החלטה

1. במהלך הדיון המוקדם שהתקיים בפני היום טען ב"כ הנתבעת כי הסמכות לדון בהליך נתונה לבית הדין בבאר שבע. משכך אף ביקש כי לא תנתנה החלטות הנוגעות לקידום ההליך בשל העדר סמכות של בית הדין זה.

כמו כן, נימק ב"כ הנתבעת את אי קיום ההחלטה בדבר גילוי המסמכים בעמדתו כי אין נתונה לבית הדין סמכות מקומית. זאת, כאמור על אף שלא הוגשה כל בקשה בענין הסמכות ולא ניתנה כל החלטה שיפוטית בענין זה או החלטה המאריכה את המועד לביצוע הליך גילוי המסמכים.

2. יאמר כבר כאן כי לטעמי יש לדחות את הטענה ואף לחייב את הנתבעת בהוצאות. וזאת מן הטעמים הבאים:

כידוע תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ו – 1991 מעניקה סמכות לבית דין אזורי לעבודה אשר באזור שיפוטו מצוי מקום עבודתו של העובד או לחילופין שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה.

בפסה"ד בענין נמיקוב קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לבית הדין האזורי בת"א סמכות לדון בתביעה בשל העובדה שמרכז מפעלה של המעבידה ומשרדה הרשום נמצא בתחום הסמכות המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בת"א (ראה לענין זה – ברע 36623-11-13 מרקוס נ' סולר פרופיט ישראל בע"מ).

במקרה דנן, הנתבעת לא כפרה בכך שמרכז מפעלה או מרכז פעילותה מצוי באזור השפוט של בית דין זה והיא לא סתרה את טענת התובעת בענין זה אשר עמדה על כך כי לנתבעת יש סניפים רבים.

מעבר לכך יאמר, כי בפסיקה נקבע כי במקרים חריגים ויוצאי דופן רשאי בית הדין לקבוע בהחלטה מנומקת כי ההליך ימשך בפניו למרות העדר הסמכות המקומית (ראה לענין זה – המר ארצי 23372-02-14 מסלחאה נגד רשת תיכוני טומשין בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

3. במקרה דנן, אף לו סברנו כי בית הדין נעדר סמכות מקומית, הרי שלא מקום להורות על העברת ההליך לבית דין אחר וזאת מהטעמים הבאים:

הנתבעת לא טענה במסגרת כתב ההגנה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין בבאר שבע והסתפקה אך ורק בהכחשה גורפת של הסמכות של בית דין זה כמו ההכחשה הגורפת של יתר הטענות שבכתב התביעה.

הנתבעת לא הגישה בקשה להעברת הדיון לבית הדין המוסמך לטעמה גם שעה שידעה על קיומם של ההליכים המקדמיים והיא בחרה להתיצב לדיון המוקדם ורק אז לעורר את טענת הסמכות כך שקבלת הבקשה היה מוביל למעשה לדיון סרק, לעיכוב ההליכים ולסירבולם.

לא זו אף זו, אלא שהנתבעת "הסתמכה" בחוסר תום לב על טענת חוסר הסמכות כביכול, וזאת על מנת להמנע מקיום החלטות בית הדין בדבר גילוי המסמכים וקיום ההליכים המקדמיים שייעלו את הדיון.

מקום העבודה של התובעת, בשים לב לכך שלנתבעת בתי-ספר רבים, אינו מצוי בבאר שבע ומאידך, ניהול ההליכים בבאר שבע עשוי להקשות על התובעת לממש את זכויותיה.

קבלת הבקשה בשלב זה עשויה להוות מתן פרס לנתבעת המבקשת לנצל טענות פרוצדורליות לצורך עיכוב ההליכים והכבדה על התובעת, לרבות מבחינה כלכלית.

משכך אני דוחה את הטענה לפיה הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי בבאר שבע.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הרי שאני קובעת כדלקמן:

4. אני מקבלת את בקשת התובעת לגילוי מסמכים ספציפי, הנוגע להעברת נתונים הקשורים בתקנים פנויים. שכן, שוכנעתי כי מדובר בנתונים רלבנטיים ביותר להכרעה בתביעה ומאידך לא שוכנעתי כי ביצוע הגילוי כרוך בהכבדה ניכרת על הנתבעת כפי שטענה.

בהתאם לכך הריני מורה לנתבעת להעביר לידי התובעת עד ליום 14.5.14, מסמכים המלמדים על מספר התקנים שהתפנו בשנתיים האחרונות שקדמו למועד הגשת התביעה בבתי הספר לבנות בלבד באזור מגורי התובעת באשדוד, אשקלון, רחובות וחזון יחזקאל.

5. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, עם העתק לצד שכנגד – התובעת עד ליום 1.6.14, והנתבעת עד ליום 15.7.14.

כל צד יצרף לתצהיריו כל מסמך אשר בכוונתו להגיש לבית-הדין. לא יצורף מסמך, לא תותר הגשתו אלא מטעמים מיוחדים.

סרב עד לערוך תצהיר, תוגש בקשה להזמנתו לעדות הכוללת את תמצית הדברים עליהם הוא התבקש להעיד וזאת בד בבד עם הגשת התצהירים.

6. נקבע להוכחות ליום

7. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום הוצאות משפט ושכ"ט טרחת עו"ד בסך של 7,000 ש"ח.

8. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר.

ניתנה היום, ‏‏כ"ו אדר א תשע"ד (26 פברואר 2014), בהעדר הצדדים.

נטע רות, שופטת

קלדנית: דפנה ענוה-רז