בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטות כבוד הרשמת (הגב' מיכל ברלינר לוי) מיום 9/4/13 ומיום 11/4/13 במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 02-30675-12-6 בהן הורתה על ביטול העיקול על חשבונות העו"ש של המבקשת וזאת רק לאחר שימומשו הכספים אשר עוקלו בחשבונות אלו.

המבקשת הגישה בקשותיה לביטול העיקול אשר הוטל על חשבונות העו"ש שלה בבנק לאומי ובבנק הדואר. בבקשתה הבהירה המבקשת כי מדובר בשכר עבודתה אשר הופקד לחשבונה וכן בקצבת ילדים אשר הופקדה לחשבונותיה של המבקשת מעם המל"ל. בקשתה של המבקשת לביטול העיקול נתקבלה בהחלטתה של הרשמת הנכבדה נשוא בקשת רשות הערעור מיום 9/4/13 וזו הורתה כי העיקולים על חשבונות העו"ש יבוטלו לאחר מימוש הכספים המצויים בהם, דהיינו העברתם לתיק ההוצאה לפועל על חשבון גובה חובה של המבקשת בו. המבקשת שבה ועתרה לביטול העיקול בלא מימוש הכספים תחילה, כך שהכספים יועברו לידיה ולא לידי הנושה בתיק ההוצאה לפועל ובקשתה זו נדחתה בידי הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 11/4/13.

בבקשתה אשר בפני טוענת המבקשת כי רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה טעתה כאשר הורתה על ביטול העיקולים על חשבונות העו"ש שלה אך ורק לאחר מימוש הכספים המצויים בהם וזאת משום שניתנה החלטה בעניינה של המבקשת המורה על צו החיוב בתשלומים אותו עליה לשלם במסגרת תיק ההוצאה לפועל והיא עומדת בצו החיוב אשר נקבע לה.

עוד טוענת המבקשת כי במסגרת ההחלטה אודות צו החיוב בתשלומים נקבע כי בכפוף לעמידת המבקשת בצו החיוב יושהו כנגדה הליכי עיקול על חשבון העו"ש. לטענת המבקשת העיקולים בהם עסקינן, הוטלו לאחר מתן ההחלטה לעניין צו החיוב ולפיכך טוענת המבקשת כי הכספים אשר עוקלו פטורים מעיקול מכוחה של ההחלטה אודות צו החיוב בתשלומים. עוד טוענת המבקשת וזאת אף טרחה והדגישה בראשית בקשתה, כי ממילא המדובר בשכר עבודה הפטור מעיקול וכן כספים אשר התקבלו מקצבת מל"ל אשר אף היא פטורה מעיקול.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת ואף מבלי להידרש לתשובת המשיב, נחה דעתי כי יש לדחות בקשת המבקשת.

המבקשת אכן הגישה בקשתה למתן צו חיוב בתשלומים והחלטת הרשמת הנכבדה אשר ניתנה בעניינה במסגרת תיק ההוצאה לפועל דנן ביום 11/12/12 קובעת למבקשת צו חיוב בתשלומים ומבהירה מפורשות כי כל עוד תעמוד המבקשת בצו החיוב יושהו כנגדה הליכי עיקול חשבון העו"ש. אין פירושה של קביעה זו כי מתבטלים מאליהם כל העיקולים אשר הוטלו על חשבונותיה של המבקשת מיד עם עמידתה בצו החיוב בתשלומים וזאת מן הטעם הפשוט כי עמידת המבקשת בצו החיוב אשר נקבע לה, אינה מעניקה לה חסינות בפני נקיטת הליכים אשר תכליתם קידום גביית החוב בדרך מהירה ויעילה. אין מצופה מן הנושה – הזוכה בתיק ההוצאה לפועל כי כאשר נודע לו אודות רכוש של החייבת – המבקשת, אשר טרם מומש לצורך פירעון החוב, יהיו ידיו כבולות ויאלץ להמתין שנים ארוכות עד אשר תפרע המבקשת את חובה בתשלומים הפעוטים אשר נפסקו לה בהתאם להצהרתה.

הגיונם של הדברים ברור ואף למבקשת צריך להיות אינטרס ראשון במעלה, להביא לפירעון חובה במהירות האפשרית ובלא דיחוי ומכאן שבקשתה מהנושה להסתפק בתשלומים הפעוטים אשר נקבעו לה, כאשר מאידך היא צוברת כספים בחשבונות הבנק שלה, היא תמוהה.

כבר בהחלטת הרשמת הנכבדה בה נקבע צו החיוב בתשלומים, היא עצמה מורה על עיקול כספיה של המבקשת בתיקי ההוצאה לפועל בהם היא משמשת כזוכה והוראה זו דרה בכפיפה אחת עם הוראותיה באשר להשהיית הליכי עיקול חשבון העו"ש, עיקול מטלטלין בבית המבקשת ועיקול שכר עבודתה. מוסבר למבקשת בפירוש בהחלטה מיום 11/12/12 כי צו החיוב (ומכוחו אף השהיית ההליכים, בשונה מביטולם) נגזר מן המידע אותו מסרה המבקשת לרשמת ההוצאה לפועל. היה ויסתבר כי למבקשת רכוש או כספים נוספים, ברור הדבר כי התמונה משתנה ויעשו ההליכים המתאימים על מנת לממשם לצורך גביית החוב, כאמור במהירות וביעילות המתבקשים מהוראותיו של חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967.

כך בדיוק אירע במקרה אשר בפני. למבקשת אמנם נקבע צו חיוב בתשלומים, ברם לא ניתן לצפות כי הנושה ימתין עד אשר יפרע חובו אשר עמד ע"ס של 55,656 ₪ ב 12/12, בתשלומים החודשיים ע"ס 300 ₪, כאשר למבקשת עצמה נצברים אלפי ₪ בחשבונות העו"ש שלה. ככל הנראה, לא בכדי לא הומצאו במצורף לבקשתה זו של המבקשת, דפי חשבון מן החשבונות אשר עוקלו.

נוכח הדברים האמורים, ברי כי אין כל יסוד לדרישה לביטולם של הליכים עיקול על חשבונותיה של המבקשת מפני שהללו נעשו בניגוד להחלטת הרשמת הנכבדה בדבר צו חיוב בתשלומים. ההיפך הוא הנכון – כפי שהובהר לעיל עמידת המבקשת בצו החיוב אינה "מחסנת" אותה בפני עיקול רכוש בר מימוש אשר יוביל לפרעון החוב ומשכך הושהו הליכים כנגדה ולא ניתנה הוראה בדבר ביטולם. גם אם הוטלו עיקולים לאחר החלטתה של הרשמת הנכבדה מיום 11/12/12 אין הדבר מצדיק ביטולם שכן משמעות ההשהיה כפי שהובהר לעיל, הינה כי ככל שימצא רכוש נוסף בר מימוש, הוא ימומש לצורך פרעון החוב.

גם טענתה של המבקשת, כי הכספים אשר על מימושם הורתה הרשמת הנכבדה הינם שכר עבודה הפטור מעיקול וקצבת מל"ל הפטורה מעיקול, דינה דחייה. לו הייתה המבקשת טורחת וממציאה בפני מותב זה אישור בדבר גובהה של קצבת המל"ל החודשית ומוכיחה בוודאות כי אכן בח-ן הבנק, הכספים אשר עוקלו הינם כספי קצבת המל"ל בלבד, יתכן והיה מקום לשקול שלא לממש אך ורק את הכספים הללו, אף שאין המדובר בעיקול אשר הוטל אצל המוסד לביטוח לאומי, כי אם עיקול לגיטימי בח-ן העו"ש של המבקשת. ברם מאחר וכספים אלו מצויים בכלל הכספים אשר נצברו בח-ן העו"ש של המבקשת ואין להפרידם מיתרת הכספים אשר נצברו בח-ן העו"ש של המבקשת, על מקורותיהם השונים, אין מקום להורות על ביטול גורף של הליך מימוש הכספים כנדרש בידי המבקשת.

אשר ליתרת הכספים אשר המבקשת טוענת כי מדובר בשכר עבודה הפטור מעיקול- אף זאת טענה המבקשת בלא שהיא מפרידה בין יתרת הכספים המצויים באותו החשבון לשכר העבודה וכך לא ניתן לדעת (מאחר ואין המדובר בעיקול אצל המעביד אלא בח-ן העו"ש) מהם הכספים אותם קיבלה המבקשת כשכר עבודתה ואלו הם כספים ממקורות אחרים. יוער אף כי הבקשה לפטור מלוא השכר מעיקול אין לה כלל בסיס בדין, שהרי שכר עבודה אינו פטור לחלוטין מעיקול אלא מותיר בידי החייב את הסכומים הנקובים בחוק ואת היתרה רשאי הנושה לעקל ואף לממש.

ראה בעניין זה סעיף 50(3) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967.

סוף דבר ולאחר שנדחו טענותיה של המבקשת כפי שפורט לעיל, אני דוחה בקשת הרשות לערער.

בנסיבות ומאחר ולא נתבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.