1. בתאריך 19.4.13 בסביבות השעה 10:00, החנה התובע את רכבו בסמוך לדוכן "פלאפל "בנימינה", שליד כיכר המשטרה בחדרה.

2. לטענת התובע, זמן מה לאחר מכן, כשחזר אל המקום, הוא הבחין בסימני פגיעה בצידה של הדלת האחורית שמאלית של הרכב ובעודו בוחן סימנים אלה, ניגש אליו מר מאיר אזרזר בעל דוכן הפלאפל ואמר לו כי אדם שיצא מחנות הפרחים הסמוכה למקום ונסע עם רכבו לאחור, הוא זה שאחראי לפגיעה. לגרסת התובע, מר אזרזר מסר לו את פרטי מספר הרישוי של הרכב הפוגע, אותם הוא הספיק לרשום לאחר שנהג הרכב הפוגע סרב לתיתם לו ונמלט מהמקום.

3. מר אזרזר, אשר הוזמן לעדות מטעם התובע, אישר את הדברים באמרו:

"...אני הייתי בבוטקה של הפלאפל ובימי שישי מוכרים שם פרחים.

הנתבע עצר לקנות פרחים, קנה פרחים, נכנס לאוטו ועשה רברס

ונתן מכה. .. אני הספקתי לרשום את המספר של האוטו, ושמתי את

הפתק על השמשה של התובע. אני לא מכיר את התובע...

אני זוכר את הנתבע ואני אמרתי לו אפילו את הצבע של האוטו.

הוא חזר רברס והוא פגע בצד שמאל של האוטו... עם הפינה

האחורית בצד של הרכב...".

במהלך עדותו בפני, חזר מר אזרזר ואמר כי מעמד העדות אינו נוח לו וסיפר כי קצין משטרה שהיה במקום, ראה אף הוא את התאונה.

4. לתמיכת טענותיו, צרף התובע לכתב התביעה תצלומים שיש בהם כדי ללמד על נזק של שפשוף בכנף הימנית אחורית של רכב הנתבע (אותו הוא צילם בשעה שהגיע אל ביתו), כמו גם תצלומים הממחישים את הנזק שנגרם לרכב שלו והצעת מחיר לתיקון חלקו השמאלי אחורי של הרכב (דלת וכנף).

5. הנתבע המכחיש את עצם הפגיעה, אישר כי היה במקום הארוע, החנה במקום את רכבו ויצא מהחניה בנסיעה לאחור:

"אני הייתי שם באותו יום. אני נמצא שם כל יום מאז ינואר במסגרת שיקום לב.

...כשיצאתי מהחניה עשיתי רברס ואחר כך יצאתי החוצה....".

ויחד עם זה, כך לטענתו, הוא לא קנה פרחים, לא ראה את בעל דוכן הפלאפל וגם לא קצין משטרה שעל פי הטענה היה שם. בנוסף לכך, על אף שאישר את גרסת התובע הטוען כי הגיע אל ביתו ודרש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, הכחיש הוא את דבריו של האחרון אשר טען: "אשתו אמרה לו שיתן לי את הביטוח ואת הפרטים והוא לא רצה", ואמר שאין לו אשה ושהוא גר לבד. עוד אישר הנתבע כי יש ברכבו פגיעה כפי זו הנראית בתצלומים שהוגשו מטעם התובע, אלא שלטענתו אין הוא יודע ממה היא נגרמה.

6. לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע והעד ועיינתי בתצלומי הנזקים לשני כלי הרכב, אני סבורה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. עדויות התובע והעד בנוגע לנסיבות התאונה ולכל מה שארע אחריה נשמעו לי מהימנות. לעומת זאת, הכחשתו של הנתבע נשמעה לי דחוקה ומתחמקת. גם הנזקים הנראים בשני כלי הרכב תואמים את תיאור העד לגבי האופן בו ארעה התאונה והעובדה שהנתבע מאשר קיומה של פגיעה בפינה הימנית אחורית של רכבו וטוען שאין הוא יודע ממה נגרמה, תומכת אף היא בגרסאות התובע והעד.

7. התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סך הנזק המוכח שנגרם לו, דהיינו – 2,457 ₪ על פי הצעת המחיר לתיקון הרכב. שאר הנזקים הנטענים, לא הוכחו. בנוסף לכך, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך 400 ₪, סה"כ – 2,857 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.