לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בימ"ש שלום ברמלה בתיק ב"ש 24804-09-12 מיום 25.4.13 במסגרתה קיבל ביהמ"ש בקשת המשיבה והורה על צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 בחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 – צו האוסר על המערערים לבצע כל עבודה ו/או שימוש במקרקעין הידועים כגוש 4337 חלקה 9.

בימ"ש מתבקש לעכב ההחלטה ולעכב כניסת הצו השיפוטי לתוקף עד להכרעה בערעור שהוגש יחד עם בקשה דחופה זו.

העובדות הצריכות לעניין – המערערים מחזיקים במקרקעין הידועים כגוש 4337 חלקה 9 בכפר דהמש המצוי בתחום שיפוט המועצה האזורית עמק לוד.

מדובר במבנים ישנים בחלקם עוד טרם קום המדינה. תושבי הכפר קידמו תכנית מתאר להסדר כפר ובמקביל, מונתה לפני כשנתיים וועדת גבולות לבחינת מעמדו של הכפר. וועדת הגבולות טרם פרסמה את ממצאיה.

לטענת המבקשים הכפר לא מקבל כל שירות מהמועצה האזורית עמק לוד.

נוכח קיומה של תכנית המתאר וקיומה של וועדת הגבולות שטרם הגיעה למסקנות, הורה ביהמ"ש על עיכוב צווי הריסה למספר מבנים בכפר עד לפרסום מסקנות וועדת הגבולות.

המערערים/מבקשים מפעילים במקרקעין הנ"ל, עסק לניקוי אלומיניום ונחושת וזאת יותר מ-8 שנים ללא היתר.

לטענת המערערים/מבקשים קיים סיכוי כי המערערים יקבלו היתר בניה עם פרסום מסקנת וועדת הגבולות כאמור.

עוד נטען כי בקשת המשיבה להוצאת צו ההפסקה השיפוטי הוגש ב-1.9.12 ובאותה בקשה נטען כי המערערים מקיימים במקרקעין מתחם לאגירת פסולת ברזל ומתכות.

דיון בבקשה זו התקיים בבימ"ש קמא ביום 9.12.12, המערערים ביקשו דחיית הדיון וביום 25.4.13 התקיים דיון נוסף בתיק וביהמ"ש קיבל הבקשה כאמור להוציא צו הפסקה שיפוטי.

עוד נטען כי הבקשה לקבלת צו הפסקה שיפוטי, הוגש ע"י המשיבה אך ורק בעקבות לחצים של עמותת רגבים ולשם מטרה זו הגישה עמותת רגבים עתירה מנהלית נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ונגד המשיבה לשם הוצאת צווי הריסה וביצועם בכפר דהמש.

המשיבה, על מנת לרצות את עמותת רגבים בחרה להגיש את הבקשה לפי סעיף 239 וזאת לאחר שעסק המערערים פועל מזה שנים רבות כאמור. (ראה סעיף 19 לבקשה לעיכוב ביצוע)

עוד נטען כי העסק הקיים במקרקעין מפרנס משפחות שלמות המונות כ-50 נפשות בערך.

לטענת המערערים עיכוב ביצוע ההחלטה מחויב המציאות לאור סיכוייו הגבוהים של הערעור, לאור העובדה כי מדובר בעסק הקיים שנים רבות ואינו בבחינת "בנייה שעודה באיבה". בימ"ש קמא לא שקל את הנסיבות הקשורות בהסדרת כפר דהמש.

עוד נטען כי מטרת עיכוב הביצוע הוא לשמור על המצב הקיים עד להכרעה בערעור. דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תגרום למערערים נזק חמור וחסר תקנה, דחיית הבקשה תפגע בזכות הטיעון של המערערים, תפגע בזכותם ליומם בפני ביהמ"ש. על יסוד כל אלה מתבקש ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן פסק דין בערעור.

ב"כ המשיבה מבקשת את ביהמ"ש שלא להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, ולטענתה סיכויי הערעור קלושים.

עוד נטען כי המערערים מודים בסעיף 11 לבקשת עיכוב הביצוע בשימוש מסחרי בקרקע חקלאית מוכרזת למטרת עסק לניקוי אלומיניום ונחושת למעלה מ-8 שנים.

עוד נטען כי אין אפשרות מעשית לאשר השימוש הנעשה במקום, מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת המייעדת את המקרקעין לנוף כפרי פתוח.

עוד נטען כי בימ"ש קמא בחן מלוא חומר הראיות שהוצג בפניו, שמע עדים, עיין בתמונות שהוגשו, קבע קביעות עובדתיות על בסיס כל שהוצג ונשמע בפניו וההחלטה שהתקבלה היא החלטה שיפוטית תקינה וסבירה והגיע העת להורות על הפסקת השימוש לאלתר.

לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

1. המערערים מודים בפה מלא כי השימוש המסחרי הנעשה בקרקע המוחזקת על ידם במשך למעלה מ-8 שנים הוא עסק לניקוי אלומיניום ונחושת ללא היתר ואין מחלוקת כי מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, נוכח היות הקרקע חקלאית מוכרז וייעוד המקרקעין לנוף כפרי פתוח לא תיתכן אפשרות להתיר השימוש הנעשה בפועל על ידי המערערים במקום.

2. מדובר בצו הפסקה שיפוטי. לא מדובר בצו הריסה שיפוטי שעם ביצועו לא ניתן יהיה להחזיר "הגלגל אחורנית" גם אם ובסופו של יום הערעור יתקבל. קבלת הבקשה משמעותה לגיטימציה והנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח ובמיוחד כאשר לא הוכח כי היתר לשימוש הנעשה במקום צפוי בעת הקרובה.

3. עובדת קיומם של עיכובי ביצוע לצווי הריסה של מבני מגורים בכפר דהמש אין בה כדי לסייע למערערים בבקשתם הנוכחית. יש לאבחן כאמור עיכוב ביצוע צו הריסה מעיכוב ביצוע צו הפסקת שימוש שכן האחרון הפיך! החזרת השימוש יכולה להיעשות בכל מועד לאחר קבלת היתר. לעניין זה ראה ע"פ 2763/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז.

4. צו הפסקה שיפוטי, סעיף 239 (א) לחוק בא לאמור בזו הלשון: "נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לביהמ"ש ובין שטרם הוגש, רשאי ביהמ"ש לצוות על נאשם או על מי שנראה לביהמ"ש אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן: "צו הפסקה שיפוטי") ותוקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי ביהמ"ש".

למקרא הסעיף לא מצוין מועד להגשת בקשה לפי סעיף זה, אין סעד זמנים שאך ורק במסגרתו ניתן יהא להגיש בקשה לפי סעיף 239 הנ"ל נהפוך הוא, לא עולה מהסעיף כל הגבלה שהיא ומכאן שניתן להגיש בקשה לפי סעיף 239 בכל עת.

זאת ועוד השתהות המשיבה בביצוע אמצעי אכיפה בדרך של הגשת בקשה לפי סעיף 239 כפי שנעשה במקרה זה לא תיצור מניעות כלפי המשיבה אלא אם מדובר במקרים קיצוניים ויוצאי דופן הרשות אינה משתחררת מחובתה לאכיפת החוק עקב העובדה שלא נקטה באמצעים קודם למועד בו ביקשה לאכוף את החוק בפועל. שיהוי הרשות מלפעול לא יהא בו כדי לבסס אינטרס מוגן של המערערים כנגדה ולעניין זה ראה ע"פ 13717-12-08 וועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נ' למון ביץ' הפקות ואירועים בע"מ – "אולם כאשר הפעולה המנהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתאות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, וביחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום, בדרך כלל בנסיבות של אי חוקיות, וביחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה (השוו: בג"צ 5992/97 ערער נ' ראש עיריית נתניה פולג, 4 בעמ' 655-656; י. זמיר הסמכות המנהלית (כרך ב' (ג) בעמ' 724-732) עם זאת התנהגותה של הרשות והשתהותה אין די בהן בנסיבות שלפנינו כדי למנוע מן הרשות להפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון והבניה. נוכח חומרת ההפרות של ההוראות התכנוניות קשה לקבל טענת מניעות ביחס לפעולות האכיפה של הרשות" ראה גם עפ"ה 43805-12-10 מדינת ישראל נ' אלון יד שלום, ישי פרץ, יצחק קיקוזיאשווילי ואח' פורסם בנבו. במקרה זה דחה בימ,ש מחוזי בקשה לביטול צווי הפסקה בטענת שיהוי וקבע כי דחיית הבקשה תהווה הלכה למעשה הכשרת שימוש אסור ולכך אין להסכים, החלטה זו אושרה בביהמ"ש העליון על ידי כב' השופט ג'וברן שציין בזו הלשון: "לא ניתן לומר שסעיף 239 מיועד רק למניעה דחופה ומיידית של יצירת עובדות בשטח אלא תכליתו היא גם למנוע המשך שימוש חורג להוראות החוק אמנם, במקום אחר ציינתי ביחס לסעיף 239 לחוק כי "בבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית" (רע"פ 47/07 טימור מור נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת אלונים (לא פורסם 14.6.2007) (להלן: "עניין מור") אולם, אין בכך כדי לומר שזוהי תכליתו היחידה של הסעיף. התכלית המניעתית עליה עמדתי בעניין מור, היא בהחלט התכלית למנוע "יצירת עובדות חדשות בשטח" אך לצידה עומדת התכלית למנוע המשך ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן, אם כן, נוכח האמור, לא מצאתי מקום להתערבות בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי". (ראה: רע"פ 3584/11 יד שלום נ' הוועדה המקומית חבל מודיעין, פורסם בנבו)

5. טענת המערער כי דחיית הבקשה, תוצאתה פגיעה ב-50 המשפחות המתפרנסות מעסק נושא ערעור זה– דינה להידחות. ראה לעניין זה ע"א 1805/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' משרד התשתיות ואח'. שם נקבע "מכל מקום אין בפגיעה המסוימת בחופש העיסוק כדי לתת בידי המערערת זכות העומדת בניגוד מפורש לקבוע בחוק. ברי, כי בהוראותיו השונות של חוק התכנון והבניה של משום הגבלה של חופש העיסוק אלא שפגיעה זו מתאזנת בחוק אל מול האינטרסים התכנוניים הציבוריים המצויים בבסיסו. בענייננו תכליתה של הפגיעה היא ראויה, באשר היא מונעת המשך קיומו של מצב לא תקין ולא ראוי וכן פניה לשימוש אזור המחצבה לייעודו על פי תמ"מ 2. בסגירת המחצבה תהא אף פגיעה בחופש העיסוק של עובדיה, אולם כאשר פגיעה זו עומדת אל מול השיקולים של החזרת השימוש באזור המחצבה לייעודו על פי התכניות בשל אי חוקיות ההיתר לשימוש חורג במצב הדברים הקיים, אזי ההחלטה שלא להעניק היתר היא ראויה. אין להגן על האינטרסים של העובדים באופן שיחייב את רשויות התכנון להעניק היתרים שלא כחוק או באופן שלא עולה בקנה אחד עם תכניות הפיתוח של העירייה". ראה לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין, ע"פ 6820/06 דהרי נ' מדינת ישראל פורסם בנבו, ביהמ"ש העליון התייחס לטענה של פגיעה בצדדים שלישיים וקבע כי בעובדת קיומם של מזמיני אירועים אין טעם מספיק על מנת להאריך מועד כניסתם לתוקף של הצווים.

על יסוד כל האמור לעיל הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בימ"ש השלום ברמלה בתיק 24804-09-12 מיום 25.4.13 נדחית.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה