1. רכבו של התובע מבוטח אצל הנתבעת. ביום 12.12.12 ניזוק הרכב בתאונת דרכים. התובע עמד בקשר עם משרד סוכן הביטוח מטעמו, פנה אל "שמאי חוץ", כהגדרת ביטוי זה בסעיף 2(א) לפרק "דף הסבר למבוטח", בפוליסת הביטוח, ביום 28.2.2013 נערכה על ידי השמאי מטעמו חוות דעת והיא הועברה אל התובע. חוות דעת השמאי נמסרה לנתבעת ביום 7.3.2013. ביום 10.4.2013 פנתה הנתבעת אל התובע – באמצעות סוכן הביטוח – בדרישה לאפשר לה לבחון את הרכב באמצעות שמאי מטעמה, הפנייה לא זכתה למענה וביום 20.5.2013 מכר התובע את רכבו (ללא שהרכב תוקן).
2. הנתבעת שילמה לתובע תשלום שלא היה שנוי במחלוקת, לאחר ששמאי מטעמה ערך חוות דעת, על בסיס תמונות הרכב בלבד. בעיקרם של דברים המחלוקת מתמקדת בשני חלקים אשר על פי הנטען התיעוד לגביהם היה חלקי: מאוורר ומצנן.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד:
   1. התובע היה זכאי לפנות ל"שמאי חוץ". עם זאת, במצב דברים כאמור, היה עליו לאפשר לנתבעת, בכפוף לדרישתה – לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמה, כך כאמור בהתאם להוראת סעיף 4 לפרק "דף הסבר למבוטח", בפוליסת הביטוח. היה על הנתבעת לשלוח שמאי מטעמה "לא יאוחר מיום עבודה אחד ממועד קבלת הצעת התיקון של השמאי האחר". דרישתה להעמיד את הרכב לרשותה אומנם נשלחה אל התובע (באמצעות סוכן הביטוח) כחודש לאחר מועד קבלת חוות הדעת, אולם בנסיבות העניין כאשר הרכב לא תוקן, לא הייתה כוונה לתקנו וממילא לא היה בעיכוב מצד הנתבעת כדי לעכב את תיקון הרכב על ידי התובע, כמו גם כאשר הרכב נמכר במועד מאוחר יותר, למעלה מחודש לאחר מועד הדרישה להעמיד את הרכב לבדיקה, אין בהימנעות הנתבעת מלעמוד בלוח הזמנים הקבוע בפוליסת הביטוח כדי לשלול את זכאותה לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמה.
   2. לא מצאתי בעדותו של התובע הסבר מניח את הדעת מדוע לא התאפשרה בדיקה כאמור על ידי שמאי מטעם הנתבעת (פניה אל סוכן הביטוח מטעם התובע כמוה כפנייה אל התובע). הימנעות התובע מלאפשר בדיקה כאמור של הרכב נזקפת לחובתו.
   3. לאחר ששמעתי את עדויות שני השמאים, לא שוכנעתי שניתן לשלול את גרסת הנתבעת בכל הקשור למצב המאוורר והמצנן. כמו כן, לא שוכנעתי שהתיעוד ביחס לשני החלקים כאמור היה מספק בנסיבות העניין (עדות שמאי התובע, עמ' 3, ש' 20 – 24; עדות שמאי הנתבעת, עמ' 4, ש' 14, שם העיד השמאי "לא רשום בחווה"ד שהרדיאטור נזל. כך לגבי המאוורר. צריך לחשוף טיפה את החזית כדי לראות. אני לבד כשמאי חושף ללא עלות, לא צריך מוסך בשביל זה")).
   4. לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע הוערך שווי הרכב מבלי להביא בחשבון נתון רלבנטי – מספר הקילומטרים שהרכב נסע (עמ' 3, ש' 9 – 12). כמו כן, הרכב נמכר, ובנסיבות כאמור, כאשר שיעור הפיצוי המגיע לתובע טרם הוסדר עם הנתבעת, היה על התובע להקפיד ולתעד את המכירה ולהציג אסמכתא מניחה את הדעת באשר לשיעור התמורה. אין די בהודעת התובע באשר לשיעור התמורה (עמ' 2, ש' 32) ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע אין אסמכתא המעידה על שיעור התמורה (עמ' 3, ש' 1 – 2).
   5. לא ניתן על ידי הנתבעת הסבר מניח את הדעת מדוע לא שולם לתובע שיעור שכר הטרחה ששולם על ידו לשמאי מטעמו. התביעה, ביחס לראש נזק זה, מתקבלת. התובע זכאי אפוא לתשלום סך של 702 ₪. איני מאשר קיזוז המתייחס לתשלום אשר על פי הנטען שולם לתובע ביתר בגין שיעור ירידת הערך, כבר מהטעם שהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות להתיר שינוי של חזית הטענות.
   6. איני מאשר את הדרישה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תשלום עבור גרירת הרכב. החשבונית הופקה על ידי "משק עופר ופיתוח בע"מ", ולא הונחה תשתית עובדתית המעידה על כך שעסקינן בתאגיד שעיסוקו בגרירת כלי רכב.
4. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סכומים כדלקמן: סך של 702 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 50 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.