התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם מיום 23/12/09. לטענתו הובטח לו כי חיוביו היחידים יהיו: 9.90 ₪ לחודש דמי מנוי ו-19.9 ₪ לחודש עבור מכשיר הטלפון, עבור שניהם יקבל זיכוי בזמן אוויר.

התובע טוען כי בחשבונית הראשונה חוייב בסכומים הבאים, שלא הוסכמו: 24.20 ₪ עבור חבילת גלישה, 29.92 ₪ חיוב חד פעמי עבור דמי טיפול בהוראת קבע ו-3.84 ₪ לחודש דמי הוראת קבע.

התובע מציין כי לאחר פניות רבות, זוכה בתשלומים אלה, אך לפתע בחודש מאי 2012 חזרה המשיבה וחייבה אותו בגין חבילת גלישה.

התובע טען כי לא חתם על ההסכמים או על הוראת הקבע וכי החוזים, שנשלחו אליו לאחר מכן זוייפו, וכי כל פניותיו, שבאו לידי ביטוי בתכתובות דוא"ל, שצורפו לכתב התביעה, לא הביאו לשינוי בעמדת הנתבעת.

הנתבעת טוענת לשיהוי בהגשת תביעה לאחר שלוש שנים וחצי שהתובע עשה שימוש בשירותי הנתבעת, להעדר הוכחה של הנזק ולדחיית התביעה מאחר וטענות התובע משמען "טעות בכדאיות העיסקה" ונסיון לחייב את הנתבעת בתנאים, עליהם לא הסכימה.

לגוף ההתרחשויות, עליהן הלין התובע, טוענת הנתבעת כי העובדה שהתובע השתמש בשירות במשך שנים ולא הגיש תלונה על זיוף החוזים מהווה קיבול בהתנהגות, המאיין את טענות הזיוף שהוא מעלה כעת. לעניין הזיכויים, שנתנה הנתבעת לתובע, מציינת הנתבעת כי זיכויים אלה ניתנו למשך 18 חודש בלבד, כמחווה שירותית ולפנים משורת הדין, וכי הדבר הובהר לו בעת מתן הזיכוי בשנת 2010. הנתבעת טוענת כי התובע הוא שלא קיבל כל הצעה, שהוצעה ע"י הנתבעת.

בדיון הבהיר התובע כי סכום התביעה, 10,271 ₪ מורכב מהסכום 271 ₪ בגין ההפרשים בין מה שהוסכם, לטענתו, לבין מה שחוייב, ויתרת הסכום הינה בגין התהליך שעבר ורצונו לעורר תקדים בעניין התנהלות המשיבה. נראה כי התובע מכוון לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 המאפשר פסיקת פיצויים לדוגמה בסכום, שלא יעלה על 10,000 ₪ במקרה של הפרת החוק.

לאחר הדיון, שהתקיים לפניי, ולצערי התעכבה ההחלטה, אני מוצאת כי לא נסתרה טענת התובע לפיה לא חתם על החוזים, וגם הנתבעת טענה בעניין זה בשפה רפה. העובדה שהנתבעת נתנה לתובע זיכוי זמני, מונעת ממנה לטעון כי התובע הוא שהשתהה בהעלאת טענותיו. התובע טען להסכמה מסויימת, לאחר בירורים וויכוחים קיבלה הנתבעת את רוב טענותיו, וויתרה על החיוב בגין חבילת האינטרנט למשך 18 חודשים. אין להלין על התובע, שהאמין כי תנאי ההסכם להם טען מוסכמים על הנתבעת. הקיבול בהתנהגות היה של הנתבעת את טענות התובע, שכן היא פעלה על פיהן במשך 18 חודש. התובע לא שילם סכומים שלא הסכים לשלמם, והנתבעת קיבלה זאת.

על כן אין לנתבעת הגנה בפני תביעת התובע לתשלום הסכומים, עליהם לא הסכים ולא חתם, בתקופה שמסיום מתן ההטבה ועד להפסקת ההתקשרות בסך כולל של 271 ₪.

לאחר התרשמותי מהתנהלות הנתבעת, כעולה מתכתובות הדוא"ל, ומהיותו של התובע חייל בזמנים הרלוונטיים, אשר ההסכם נערך עימו בקשר עם מעמדו כחייל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים לדוגמה בסך 3,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע גם את אגרת המשפט היחסית בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

סכום פסק הדין בסך כולל של 3,621 ₪ ישולם לתובע תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.