1. לפניי בקשת התובע להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפיצויים), ולמנות מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה, לקביעת נכותו של התובע.
2. התובע, יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.6.12. פקיד התביעות של המל"ל (להלן: פקיד התביעות) הודיע לתובע ביום 25.4.2013, במסגרת בקשה לתשלום דמי פגיעה, כי הוא מכיר בתאונה כתאונת עבודה וכי הפגיעה שהוכרה כפגיעה כתוצאה מן התאונה היא פגיעה בצוואר.
3. התובע פנה אל פקיד התביעות על מנת שיכיר בכך שגם הפגיעות שיש לו, לטענתו, בראש ובגב הן כתוצאה מן התאונה, וזה דחה את בקשת התובע תוך שהוא מציין (במכתב מיום 26.12.2013) כי "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו עולה כי הנזק הרפואי, כאבי ראש וגב, אינם קשורים לפגיעה הנזכרת לעיל" (היינו לתאונה מיום 20.6.12. מ.א).
4. ועדה רפואית של המל"ל שהתכנסה ביום 7.4.14 (להלן: הועדה הרפואית) בדקה את תלונות התובע בקשר לעמוד השדרה הצווארי והמותני וכן בתחום הנוירולוגי וקבעה, כי לא נותרה לתובע נכות אורתופדית ונוירולוגית כתוצאה מן התאונה.
5. וכך נמקה הועדה הרפואית את החלטתה:

"מבחינה אורתופדית המצב סופי לא נותרה נכות בעמוד שדרה צווארי. בעיון בתיקו הרפואי קיים תיעוד לתלונות ע"ש מותני ולכן קיים קשר סיבתי. בעמוד שדרה מותני לאחר שנעשו בדיקות ישירות ועקיפות לבדיקת תנועתיות ע"ש מותני הועדה קובעת לפי תוצאות הבדיקות העקיפות שלא נותרה נכות עמ"ש מותני. מבחינה נוירולוגית, אין מגבלה המקנה אחוזי נכות ישנם סימנים פרמדלים. מעיון בתיק הרפואי לא צויינו ולא היו סימנים פרמדלים מאז התאונה כפי שפורט במכתב הרפואי מיום 3.7.12 ולכן סביר שלא קשורים לתאונה הנדונה".

1. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 6.1.15 (להלן: הועדה לעררים) קבעה כי יש להותיר את החלטת הוועדה הרפואית על כנה תוך שהיא מציינת כך:

" מבחינת ע"ש צווארי – הועדה קובעת שלא נותרה מגבלה המקנה אחוזי נכות וזאת על פי ממצאי הבדיקה הקלינית של הועדה מיום 14.9.14. מבחינת ע"ש מותני – הועדה מנועה מלדון מאחר שנדחה על ידי המל"ל".

1. התובע טוען כי טעתה הוועדה לעררים כאשר קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה, וכי אין קשר סיבתי בין פגיעותיו בגב ובראש לתאונה הנדונה, שכן, קיים חומר רפואי בו מתועדות תלונותיו על כאבי גב, שהחלו בסמוך לאחר התאונה וכן קיים תיעוד בקשר לסחרחורות ובחילות המעידים על פגיעת ראש.
2. התובע צירף לבקשתו מסמכים רפואיים, חלקם מתקופה הסמוכה לתאונה וחלקם מתקופה מאוחרת יותר, שיש בהם תיעוד של תלונותיו, בין היתר, על סחרחורות וכאבי גב. התובע טען, כי הוועדה הרפואית לא ייחסה משקל מספיק לתיעוד הרפואי הנ"ל, שלשיטתו, בהיעדר תיעוד רפואי קודם על תלונות באיברים אלה, למעט ארבעה ביקורים בודדים בשנים 2006 ו- 2008, יש בו כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה לכאביו ומגבלותיו שהופיעו בעקבותיה.
3. עוד טוען התובע, כי הבירור שנערך על ידי הוועדה לעררים לא היה מלא וממצה שכן, זו לא נתנה דעתה לכל תחומי הרפואה בהן נפגע, ולא בדקה כלל את תלונותיו לגבי עמוד השדרה המותני וזה כשלעצמו מהווה נסיבות חריגות המצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור.
4. לבסוף טוען התובע כי קביעתו של פקיד התביעות בקשר להעדרו של קשר סיבתי בין הפגיעות בראש ובגב ובין התאונה נעשתה לאחר עיון בטופס התביעה בלבד, מבלי שנתנה לו זכות טיעון ולכן יש לדחות את קביעת פקיד התביעות. לטענתו, יש בחומר הרפואי ראשית ראיה לקיומה של נכות בגב ובראש ולכן יש למנות מומחים לבחינת מצבו בגב ובראש.
5. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי בקשתו של התובע לא מציגה כל טעם משפטי ועובדתי לקבלתה, בהתאם לטעמים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה, שכן, הבקשה אינה מגלה כל פגם שנפל בהחלטת הוועדה או כי ישנן עובדות מהותיות חדשות שלא היו ידועות לוועדה במועד קביעת נכותו של התובע.
6. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קיים תיעוד רפואי מהתקופה עובר לתאונה, שאת חלקו צירפה לבקשתה, מן השנים 2006 ו- 2008, בו מתועדות תלונות רבות של התובע בדבר כאבי גב תחתון, רגישות והגבלת תנועה, ולפיכך בדין קבע המל"ל כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו לתאונה.
7. באשר לטענות בקשר לקביעת פקיד התביעות, הנתבעת טוענת כי לא נשללה מן התובע זכות הטיעון במסגרת ההליכים במל"ל שכן, הוא היה זכאי לפנות לבית הדין לעבודה על מנת לערער על החלטת פקיד התביעות, ומשבחר במודע לוותר על מיצוי ההליכים במל"ל אין לו אלא להלין על עצמו.
8. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, עיינתי בתיעוד הרפואי ובפרוטוקולי הוועדות הרפואיות, מסקנתי היא כי דין הבקשה למינוי מומחה (בשלב זה בתחום האורתופדיה), להתקבל בחלקה, באופן שהמומחה לא יתייחס בבדיקתו לפגיעה בצוואר. למסקנה זו הגעתי מטעמים שונים מאלו שפורטו על ידי הצדדים והכל כפי שיפורט להלן.
9. הלכה היא, כי קביעה של פקיד התביעות וכן קביעה של בית הדין לעבודה, במסגרת בקשה לקבלת דמי פגיעה, אינה קביעה מחייבת לעניין סעיף 6ב לחוק הפיצויים, באשר לקשר הסיבתי בין התאונה ובין נכותו של הנפגע (ראו רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה, פ"ד נ (1) 556 , 559 (להלן: ענין אנקווה) וכן לאחרונה, רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.2014), וכן א' ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית), 2012, 752 ו-778).
10. מכאן עולה המסקנה, כי קביעתו של פקיד התביעות בענייננו, בנוגע להעדר קשר סיבתי בין הפגיעות בגב ובראש, אינה קביעה על פי דין ולכן בנסיבות בהן קיימת ראשית ראיה לפגיעה באיברים אלו, יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט. שונה המצב בכל הנוגע לקביעת המל"ל לגבי עמוד השדרה הצווארי. בעניין זה קיימת קביעה של הוועדות הרפואיות של המל"ל המהווה קביעה על פי דין, והתובע לא פרט בבקשתו ולו נימוק אחד המצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור קביעה זו.
11. בהקשר זה יוער כי צדקה הוועדה לעררים בקביעתה כי אין היא מוסמכת לבחון את שאלת הקשר הסיבתי לאחר שפקיד התביעות שלל במפורש קשר סיבתי בין התאונה לפגיעות הנטענות (ראו בעניין זה עב"ל 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי נ' חנה נוראל (28.1.14), וכן בר"ע (ארצי) 43687-05-14 המוסד לביטוח לאומי נ' ציון קיסוס (25.6.2014)). והגם שצודקת הנתבעת בטענתה לפיה עמדה לתובע הזכות לערער על החלטת פקיד התביעות בפני בית הדין לעבודה, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. כפי שצוין לעיל, קביעת בית הדין לעבודה (כמו גם קביעת פקיד התביעות) בקשר לקיומו או העדרו של קשר סיבתי במסגרת תביעה לדמי פגיעה אינה מהווה קביעה על פי דין (ראו עניין אנקווה, עמ' 559). לכן אין לשלול מן התובע את הפרוצדורה הקבועה בחוק הפיצויים רק מן הטעם שלא פנה לבית הדין לעבודה בנסיבות שבהן קביעתו ממילא לא הייתה מהווה קביעה על פי דין.
12. משקבעתי כי אין בנמצא קביעה על פי דין בכל הנוגע לתלונות בגב ובראש אפנה לדון בשאלה האם קיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות בגב ובראש.
13. מן התיעוד הרפואי שצורף לבקשה עולה כי ביום התאונה התובע התלונן על כאבים בצוואר, סחרחורת ובחילות (ראו מכתב טרם מיום 20.6.2012). בהמשך ביום 11.7.2012, התלונן על כאבים בגב ובמותן. בתאריך 19.7.2012, נבדק על ידי ד"ר כהן נאור ורד שציינה "היום בעבודתו לדבריו הרים בויסוצקי ארגז כבד ולא הצליח לקום ולזוז אחר כך למשל 5 שעות ... כאבים חזקים מאוד בגב תחתון ומותן".
14. באשר לראש – לא מצאתי בחומר שצורף עדות לפגיעת ראש ואיני סבורה כי תלונה בודדת על סחרחורת, ביום התאונה, מהווה בשלב זה ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה (יוער כי ביום 19.7.2012, מוזכרת שוב סחרחורת ואולם היא מיוחסת לתרופות שנטל התובע).
15. באשר לעמוד השדרה המותני – מן התיעוד שתואר עולה כי קיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות בעמוד השדרה המותני ולכן ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת תלונות התובע בתחום האורתופדיה, למעט תלונות הקשורות לעמוד השדרה הצווארי. לנוכח מכלול הנסיבות, ובכללן האירוע מיום 19.7.2012 (הרמת הארגז) והשלכותיו, אני קובעת כי התובע יישא בתשלום שכר הטרחה כמימון ביניים.
16. החלטת המינוי תישלח בנפרד.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ו, 20 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.