ניתן ביום 23 יולי 2014

השופטת רונית רוזנפלד

1. המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב להכרה בליקוי ממנו הוא סובל בעמוד השדרה הצווארי כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על סמך חוות דעת המומחה היועץ הרפואי, לפיה אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי שאירע למערער בעבודתו ובין הליקוי ממנו הוא סובל (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור גב' אסתר סגל-איתן ומר ירח גלטר; בל' 31849-07-10). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2. המערער עבד במועדים הרלוונטיים לתביעתו כטכנאי גז בחברת "דו גז" בע"מ. במסגרת זו עבד המערער כמתקין וכמתקן מערכות גז, אישר התקנת מערכות גז ופיקח על תקינותן. ביום 1.9.09 התקין המערער צנרת גז בבניין דירות בהקמה ברח' ישי צבי 3 ביהוד. העבודה כללה השחלת צנרת בקוטר 5/8 צול, עשויה נחושת ואשר משקלה בין 17 ל-20 ק"ג בערך. צנרת מסוג זה היא צנרת כבדה מן הרגיל. השחלת הצנרת בוצעה על ידי צוות עובדים. המערער החזיק את הצנרת הארוזה בגליל בשתי ידיו, במצב של עמידה עם הטיה - הישענות לפנים. במצב זה שחרר המערער את הצנרת מן הגליל, ומולו, השחיל העובד השני בצוות את הצינור המשוחרר לתוך תשתית פי.וי.סי המותקנת ברצפה. במהלך העבודה חש לפתע המערער כאבים עזים בצווארו, אשר אילצו אותו להפסיק את העבודה באותו רגע ממש. המערער לא הצליח לשוב לעבודה לאחר מנוחה וחזר לביתו בליווי חברו לצוות העבודה (להלן: האירוע). מיום האירוע ולאחר ימים של מנוחה, ניסה המערער לשוב מספר פעמים לעבודה, ולו רק לעבודת השגחה, בקרה ופיקוח ללא עבודה במאמץ פיזי, ואולם לא היה יכול לבצע אפילו עבודה זו. ביום שבת 12.9.09 פנה המערער למוקד קופת חולים, וביום 17.9.09 פנה לרופא אורטופד בקופת חולים, שם אובחן כסובל מפגיעות בעמוד שדרה צווארי. לפני יום האירוע עבד המערער במתכונת סדירה ומלאה.

ההליך בפני בית הדין האזורי ופסק הדין

3. בית הדין האזורי מינה את דר' אלכסנדר ברוסקין כמומחה יועץ רפואי (להלן: המומחה). ואלה הן השאלות שהפנה בית הדין אל המומחה, ותשובותיו, בהתאמה:

"א. מה הפגימה ממנה סבל התובע?

ת. התובע סובל מכאבים בצוואר עם הקרנה למרפק וליד שמאל כתוצאה מפריצת דיסקוס מסוידת קשיחה ברמה 6C-5C עם לחץ על חוט השדרה ועל העצב מצד שמאל.

ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע, לבין האירוע המתואר בעובדות המוסכמות?

ת. בתשובה של בדיקת MRI מהתאריך 25.10.09, כחודשיים לאחר האירוע, צוין כי התובע סובל מבלט דיסקוס קשיח מרכזי ושמאלי ברמה 6C-5C ובלט דיסקוס קשיח ברמה 7C-6C. בלט דיסקוס קשיח בניגוד לבלט דיסקוס רך הינו תהליך ניווני ממושך (יותר מחודשיים!!) על רקע תחלואתי בלבד והתובע אף סבל בעברו מכאבים בצוואר.

כמו כן, יש לציין שעמוד השדרה הצווארי אינו משתתף בפעולות כמו הרמת משאות או עבודה בתנוחות לא פיזיולוגיות. רוב הפגיעות בעמוד השדרה הצווארי מופיעות בעבודות הדורשות חשיפה יתרה לויברציות חיצוניות או על רקע של חבלות ראש ישירות. עבודתו של התובע כפי שתוארה בעובדות המוסכמות היתה מגוונת ולא עירבה בשום דרך את עמוד השדרה הצווארי. אי לכך, איני רואה כל קשר סיבתי בין פריצות הדיסקוס הניווניות בעמוד השדרה הצווארי של התובע ולבין האירוע מיום 1.9.09.

ג. האם השפעת האירוע על הפגימה ממנה סובל התובע פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים?

ת. לעבודתו של התובע לא קיימת כל השפעה על הופעת התהליך הניווני המתקדם בעמוד השדרה הצווארי. מצבו של התובע נובע אך ורק על רקע תהליך תחלואתי טבעי [ההדגשה במקור, ר.ר.]."

4. על פי החלטת בית הדין האזורי הופנו אל המומחה שאלות הבהרה. להלן נוסח השאלות שהופנו אל המומחה ותשובותיו, בהתאמה:

"א. האם נכון כי במצב בו קיים בלט דיסק כפי שסובל ממנו התובע, יהיה לכך ביטוי גם לפני האירוע המתואר בעובדות המוסכמות? אם כן, מהו הביטוי לכך כפי העולה מהתיק הרפואי של התובע?

ת. בתיקו הרפואי קיימים רישומים עוד משנת 1999 על כאבי צוואר עם סימנים רדיקולאריים. אולם הנתון החשוב ביותר הינו שבבדיקות הדמייה אובייקטיביות אובחנו בלטים ישנים וניווניים ועל כך אין כל עוררין. לבלטים הללו יש השפעה מכרעת על כל הקליניקה של כאבי הצוואר עם הקרנה ליד שמאל. הפתולוגיה שאובחנה לתובע היתה יכולה להופיע ללא כל קשר לתנאי עבודתו של התובע.

ב. האם יתכן כי האירוע המתואר בעובדות המוסכמות הביא ל"החמרת מצב" במצבו הרפואי הקודם של התובע ?

ת. אין כל עדות להחמרה בעמוד השדרה הצווארי. הפתולוגיה בעמוד השדרה הינה ישנה וניוונית".

5. בהתבסס על חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי דין תביעת המערער להידחות. בית הדין עמד על כך שהמומחה קבע בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה באופן ברור, מנומק וחד משמעי כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו קשור לתנאי עבודתו. משכך דחה בית הדין את התביעה.

הדיון בערעור

6. במסגרת דיון "קדם ערעור" קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין, לפיה המומחה יתבקש לשוב ולהתייחס לעניינו של המערער. ואלו הן השאלות שהופנו אל המומחה ותשובותיו בהתאמה:

"א. בחוות דעתך כי הינך מציין כי בתיקו הרפואי של המערער קיימים רישומים אודות תלונות על כאבי צוואר משנת 1999. נמצא רישום רפואי נוסף בקשר לצוואר מיום 14.12.2000 המתייחס לחבלה. האם נמצאו בתיק הרפואי רישומים ממועדים נוספים?

ת. יש לציין כי בתיק הרפואי המצורף קיימים רישומים מודפסים עד שנת 2001 ומאז שנת 2009 פרט לתעודה בודדת לנפגע בעבודה מיולי 2006 על חבלה ישירה בפנים. אין בחומר שהוצג בפני אף רישום רפואי סדור בין השנים 2001-2009.

ב. ככל שלא נמצאו רישומים אודות תלונות של המערער ממועדים נוספים - כיצד הדבר מתיישב עם המסקנה כי בלטי הדיסק מהם סובל המערער הינם "בלטים ישנים וניווניים" כמצוין בחוות דעתך, והם תוצאה של תהליך ניווני ממושך.

ת. בחוות דעתי ציינתי כי בתשובה של בדיקת MRI מהתאריך 25.10.09, כחודשיים לאחר האירוע, צוין כי התובע סובל מבלט דיסקוס קשיח מרכזי ושמאלי ברמה 6C-5C ובלט דיסקוס קשיח ברמה 7C-6C. ידוע כי בלט דיסקוס קשיח בניגוד לבלט דיסקוס רך הינו הסתיידות רבת שנים של פריצת דיסקוס ישנה ולא יכולה להופיע חודשיים לאחר אירוע כלשהו.

כאשר אדם לא מתלונן במשך שנים על כאבים בצוואר, אין זה אומר שלא מתפתח בגוף תהליך ניווני תחולאתי. וכפי שציינתי קודם לא הוצג בפני תיק רפואי מסודר בין השנים 2001-2009.

ג. לתשומת ליבך: מן התיאור כפי שמופיע בתשתית העובדתית שהועברה אליך מבית הדין האזורי עולה, כי המאמץ הפיזי שביצע המערער ביום 1.9.2009 בוצע תוך תנוחה של "הטיה – השענות לפנים". בשים לב לתשתית העובדתית כמפורט על ידי בית הדין, כמו גם להעדר תלונות נוספות במהלך השנים אודות כאבי צוואר (ככל שאכן לא נמצאו ברישומים תלונות נוספות כאמור), הינך מתבקש לשוב ולשקול עמדתך בעניין העדר קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לבין האירוע כפי שתואר, ובכלל זה, לאפשרות של החמרה במצבו הרפואי של המערער עקב האירוע.

ת. עמדתי בעניין עומדת איתנה. ציינתי בחוות דעתי כי ידוע היטב שעמוד השדרה הצווארי אינו משתתף בפעולות הקשורות במאמץ פיזי. "הטיה- השענות לפנים" הינה פעולה של עמוד השדרה המותני ומפרקי הירכיים ולא של עמוד השדרה הצווארי ובוודאי שאינה יכולה לגרום לפריצת דיסקוס צווארי. עמוד השדרה הצווארי יכול להשתתף אך ורק בהטיה קדימה של הראש, מה שלא היה במקרה זה! לפי דעתי אין קשר סיבתי בין האירוע מהתאריך 1.9.09 לבין הפתולוגיה של עמוד השדרה הצווארי לא על דרך גרימה ולא על דרך החמרה. מצבו של התובע כיום הינו תחלואתי ברור ונובע על רקע של פריצות דיסקוס ישנות [ההדגשות במקור, ר.ר.]."

7. לאחר קבלת תשובות המומחה הגישו שני הצדדים השלמת טענותיהם בערעור. המערער טוען, כי לא היה מקום לדחות את תביעתו על יסוד חוות דעתו של המומחה. לגישתו, הוא לא סבל מבעיות כלשהן בצווארו, בין אם כאבים ובין אם הגבלות בתנועה, עד למועד האירוע. מתיקו הרפואי, שהומצא במלואו למומחה, עולה כי ישנו תיעוד דל מתקופה בת 10 שנים קודם למועד האירוע, הכולל שתי תלונות ספוראדיות. האחת, תלונה מחודש מרץ 1999 על כתף תפוסה שלא דרשה טיפול רפואי. השנייה היא תלונה בנוגע לאירוע חבלתי בפנים או בצוואר משנת 2000, שאין מחלוקת כי לא הותיר נכות. חוות דעתו של המומחה וכן תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל אינן מתמודדות עם העובדה שעד למועד הפגיעה לא סבל המערער מכאבי צוואר או גב, ובהתאם, אין תיעוד רפואי על כך. כמו כן, חוות דעתו של המומחה אינה מתמודדת עם העובדה שהכאבים הופיעו לאחר האירוע וכן עם העובדה שקיימת סמיכות זמנים בין האירוע ובין התדרדרות במצבו הרפואי.

המערער טוען עוד, כי בפסק דינו הסתמך בית הדין האזורי אך ורק על מסקנות המומחה בלי לבחון בעצמו את חומרת השינוי במצבו הרפואי והתפקודי, ואת סמיכות הזמנים בין האירוע ובין ההתדרדרות החדה במצבו, עד כדי היזקקות לניתוח. עוד טוען המערער כי לו היה נחשף המומחה לנסיבות הברורות של האירוע, היה הוא רואה בבירור כי מאמציו של המערער נעשו תוך הטייה של הראש והפנייה של מבט לפנים על מנת לעקוב ולהביט אחר פעולותיו של חברו לעבודה, ובעת נשיאת משקל. המומחה פוסל על הסף את העובדה שהמערער ביצע תנועה כזו, מבלי לתת טעם לכך. המערער מוסיף כי נוכח מסקנותיו הבלתי סבירות של המומחה פנה הוא להתייעץ עם מומחה מטעמו, דר' גלעד רגב. דר' רגב פסל בחוות דעתו מכל וכל את חוות דעתו של המומחה. לפיכך טוען המערער כי יש להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה, ולו מחמת הספק.

8. המוסד לביטוח לאומי טוען, כי חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות שנשאל מפורטות ומנומקות, מבוססות על התשתית העובדתית כפי שהונחה לפני בית הדין האזורי ומתיישבות עם ההיגיון הסביר. המומחה ביסס את עמדתו על רישום משנת 1999 על כאבי צוואר עם סימנים רדיקולרים ועל כך שבבדיקות הדמיה אובחנו בלטים ישנים וניווניים. נוכח תוצאות בדיקת ההדמיה שבוצעה למערער חודשיים לאחר האירוע קבע המומחה כי הוא סובל מבלט דיסק קשיח. בניגוד לבלט דיסק רך, בלט דיסק קשיח הוא חלק מתהליך ניווני ממושך, שאינו יכול להופיע חודשיים לאחר אירוע כלשהו. מחוות הדעת של המומחה ומתשובותיו ניתן להבין את המנגנון הפיזיולוגי של הפעולה שביצע המערער, וכן מדוע פעולה זו לא גרמה לליקוי ממנו הוא סובל בצווארו ולא החמירה אותו. לפיכך מצבו של המערער נובע ממצב תחלואי על רקע פריצות דיסקוס ישנות. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה.

דיון והכרעה

9. במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי הטיעונים בכתב הערעור כמו גם הטיעונים שיפורטו מטעם הצדדים במהלך הדיון, ולאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ישמשו כסיכומים בכתב לפני מותב בית הדין.

10. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

11. בתשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי אכן, לא הוצג לפניו רישום רפואי סדור בין השנים 2001-2009, ממנו עולה כי המערער סבל מכאבים או הגבלה כלשהי בעמוד השדרה הצווארי. עם זאת הבהיר המומחה, כי "כאשר אדם לא מתלונן במשך שנים על כאבים בצוואר, אין זה אומר שלא מתפתח בגוף תהליך ניווני תחולאתי". כמו כן ועל יסוד בדיקת MRI שנערכה למערער ביום 25.10.09, כחודשיים לאחר האירוע, הסביר המומחה כי המערער סובל מבלט דיסקוס קשיח. בלט זה הינו הסתיידות רבת שנים של פריצת דיסק ישנה, אשר אינה יכולה להיווצר כחודשיים לאחר קרות אירוע כלשהו. עוד התייחס המומחה לשאלת בית הדין בעניין המאמץ הפיזי שביצע המערער שבוצע תוך תנוחה של הטיה – הישענות לפנים. מתשובתו עולה באופן ברור, כי מדובר בפעולה בה עמוד השדרה הצווארי אינו משתתף, וההשתתפות היא של עמוד השדרה המותני דווקא, ומפרקי הירכיים. משכך חזר המומחה וקבע כי הליקוי ממנו סובל המערער נובע מתהליך תחלואתי על רקע פריצות דיסקוס ישנות, ואינו קשור לאירוע שאירע בעבודתו. קביעתו של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי כאמור היא מסוג הקביעות שמתחום המומחיות של המומחה היועץ הרפואי, ולא מצאנו סיבה לסטות ממנה. טענות המערער קיבלו מענה ברור בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשאל, ולא מצאנו טעם שיש בו לערער על מסקנות המומחה.

בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר כי המומחה היועץ הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין כרגיל לא יסטה מחוות דעתו, אלא בנסיבות יוצאות דופן. האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין מובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (עב"ל 346/06 המוסד לביטוח לאומי - בוארון, מיום 15.5.2007, בפסקה 13; עב"ל 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005, בפסקה ו'). מטעם זה, אין מקום להסתמך על חוות דעתו של דר' רגב, מומחה בכירורגיה אורטופדית המטפל במערער מאז החל לסבול מן הליקוי בעמוד השדרה הצווארי. קל וחומר שלא היה מקום להציג חוות דעת זו בשלב זה בערעור, לאחר שהופנו אל המומחה שאלות הבהרה נוספות מטעם בית דין זה. אשר על כן, לא מצאנו כל הצדקה לסטות מן הנקבע בחוות דעתו של המומחה.

12. בשים לב לכל האמור, משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודתו ביום 1.9.09 ובין הליקוי ממנו הוא סובל בעמוד השדרה הצווארי, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין, דין הערעור להידחות.

13. סוף דבר

הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ד (23 יולי 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.