1. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בנזק שנגרם לרכבה בתאונה מיום 9.12.12.

לטענת התובעת, ביום התאונה נהג ברכבה מר פאדי עאמר בכביש ישר בכפר יאסיף, המהווה ציר ראשי, מכיוון דאמון לכיוון ירכא. על פי הטענה, הנתבע 1 שנהג ברכב שבבעלות נתבע 2, התפרץ לכביש הראשי במפתיע ומבלי ליתן זכות קדימה לנהג התובעת, פגע ברכבה בצד השמאלי לאורכו וגרם נזק בסך 14,551 ₪ (נזק ישיר לפי חוו"ד שמאי 11,985 ₪; שכ"ט שמאי 400 ₪; ירידת ערך לפי חוו"ד 2,166 ₪).

2. הנתבע 1, שנהג ברכב באותו מועד, מכחיש את עצם התאונה. לטענתו, הוא אכן הגיע מצומת T ופנה לכביש הראשי לאחר שוידא שאין תנועה חוצה, כשלפתע הגיע במפתיע הנהג מטעם התובעת ועצר בחריקת בלמים.

מכל מקום, לטענתו לא היה כל מגע בכל שלב בין הרכבים, והראיה שלרכב נתבע 2 לא נגרם כל נזק.

3. הצדדים לא חלוקים בשאלת הנזק, קיומו וגובהו, ועל כן כל שנותר להכריע בו הוא שאלת האחריות, היינו, אם הייתה תאונה או לא הייתה תאונה ובאשמת מי.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בתמונות מקום התאונה, תמונות רכב הנתבע וחוו"ד השמאי, אני מבכרת באופן מובהק את עדותו של הנהג מטעם התובעת על פני נתבע 1 ולכן מצאתי לקבל את התביעה.

5. הנהג מטעם התובעת, שאין לו עניין בתוצאות המשפט בשל היות הרכב, רכב חברה, העיד באופן מהימן כי נסע בכביש הראשי ועובדה זו מוסכמת אף על נתבע 1. מעובדה זו עולה כי הנהג מטעם התובעת הוא בעל זכות הקדימה בצומת, הואיל וממשיך בנסיעתו הישרה בכביש הראשי, ואילו מי שמבקש להשתלב בכביש צריך לתת זכות קדימה ולהשתלב רק כשהכביש פנוי.

מעצם הארוע (בין אם היה מגע ובין אם לא היה מגע אלא רק חריקת בלמים ועצירה פתאומית של נהג התובעת כפי שמעיד הנתבע 1), עולה כי הנתבע 1 לא נתן את זכות הקדימה והתפרץ לכביש לא פנוי.

6. גרסת הנתבע 1, לפיה בכלל לא היה מגע בין הרכבים והנהג של התובעת עצר, היא בלתי סבירה, לא מהימנה ולא משתלבת עם נזקי התובעת ומיקום הרכבים.

7. אין חולק שלרכב התובעת נגרם נזק בצד השמאלי מהדלת הקדמית ועד האחורית, נזק שצולם לאחר הארוע ואף ע"י השמאי שבדק את הרכב סמוך לאחר התאונה, ואין כל הסבר להתקיימות הנזק מאותו יום, זולת קבלת הטענה שהיה מגע בין הרכבים.

בהקשר זה, הנהג מטעם התובעת לא נחקר ולו במילה אם היו נזקים קודמים או תאונה קודמת, ולכן יש לקבל את עדותו לפיה הנזק הנראה בחוות הדעת, הוא הנזק שנגרם באותו ערב בתאונה.

8. הטענה לפיה לא היה כל מגע בין הרכבים איננה מתקבלת על הדעת, שאחרת מדוע יצאו הנהגים מכלי הרכב והנהג של התובעת דרש לקבל פרטים.

9. הטענה של הנתבעים לפיה אין נזק לרכב שלהם, אינה מעלה ואינה מורידה.

ראשית, אין זה כלל ברור אם נגרם או לא נגרם נזק, ולא הובאה על כך ראיה עצמאית משכנעת, ובהחלט יתכן שישנו נזק פנימי שלא רואים אותו מבעד לפגוש הפלסטיק.

שנית, גם אם לא נגרם נזק לרכב הפוגע, אין זה אומר שלא היה מגע בין שני הרכבים.

10. בשים לב להצטברות כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע 1 התפרץ לכביש הראשי מבלי לוודא שהכביש פנוי ופגע באשמתו ברכב התובעת מבלי שלרכב זה יש כל אשם תורם.

הואיל ואין מחלוקת על גובה הנזק, הרי שיש להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על הסך שננקב בתביעה, היינו 14,552 ₪.

11. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך 14,552 ₪. הנתבעים ישפו את התובעת במחצית הראשונה והשניה של האגרה ששולמו בתיק זה בסך 750 ₪, ובהוצאות העד הנהג מטעם התובעת שפסקתי בישיבה בסך 300 ₪. בנוסף, ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.