1. זוהי תביעתו של מר חן מירבי (להלן: "התובע") שהינו יליד 1959 הטוען, כי ביום 19.2.12 עת שעבד כנהג מונית שכיר אצל המעסיק רומיאו אברמוב ארעה לו תאונת עבודה כתוצאה ממנה נתפס גבו.

2. ביום 2.8.12 מסר התובע הודעתו לחוקר המל"ל במסגרתה תיאור את קרות התאונה כדלקמן:

"ש. מה קרה לך ביום 19.2.12?

ת. הגעתי רגיל לתחנת המוניות בשעה 13:00 לערך ראיתי שתחנת המוניות בטירת הכרמל מלאה הלכתי לסניף השני של התחנה בקניון חיפה. עמדתי בתור של המוניות ושהגיע תורי קיבלתי גב' שיצאה מסופר בקניון עם עגלה. מן הראוי שאעזור לה מדובר היה בגברת מבוגרת. הרמתי מצרכים של הגברת מעגלת הקניות לתא המטען של המונית. הרמתי את המצרכים מגובה העגלה שהיא עמוקה כך שהיה לי צורך להתכופף על מנת להרים, הרמתי שישיית מים או קולה תוך כדי שהתכופפתי לפנים העגלה ותוך כדי הרמה הרגשתי כמעין "טאק" בגבי בחלק התחתון."

אם בהודעתו לחוקר מספר התובע, כי את הכאב החד בגב הוא חש תוך שהתכופף לעומקה של העגלה מהסופר והרים את שישיית המים הרי בעדותו לפנינו בבית הדין השתנתה הגרסה באופן מהותי בכך שלפתע בבית הדין את הכאב החד בגב חש התובע תוך שהוא מכניס את שישיית המים עמוק לתא המטען של המונית וכך תיאר התובע את התאונה בבית הדין: "לקחתי את שישיית המים לתא המטען שהוא עמוק, גם הרמתי וגם התכופפתי קדימה, ואז הרגשתי כאב עז ..." (ראה עמ' 4 שורה 10 לפרוטוקול מיום 11.11.14).

3. לתיק זה הוגש תצהיר עדותו של התובע שנחתם ביום 29.9.13 ובסעיף 4 לתצהירו הוא מתאר את התאונה באופן הבא: "ביום 19.2.12 במסגרת עבודתי כנהג מונית נפגעתי בגב באופן חמור ביותר, מס' פריצות דיסק וזאת לאחר שהרמתי כשירות (נהג מונית) משקל רב בעת שלקוח ישב במונית ו/או בסיום הנסיעה במסגרת תפקידי כנהג". מכאן שבתצהירו מספר התובע כי התאונה ארעה לו בזמן שהלקוח המתין לו בתוך המונית. בשונה מכך העיד התובע בבית הדין, כי הוא פתח את תא המטען והעביר יחד עם הלקוחה את המצרכים מעגלת הסופר אל תוך תא המטען. (ראה עמ' 4 שורות 7-8-9 לפרוטוקול מיום 11.11.14). פעם מספר התובע, כי הלקוח המתין לו בתוך המונית ובפעם אחרת מספר התובע, כי הלקוחה עזרה לו להעמיס את הקניות מעגלת הסופר אל תוך תא המטען של המונית.

4. ביום 19.2.12 בשעה 20:09 הגיע התובע לבית חולים בני ציון שבחיפה וברישום הרפואי מבית החולים נרשמו הדברים הבאים: "הגיע למיון עקב כאב גב תחתון חד עם הקרנה לרגל ימין מבוקר יום פנייתו, עקב תנועה לא נכונה... ".

יש להדגיש, כי לחוקר המל"ל מסר התובע, כי אשתו היא אחות במקצועה.

קשה לראות מצב בו ארעה לתובע תאונת עבודה ביום 19.2.12 בשעה 14:00 או בשעה 15:00 (פעם אומר התובע בשעה 14:00 ופעם בשעה 15:00) הוא מגיע בערב של אותו יום לבית חולים ולא זו בלבד שלא מספר מאומה בבית החולים על תאונת עבודה כלשהי שגרמה לכאביו בגב אלא מספר שם על תנועה לא נכונה שביצע בשעות הבוקר.

5. בטופס תביעתו של התובע שהוגש לנתבע ביום 17.6.12 לצורך הכרה בתאונה כתאונת עבודה ציין התובע בעמ' 4 סעיף ד' לטופס הנ"ל, כי ביום 19.12.12 – הווה אומר ביום קרות התאונה – הוא הודיע לסדרן בתחנת המוניות על כך שארעה לו תאונת עבודה.

בהודעה שמסר התובע לחוקר המל"ל סיפר התובע, כי הודיע למחרת התאונה למנהל העבודה ג'קי על קרות תאונת העבודה.

לא ג'קי ולא סדרן תחנת המוניות שעבד בתחנה ביום 19.2.12, להם טוען התובע כי הודיע על קרות התאונה, לא התייצבו להעיד בבית הדין.

6. ניתן לסכם ולומר שאיש לא ראה כיצד ארעה לתובע תאונת העבודה הנטענת מיום 19.2.12. אם אכן צודק מר סמי חדד שהעיד בבית הדין ביום 11.11.14 וסיפר, כי 100 נהגים שמעו שארעה לתובע תאונה, כך זה עבר מפה לאוזן, גם אם נתעלם מהעובדה שמדובר בעדות שמועה הרי שמעסיקו של התובע סירב בכל תוקף לשתף פעולה ולחתום על טופס התביעה לצורך הכרה בתאונה כתאונת עבודה.

7. נפלו כאן סתירות מהותיות בגרסתו של התובע אשר משמיטות את הבסיס לתביעתו זו.

חוסר מהימנותו של התובע בא לידי ביטוי גם בכך שבסעיף ו' עמ' 4 לטופס התביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה הוא ציין, כי לאחר התאונה וכתוצאה ממנה הוא לא עבד מיום 19.2.12 ועד ליום 14.4.12, אלא שבפלט תקופות הדיווח של המעסיקים שנרשמו במוסד לביטוח לאומי לגבי תקופות עבודתו של התובע עולה באופן ברור, כי הוא עבד בטסטומט בע"מ מיום 1.4.12 ועד ליום 31.5.12.

בעדותו לפנינו בבית הדין תחילה ניסה התובע להכחיש כי עבד באפריל 2012 בטסטומט בע"מ וטען, כי עבר שם רק מבחן מעשי כתלמיד של שבועיים שלושה ולאחר מכן הודה, כי עבד אבל בעבודה פשוטה וקלה בניירת וסידורים (ראה עמ' 7 למטה פרוטוקול הדיון מיום 11.11.4)

8. נסיים בכך, כי בעבר ארעו לתובע 7 תאונות עבודה קודמות ליום 19.2.12 אשר כולן אושרו על ידי המל"ל כתאונות עבודה. מכאן שהמדובר באדם המכיר את ההליכים, לכן כל הסתירות המהותיות שנפלו בגרסתו וברישומים הרפואיים מקבלות משמעות חזקה יותר.

9. מכל האמור לעיל עולה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו.

10. התביעה נדחית.

11. אין צו להוצאות.

ניתן היום, יא באדר תשע"ה, 2 במרץ 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.