כי הבחין בתאונה באמצעות המראה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולכן, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של בנה של התובעת שנהג ברכב והיא מהימנה בעיני. הבן חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני במשך מספר כיכרות וגם לכיכר בה ארעה התאונה פנה מהנתיב הימני. רכב הנתבעים הגיח מאחוריו, עבר לנתיב השמאלי, פנה לכיכר, סטה למסלולו ופגע ברכב.

עדותו נתמכה בעדותם המהימנה של אמו התובעת ואחיו.

מנגד עדותם של הנתבע 2 ועדיו היתה בלתי מהימנה בעיני. ובפרט, נותר ספק בעיני הכיצד הבחינו שני העדים באופן קרות התאונה, בשעה שאין חולק כי ארעה מאחוריהם, ספק הפוגע במהימנות עדותם. גם אופן תיאור התאונה ע"י התובע שונה מתיאור אופן קרות התאונה ע"י עדיו.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של רכב הנתבעים ברכב התובע במספר מוקדים, בעוד עם גרסת הנתבעים היתה נכונה הרי שהיתה נוצרת פגיעה אחת בחזית רכבו של התובע ולא בצדו השמאלי.

לפיכך, עם קבלת גרסתה של התובעת, סבורה אני כי היה על הנתבע 2 להבחין ברכב המצוי מימינו, לנסוע בזהירות בכניסתו לכיכר לנתיב השמאלי ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לסטות לנתיב נסיעתו של רכב התובעת. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה. לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על בנה של התובעת שכן לא היה באפשרותו בכיכר לברוח ולמנוע את התאונה.

באשר לנזקים הנתבעים בגין מע"מ, החלפת חלקים וראי, הרי שהיה מקום לתובעם מחברת הביטוח אליה הגישה התובעת תביעתה ולא בגדר תביעת ההפסדים שהוגשה בפניי. לאור האמור, מצאתי לנכון, לאשר הפסד פוליסה עפ"י הודאת התובעת בסך של 622 ₪ בלבד בתוספת השתתפות עצמית.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 2,526 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 10.8.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בגין הדיון היום בסך 800 ₪ בנוסף, להוצאות הדיון בסך 800 ₪ שנפסקו ביום 24.10.13, קרי סך כולל של 1,600 ₪ כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.