1. תביעה על פי שיק בסך 38,000 ₪, מספר שיק 2580094 ז.פ. 29.2.10, משוך על בנק מזרחי טפחות לזכות התובע, שראשיתה בהתנגדות לביצוע השיק.

תמצית טענות הנתבע הינה כי המדובר בשיק שמסר לאביו, מר יאיר יעקובי (להלן: "יאיר"), כשמצוין בו מועד הפירעון בלבד ומטרתו סיוע בתשלום החשבונות השוטפים של בית הוריו בו התגורר.

לפי גרסת הנתבע מסר לו אביו כי מדובר בחשבונות שוטפים בסך של כ-2,500 ₪, וככל שנעשה שימוש אחר בשטר, הרי שהדבר נעשה ללא הרשאה או תוך חריגה ממנה, שכן לנתבע לא היתה כל עסקה עם התובע.

תמצית טענות התובע הינה כי לנוכח היכרות קודמת וסיוע כספי שהעניק לאבי הנתבע בעבר, פנה אליו יאיר, בלוויית הנתבע, וביקש הלוואה זמנית בסך 38,000 ₪ במזומן. מאחר שלא עמד לרשות התובע סכום זה במזומן, מסר התובע שיק שלו על סך 38,000 ₪ ואילו הנתבע ואביו מסרו לתובע שיק דחוי של הנתבע אף הוא על סכום זה, 38,000 ₪, להבטחת ההלוואה.

לעמדת התובע על אף שהוסכם כי השיק ישמש לקבלת אשראי בבנק, התברר כי השיק נוכה בערבות אישית של יאיר, וכשהופקד בניגוד למוסכם, חזר ללא כיסוי והתובע נאלץ לשלמו.

לאחר שהתקבלה התנגדות הנתבע בטענה להעדר הרשאה או לחריגה ממנה, הוגש תצהיר עדות ראשית של יאיר ובמסגרתו מאמת יאיר למעשה את גרסת התובע לפיה ביקש את התובע ליתן לו הלוואה קצרת מועד וכנגדה מסר לו שיק נגדי, השיק נשוא התובענה. כן, מאשר יאיר כי השיק שמסר לו התובע נוכה על ידו, אך טוען כי אכן השיק נשוא הליך זה ניתן על ידו ללא ידיעת הנתבע וללא הרשאתו וכי את ההלוואה שנטל מהתובע החזיר לו במזומן.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מתוך הדין הקיים ומצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח העדר הרשאה כפי הנטען (או חריגה ממנה), בנקודה זו באו בפניי עדות הנתבע ואביו בלבד שהינם עדים מעוניינים בתוצאות ההליך, ואשר עדויותיהם הותירו בי רושם בלתי מהימן, זאת מלבד הסתירות והבקיעים שהתגלו בהן, הן כשלעצמן והן בין העדויות לבין עצמן.

לעניין נטל ההוכחה, המוטל במקרה זה על הנתבע, ר' י' זוסמן, דיני שטרות, מהד' שישית, בעמ' 157.

מלבד עדויות אלה, לא תמך הנתבע טענתו בכל ראיה.

כנגד זאת, עדות התובע הותירה בי רושם מהימן, ואף כי הנטל אינו מוטל לפתחו, נמצאה עדותו נתמכת במכלול הראיות והנסיבות.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. תחילה יובהר כי אין כל יסוד לניסיון שנעשה במהלך החקירה הנגדית להעלות טענה לפיה לכאורה היה זה יאיר מי שנתן את ההלוואה לתובע ולא להיפך.

מדובר בטענה הבאה בסתירה חזיתית לאמור בתצהיר עדותו של יאיר, שהינו עד הנתבע, ואשר כאמור אישר את טענתו הבסיסית של התובע בדבר מתן ההלוואה ע"י התובע כמובן, ויאיר מאשר עוד בתצהירו כי אכן מסר את השיק נשוא התובענה כבטוחה לפירעון ההלוואה.

מכאן, כי עסקת ההלוואה כשלעצמה, כפי שנטען ע"י התובע, הוכחה.

מהראיות עולה כי השיק הושלם ע"י יאיר ונמסר לתובע בנוכחות הנתבע. הדבר נלמד הן מעדות התובע לפיה מסר לנתבע ולאביו את השיק שלו "והם מנגד נתנו לי שיק דחוי של הנתבע על אותו הסכום בנוכחות הנתבע באישורו ובידיעתו..." (ס' 4 לתצהיר עדותו הראשית). התובע שב ואימת עדותו בעניין אופן מסירת השיק לידיו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 9 לפרוט') ולמעשה כלל לא נחקר בנקודה זו ואף יאיר בעצמו אינו טוען בפה מלא כי לא מילא את כל פרטי השיק, כפי שהיה מצופה שייעשה לו אכן היה ממש בעמדה זו.

בהעדר ראיה הסותרת את העולה מעדות התובע לפיה השיק נמסר לידיו ותו לא, דהיינו נמסר שלם, לא נסתרה החזקה העומדת לתובע כי אכן כך היה.

יצוין, כי הסתירות שנתגלו בעדות הנתבע ואביו בנוגע לפרט מהותי זה, תומכות אף הן בגרסת התובע.

כך, טען הנתבע בתצהיר ההתנגדות כי מילא בשיק את מועד הפירעון וחתם עליו, ואף טען כי למיטב ידיעתו רישום סכום השטר ושם הנפרע לא נעשה ע"י אביו. מובן, כי משמעות הדברים הינה ניסיון לפגום במעמד אפשרי של התובע כאוחז כשורה.

אלא, שבניגוד לכך, בתצהיר עדותו הראשית ובמהלך החקירה הנגדית העיד הנתבע כי לא ערך דבר בשיק מלבד חתימתו על גביו, אף לא מועד הפירעון (עמ' 13 לפרוט' ש' 1-2). משעומת עם הסתירה שבדברים, העיד כי אינו זוכר אם מילא את מועד הפירעון אם לאו (באותו עמ' ש' 14-15). יתר על כן, משנשאל מפורשות באשר לגורם שמילא את השיק השיב בתשובה מתחמקת:

"ש. תאשר לי שאביך מילא את השטר?

ת. אני נתתי לאבא שלי הרשאה למלא עד 2500 ₪."

(עמ' 16 לפרוט' ש' 8-9)

בניגוד לעדות הנתבע ולפיה למיטב ידיעתו רישום סכום השטר ושם הנפרע לא נעשה ע"י אביו, העיד יאיר מפורשות בתצהירו כי הוא מילא את סכום השיק ובמהלך חקירתו הנגדית אף טען כי מילא גם את מועד הפירעון.

4. כנגד זאת, עדות התובע הינה עדות רציפה ברורה וקוהרנטית, ואשר לא נסתרה. מצאתי לתת אמון מלא בעדות התובע, הנתמכת גם בראיות וגם מתוך עדויות הנתבע ואביו והבקיעים בהן.

התובע העיד ברורות כי ההלוואה ניתנה על ידו והשיק נשוא התובענה נמסר לו באותו מעמד, בו נפגשו התובע, הנתבע ואביו בבית העסק של התובע, אליו הגיעו הנתבע ואביו, כאמור על מנת ליטול מהתובע הלוואה (על כך אין מחלוקת). התובע העיד כי הנתבע היה נוכח באותו מעמד במסגרת הפגישה המשולשת ומהעדות עולה ברורות כי השיק נמסר לתובע בידיעתו המלאה, בבחינת מסירת השיק גם ע"י הנתבע (ר' עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול).

כאמור, מצאתי לתת אמון בעדות זו והנתבע אף לא הוכיח העדר הרשאה לאביו לעשות שימוש בשיק כפי שנעשה, כנטען על ידו. זאת ועוד, עדות התובע נתמכת גם ביתר הראיות והנסיבות.

כך, עולה מהעדויות כי הנתבע עבד עם אביו בזמנים הרלבנטים וכי היה שכיר אצלו בעסק, כי יאיר נהג לעשות שימוש בכספים של הנתבע גם לצורך תשלום חשבונות אך גם לצרכים אחרים (עדות יאיר בעמ' 17 ש' 22-27) וכי יאיר פעל מחשבונה של רעייתו או של הנתבע בהעדר חשבון פעיל משל עצמו (הנתבע העיד כי יאיר פעל מחשבונה של אמו אך לא מחשבונו שלו, בעוד שיאיר העיד כי לא פעל דרך חשבון בנק כלשהו כלל – עמ' 12 לפרוט' ש' 12-15, עמ' 17 לפרוט' ש' 20-21 – בהתאמה).

אף הגרסה לפיה כשהשיק לא כובד והתברר כי מולא בסכום גבוה מסכום ההרשאה הנטענת, פנה הנתבע ושאל את אביו לפשר הדבר וזה השיבו כי השיק הופקד בטעות וכי העניין יוסדר, הינה גרסה סתומה. לא ברור מה עשה הנתבע על מנת לברר מדוע חרג אביו כנטען מהרשאתו, חריגה כה משמעותית, עת התברר לו הדבר לראשונה כטענתו ואין כל הסבר לתהייה העולה אם כן באופן טבעי מגרסה זו בנוגע לגורלם של התשלומים שצריכים היו להיפרע משיק זה.

גרסה זו הינה אף גרסה מאוחרת שהועלתה רק במסגרת תצהיר עדותו הראשית של הנתבע ולא נטענה בתצהיר ההתנגדות, באופן שיש בו בהצטרף למכלול הנסיבות כדי להעלות תהייה.

כאן המקום לציין במאמר מוסגר, כי בנסיבות שהוכחו אף לו היה זה התובע מי שהשלים את הרישום בשיק, הרי שקמה לו חזקת ס' 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ולפיה רשאי המחזיק להשלים את החסר, שכן הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי השיק נמסר לתובע ע"י הנתבע ואביו בצוותא חדא, ובהרשאה מלאה של מושך השיק, ולא בבחינת סיחור השיק, ובכך מקופלת ההרשאה שמקורה בפרטי ההלוואה.

אולם, כמפורט לעיל, משהתקבלה הגרסה ולפיה השיק נמסר לתובע בהרשאה מלאה בנוגע לכל פרטיו, ע"י ובנוכחות הנתבע בעצמו, די בכך.

5. גרסת התובע ולפיה מטרת החלפת השיקים היתה רכישת אשראי וכי תנאי לפירעון שיק התובע בפועל היה פירעון השיק נשוא התובענה, מתיישבת אפוא עם כלל הראיות והנסיבות, נמצאה מאושרת בחלקה הארי ע"י עד הנתבע, והיא אף מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. לראיה, יאיר מאשר כי דובר בהלוואה קצרת מועד ובפועל פעל התובע להפקדת השיק סמוך למועד פירעונו של השיק שמסר ליאיר, על מנת שיהא לו כיסוי באמצעות פירעון השיק נשוא התובענה.

אין חולק כי תמורה בעד השיק ניתנה, אך כנגד זאת, לא הוכחה טענת יאיר כי השיב לתובע את סכום ההלוואה במזומן.

מדובר בטענה כללית וסתמית שאינה מפורטת, נטענת ע"י מי שיש לו עניין מובהק בקבלת הטענה, אינה נתמכת בכל אסמכתא ונטענת אף מבלי להבהיר באיזה אופן אמנם התקבל אצל יאיר סכום השיק במזומן, כך שיכול היה לשלמו לתובע, שעה שמצבו הכלכלי כטענתו הוא היה בכי רע.

נוכח כל האמור, אין בידי לקבל טענה זו.

6. בשולי הדברים אתייחס לטענת הנתבע שהועלתה בשלב הסיכומים בנוגע לתחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993, ואשר אינו בעל כל השלכה לענייננו.

למעשה פרטי ההלוואה אינם במחלוקת של ממש כמו גם העובדה כי אינה נושאת כל ריבית שהיא. מהראיות עולה כי התובע אינו נוהג ליתן הלוואות כדרך עיסוק ועל כן הוראות החוק אליהן מכוון הנתבע כלל אינן חלות.

הוכח כי המדובר בהלוואה שניתנה במסגרת יחסים קרובה והיכרות רבת שנים בין הצדדים, ובנסיבות אין כל יסוד להעלאת הטענה בדבר תחולה אפשרית של החוק.

7. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע את הסך של 38,000 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חילולו ביום 9.4.10 ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע הוצאות התובע ושכ"ט בא כוחו בסך כולל של 8,500 ₪, הכוללים גם את הוצאות ההתנגדות והבקשה להארכת המועד אשר נקבע בהחלטה מיום 29.10.13 כי יחולו בהתאם לתוצאות ההליך.

הפיקדון שהופקד ע"י הנתבע בקופת בית המשפט יועבר לידי ב"כ התובע על חשבון תשלום פסק הדין.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.