1. לפני התנגדות לביצוע שטר, במסגרת בקשה לביצוע שטר חוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-11616-13-2, זאת, בטרם מסירת האזהרה. מעיון בשטר החוב עולה, כי עסקינן בשטר חוב על סך 90,000 ₪ שנמשך על ידי הנתבעת 1 - חברת ל.נ.א רופמן החזקות בע"מ - עבור הבטחת התחייבויותיה בהסכם שכירות שנקשר בין הצדדים במסגרתו חתם המבקש ערבות אוואל על גב השטר.

2. לטענת המבקשים, המשיבה הינה הבעלים והמשכירה של חנות בשטח של 324 מ"ר ברחוב סחרוב 22 בראשון-לציון. הנתבעת 1 הינה חברה שהתעניינה בשכירת החנות לצורכי פתיחת חנות לממכר ציוד משרדי ואמצעי אומנות. בין הצדדים סוכם, כי הנתבעת 1 תשכיר את החנות במצבה כפי שהוצג לה במחיר התחלתי של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ. תחילת תקופת השכירות נקבעה ליום 1.7.12 ונוכח עבודות התאמה קצרות תוכנן כי תיפתח כבר ביום 8.7.12. לטענת המבקש, המשיבה הפרה את הסכם השכירות בכך שלא מסרה את המושכר באופן ראוי. לטענתו, הפרות המשיבה הביאו לכך שהחנות נפתחה רק ביום 26/7/12. הדחייה בפתיחת החנות גרמו לנתבעת 1 לטלטלה קשה והיא נקלעה לקשיים תזרימיים. משכך, המבקש פנה למנהל המשיבה והציע לו הצעות שונות על מנת להתמודד עם המצב ההצעות נדחו. משכך, נאלץ להודיע ביום 27.11.12 על סיומה המוקדם של תקופת השכירות והודיעה לה, כי תקופת השכירות תסתיים תוך 4 חודשים. נוכח כך, תקופת השכירות אמורה הייתה להסתיים ביום 27.3.13. לטענתו, בגין ארבעה חודשי ההודעה המוקדמת נאלצה הנתבעת 1 לשלם סך של 180,000 ₪ (לא כולל מע"מ). לטענתו, העביר לנתבעת סך של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ וסכום נוסף של 2,650 ₪, זאת, בנוסף לסכום הפיקדון שהופקד בידי המשיבה בסך 135,000 ₪. הנתבעת 1 פינתה את המושכר בסוף חודש דצמבר 2012. משכך, טוען המבקש, כי הנתבעת 1 לא נותרה חייבת דבר למשיבה. לחילופין, טוען טענת קיזוז בהיקף של 116,854 ₪.

3. לטענת המשיבה, חובם של המבקשים כלפיה עומד על סך 245,000 ₪, זאת, בגין דמי שכירות שלא שולמו ונזקים נוספים שנגרמו למושכר עצמו. כאשר לטענתה המחאות בסך כולל של 210,600 ₪ חוללו על ידי הנתבעת 1. מעיון בהמחאות עולה, כי המחאה ראשונה הינה ע"ס 105,300 ש"ח לזמן פירעון 1.3.13, המחאה שנייה ע"ס 52,650 ₪ לזמן פירעון 1.1.13, המחאה שלישית ע"ס 52,650 ₪ לזמן פירעון 1.2.13. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש בסעיף 12 לתצהירו מודה בהודיית בעל דין כי לנתבעת 1 התחייבויות לגופים שונים בסכום של למעלה ממליון ₪ וכי הגיעה עם גופים אלה להסדרים כמו כן, המבקש הודה כי קיים נגד הנתבעת 1 והערבים הליך משפטי נוסף. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש מודה במפורש כי הינו מתכוון למכור את דירתו שעוקלה, זאת, על יסוד תצהירו של מנהל המשיבה.

4. בדיון מיום 3.12.13 שהתקיים במעמד הצדדים טען ב"כ המבקשים, כי הואיל והמדובר בבקשה שאינה מפורטת לרבות ציון שם החותם על השטר, האם הוא הוצג לפירעון וכן האם נינתה הודעת חילול – הבקשה כפי שהוגשה, אינה מגלה עילה ועל כן יש למחקה. לתמיכה בגרסתו הפנה ב"כ המבקשים להלכה שנקבע בע"א 146/85, - ציון גמליאל נ' מנורה ואח' – פד"י מא' (3) 746. לטענת ב"כ המשיבה, המדובר בטענות חסרי תום לב שכן, כבר נקבע בהחלטת בית המשפט, כי למשיבה עילת תביעה המבוססת על הראיות אשר הוצגו. בנוגע לטענת חוסר הפירוט, הוצג השטר ונטען, כי כלל הפרטים מצוינים בבקשה ב-"רחל בתך הקטנה". ב"כ המבקשים טען בתגובה, כי לא ניתן להפוך ולשנות את כתב התביעה, ולפיכך, יש לקבל גרסתו ולמחוק את התביעה.

5. הלכה פסוקה היא, כי משהוגשה התנגדות לקיום השטר אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי (ראו ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהדורה שישית, עדכון מס' 4 2007) 728). ( ראה: בבר"ע 7815/09 , אופיר יהונתן נ' אקסלנס נשואה (פורסם בנבו). תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"),קובעת את שלהלן: "בית משפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

6. ההלכה הפסוקה בעניין מתן רשות להתגונן קובעת, כי די לו למבקש רשות להתגונן, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט. אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ; ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ).

7. נתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שטרית שהוגשה ע"י האוחז בשטר, די לו שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקנין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי (ע"א218/66 יעקב חביה ואח' נ' לוי גליק, פ"ד כ(4) 63, 67). היקף הברור הנדרש במסגרת התנגדות לביצוע שטר מוגבל לשאלה האם הראה המבקש הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של הנפרע. הפלוגתאות הללו- כי המבקשים פרעו את חובם למשיבה ואינה חבים לה דבר ולחילופין, כי אף עומדת להם טענת קיזוז בגובה מלוא השטר , אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה: "היוצא מכאן, שאם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן, ואילו בשאלה אם הגנתו נדחית מפני זכותו העדיפה של אוחז כשורה, יוכל בית המשפט לפסוק רק לאחר בירור המשפט" (המ'506/59 פסח נאמן נ' ין זלבסקי, פ"ד יד 596, 589.

8. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו קיימים נימוקים המטים את הכף לטובת קבלת הבקשה להתנגדות לביצוע השטר. סבורני, כי אי מתן רשות להתגונן יקפח את זכותם של המבקשים באופן בלתי סביר. לנוכח האמור, הריני ליתן למבקשים רשות להתגונן. בנסיבות בהן ב"כ המשיבים נעתר לבקשה כבר במועד הדיון הרי שאינני עושה צו להוצאות.

9. עוד בטרם ניתנה החלטה זו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה באופן שיש בו כדי לרפא את הפגמים הנטענים על ידי המבקשים. משכך ובהיעדר תגובה הנני נעתר לבקשה. המבקשים 1 ו-3 יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.